My stepbrother||Taekook

פרק 33

פרק זה מוקדש לטם טם, תפוח האדמה השוקולדי הכי מדהים שקיים (אין לי מושג אם זה טעים אבל טם טם מתוקה אז תדמיינו תפוח אדמה משוקולד [כמו הארנבים האלו של כריסמס])
Timitamtam
איילוביו 💕✨

~~~~~~~

"סליחה, ראיתם במקרה את פארק ג׳ימין?" שאל הנער בלחץ חבורת ילדים שעברה במסדרון. "סליחה, אתם יודעים במקרה איפה ג׳ימין? פארק ג׳ימין?" טאהיונג התרוצץ במסדרונות בית הספר מחפש את הנער העונה לשם 'פארק ג׳ימין'.

"יונגי! יונגי תגיד, ראית במקרה את ג׳ימיני? אני לא מוצא אותו בשום מקום ואני ממש חייב לדבר איתו!" אמר טאהיונג בחצי צעקה ודמעות עמדו בעיניו. "מה קרה? הכל טוב?" שאל יונגי בדאגה שלו הייתה מתאימה לאופיו האדיש. "כן כן הכל מצוין, ראית אותו?" שאל טאהיונג בלחץ. "כן, המורה ביקש ממנו לעשות סיור לאיזה מישהו שבא מארצות הברית... לא שאכפת לי..." אמר ומצמץ כמה פעמים בעיניו מתפלא לראות, או יותר נכון לא לראות... באיזה מהירות נעלם השני.

טאהיונג רץ לכיוון חדר המורים מספיק מהר כדי שאחד המורים יצעק לו להיזהר כשהוא רץ ודואג לסדר לו שיחה עם המנהל שתבהיר לו את חוקי בית הספר. "סליחה, אדון לי? אני צריך לדבר איתך, בדחיפות!" אמר טאהיונג בלחץ ואדון לי רק הביט בו, מרים את גבותיו בשאלה וניגש אל הצעיר, מחוץ לחדר המורים.

"מה יש, קים?" שאל אדון לי את טאהיונג "אממ... אתה יודע במקרה איפה פארק ג׳ימין? אמרו לי שביקשת ממנו לעשות סיור לתלמיד חדש ו... אני די צריך אותו" אמר טאהיונג מתפתל בליבו שלשני יש תשובה מספקת בשבילו. "פארק? אכן נתתי לו לעשות לו סיור, אבל אני לא יודע היכן הוא, מצטער" הניד אדון לי בראשו לשלילה.

"פארק ג'ימין!" צעק טאהיונג כשמצא את השני, רץ לעברו במהירות. "מה קרה? תרגע אלוהים!" אמר ג'ימין והביט בנער המתנשף. "ה- ג'ונגקוק- זוכר את ההתער- היי! ההתערבות, זוכר אותה?" החל טאהיונג לומר, עדיין מתנשף וקוטע את רצף דיבורו כשקלט את התלמיד החדש והלא מוכר, אך מיד אחרי זה חזר לדבר.

"כן כן, מה איתה?" שאל הבוגר. "יופי, אז, היא מבוטלת" קבע טאהיונג והבוגר הביט בו בבילבול. "מה? למה?" שאל ג'ימין וטאהיונג נאנח. "אני לא יכול... אני אוהב אותו, ג'ימין... אני לא אעשה את זה כי אם כן, זה יפגע בו..." אמר הצעיר והבלונדיני חייך.

"סוף סוף" ג'ימין מלמל וטאהיונג הביט בו בבילבול. "סוף סוף הודת בזה שאתה אוהב אותו" אמר ג'ימין וטאהיונג שתק. הוא באמת הודה בזה הרגע... "טוב, כן... נראה לי שפשוט הבנתי שאם אני אני אחכה לרגע הנכון, אני אמשיך לחכות לנצח..." חיוך לא מוסבר עלה על פניו של הצעיר שהודה לג'ימין ומיד חזר לכיתה.

-

"טאההיונג היונג" הבוגר שמע קול קורא בשמו. "ג'ונגקוקי!" הוא קרא בקול מופתע מעט, שוכח ש הוא דיבר עם יוטה ובאקהיון לפני שנייה. "היונג, אתה יכול לבוא שנייה? יש לי משהו שאני רוצה לשאול אותך ואני מפחד שאני אשכח יותר מאוחר" אמר ג'ונגקוק וצחקק, נבוך מעט.