"על מה אתה חושב?"
"על אחי הקטן"
"ומה אתה חושב עליו?"
"שהוא שלי"
⚠אזהרות⚠
*תהיה הזהרה על כמעט כל דבר בפרק*
*לא להומופובים!
*סמאט
*אלימות (רצח, דם, מכות, קללות(?))
*דיכאון ומחשבות אובדניות
*אונס
(אם יהיה עוד אני אוסיף)
ישבתי על הספה בסלון וראיתי טלוויזיה כששמעתי רעש מלמעלה, עליתי לחדרו של טאהיונג, משם נשמע הרעש "טאהיונג?!" צעקתי וניסיתי לפתוח את הדלת אבל היא הייתה נעולה "טאהיונג הכל בסדר?!" צעקתי בבהלה כששמעתי דברים נופלים, עפים ונשברים ואת צעקותיו של טאהיונג "לך מפה!" הוא צעק וניסיתי לפתוח את הדלת "תתרחק מפה! תעזוב אותי כבר!" הוא צעק "טאהיונג תן לי להיכנס בבקשה" אמרתי וניסיתי להישמע הכי דואג שיכולתי להישמע באותו הרגע, הוא שתק ולאחר כמה רגעים החל לבכות "אני רק רוצה להיות לבד" הוא בכה "בבקשה תן לי להיות לבד" הוא ביקש, רציתי לפרוץ את הדלת ולחבק אותו אבל יונגי עמד מאחורי והניח את ידו על כתפי, מהנהן לשלילי "תן לו להרגע ואז תדברו" הוא אמר וסובבתי את ראשי כדי להביט בדלתו הנעולה של טאהיונג ולאחר מכן חזרתי להביט ביונגי שנעלם משם כלא היה, בסופו של דבר חזרתי לסלון ועזבתי אותו לבדו נותן לו להירגע, אני אדבר איתו אחר כך.
נקודת מבט טאהיונג
קוקי שלי🐰💕:
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
אז זה לא אחיך? טוב... כנראה שטעיתי באדם...
את/ה: איך? מה? מי אתה?
קוקי שלי🐰💕: באנג צ׳אן❤
Seen
באותו הרגע שקראתי את ההודעה שלו איבדתי את זה. כעסתי כל כך, איך הוא ידע שג'ונגקוק הוא אחי הקטן? איך הוא ידע שהוא מת? ומה זה "הרגתי אותו"? הייתי מבולבל וכועס כל כך שהתחלתי לבכות ולצרוח, להעיף ולשבור דברים. נאמג'ון עלה למעלה לבדוק שהכל בסדר אבל אני רק צעקתי עליו שילך, יונגי בא אליו ואמר לו שייתן לי להירגע, הודתי לו על זה בליבי למרות שכלפי חוץ רק המשכתי לכעוס ולבכות. אחרי בערך כחצי שעה נרגעתי מעט, התיישבתי על מיטתי ואז ראיתי מכתב ליד המיטה מונח על הרצפה, הרמתי את המעטפה והוצאתי את הפתק:
תפגוש אותי מחר בבית הקפה של מומו,
בשעה 14:30 בדיוק, אל תאחר.
ג'ונגקוק❤
התאריך שהיה כתוב בפתק הוא התאריך של היום...
חיוך קטן התפרס על פני, אני לא יודע איך או למה אבל ג'ונגקוק הפך לאדם שחשוב לי יותר מכל אחד אחר.
- דפיקות בדלת-
"טאהיונג" נשמע קולו של יונגי מבחוץ "תפתח לי בבקשה" הוא ביקש. קמתי ממיטתי ופתחתי את הדלת כלא שולט במעשי, לא רציתי לדבר או לראות אף אחד אבל בכל זאת עשיתי את זה. "אני יכול להיכנס?" הוא שאל "כ- כן" אמרתי בשקט וחזרתי להתיישב על מיטתי וכך גם הוא.
"אז אתה הולך?" הוא שאל ואני רק הבטתי בו בחוסר הבנה "ל- לאן?" שאלתי "לבית הקפה" הוא אמר "א- אבל ג'ונגקוק לא- נעצרתי כשהוא קם "אל תחשוב על זה" הוא אמר לי לי והתקדם לכיוון היציאה "14:30 בדיוק, אל תאחר. אל תאכזב אותו" יצא מהחדר וסגר את הדלת.
איך אני אמור להגיע אליו? הוא לא מת? איך יונגי יודע? באנגצ'אן אמר שהוא הרג אותו, גם הרופאים אמרו שהוא מת. איך באנגצ'אן יודע? הראש שלי היה מוצף כולו במחשבות, אני מותש מהכל...
קודם אבא שלי עובר תאונת דרכים ואני מאבד אותו, אחר כך אמא שלי נרצחת וגם אותה איבדתי, לאחר מכן סבא שלי חלה ונפטר ואז ג'ונגקוקי שלי? למה כל האושר שלי נלקח ממני?
נעלתי את דלת חדרי, נשכבתי על המיטה ונרדמתי.
~~~~~~~~~~~
טוב מעכשיו נראה לי יהיו עוד כמה פרקים קשים ואז זה הולך להשתפר! יאיי!
בכל מקרה... מקווה שאהבתם, אז תגיבו, תצביעו ותתקנו אם יש טעויות!
הו ותודה על... *הולך לבדוק מספר קריאות והצבעות*
תודה על 305 הצבעות ועל 1986 קריאות!
(לא חשבתי שהסיפורים שלי יגיעו למאה אפילו)
אז תודה ומקווה שאתם אוהבים את הספר הזה❤
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
זה מה שקורה שנותנים לך לעשות אדיט של יונגי עם בגדים צהובים...
