אין לי ממש מה לכתוב אז מקווה שתהנו ותגיבו איך זה.
ביי דה ווי, אני הולך לסבך את העלילה אז חכו לזה(:
~~~~~~~
נקודת מבט ג'ונגקוק
"אתה חייב ללכת עכשיו?" שאל אותי יוגיום "כן... ג'ין היונג יהרוג אותי אם אני לא אגיע הביתה בזמן" אמרתי בעצב מועט, היה לי כיף איתם ורציתי לשחק איתם עוד... "אתה בטוח שאתה לא יכול עוד משחק אחד?" צ'אניון של בתקווה ואני הנדתי בראשי לשלילה. "מצטער... בפעם אחרת, טוב?" אמרתי בנימת שאלה ונופפתי להם לשלום.
יצאתי מחדרו של יוגיום וירדתי במדרגות לכיוון המטבח שבו אימו הכינה לעצמה קפה "שלום גברת קים" אמרתי לה והיא הסתובבה "הו! שלום ג'ונגקוקי, אתה הולך הביתה עכשיו?" היא שאלה ואני הנהנתי. "הבנתי... אתה רוצה שאני אסיע אותך עוד מעט?" היא שאלה וחייכה אליי.
"לא זה בסדר, את לא צריכה לטרוח... אני אלך ברגל, זה גם עוד ספורט" אמרתי וניגשתי ליציאה "לילה טוב גברת קים" אמרתי ויצאתי, סוגר אחריי את הדלת ומתחיל ללכת לכיוון הבית שלי. היה חשוך יחסית, מה שהיה מוזר כי בדרך כלל עדיין יש אור בשעות האלו...
לפתע הייתה רוח קרה והעלים רשרשו, עורב שחור בדיוק התעופף ונעמד על הרצפה מולי, זה מזכיר לי את סרטי האימה שנהגתי לראות פעם. ומה שקרה אחרי זה, לא ממש תרם לחשש ולצמרמורת שעברה בי. "תראו מי פה!" שמעתי קול קורא "ג'ון ג'ונגקוק" הסתובבתי למשמע קולי. "לא לימדו אותך לא להסתובב לבד בשעות כאלו?" אחד מהנערים שעמדו מולי בקבוצה.
"מה אתה רוצה ממני?" שאלתי בקרירות "וואה! למה ככה? למה להיות קר?" הוא אמר והתקרב אליי. "אני לא רוצה ממך כלום" הוא אמר במהירות. "אבל" הוא הוסיף "יש משהו שאני רוצה מאחיך הגדול" הוא אמר וחייך. "א- מה אתה רוצה ממנו?" אמרתי בדאגה וכעס מועט "אהה זה? זה כלום" חיוכו התרחב.
"צ'אן, אני נשבע לך שאם אתה תיגע בו אני אהרוג אותך" פלטתי מבלי לשים לב. "אתה? תהרוג אותי? קוקי מתוק, אנחנו יודעים שאתה לא יכול לפגוע בזבוב... אז להרוג אותי? בהצלחה לך" הוא אמר בנימה מזלזלת וגיחך.
אבל... הוא צודק... אני באמת חלש, אני באמת לא יכול לעשות כלום, אני באמת לא יכול להגן על מי שחשוב לי...
"רק לטאהיונג מותר לקרוא לי קוקי" אמרתי בכעס. מאיפה זה בא? "אתה בטוח?" הוא שאל והתקרב אליי.ניסיתי ללכת אחורנית אבל שני הנערים שהיו איתו, נראה לי קראו להם צ'אנגבין ומינהו, תפסו אותי ואחזו בי בחוזקה. "היי! מה? זה כואב! תעזבו אותי!" צעקתי וניסיתי להשתחרר מהאחיזה שלהם.
"אין לך טעם לברוח" באנג צ'אן אמר לי והביט לתוך עיניי, ברגע שנוצר ביניינו קשר עין, כל מה שיכולתי להרגיש, זה את הפחד. הוא חילחל בתוכי, חודר לגופי כאילו היה חומר רעיל אשר חודר למערכת הדם שלי. זה מה שהרגשתי באותו הרגע. "גם אם אני אשחרר אותך עכשיו, אני אחזור ואתפוס אותך" הוא אמר בקול עמוק והתקרב לפני.
YOU ARE READING
My stepbrother||Taekook
Random"על מה אתה חושב?" "על אחי הקטן" "ומה אתה חושב עליו?" "שהוא שלי" ⚠אזהרות⚠ *תהיה הזהרה על כמעט כל דבר בפרק* *לא להומופובים! *סמאט *אלימות (רצח, דם, מכות, קללות(?)) *דיכאון ומחשבות אובדניות *אונס (אם יהיה עוד אני אוסיף)
