״לואי ?״ פקחתי עין אחת, מ-מה ? קפצתי בבהלה כשהבחנתי בג׳ק מולי, יושב על המיטה בגופייה שחורה ומכנסון כחול כהה. ״איזה שעה הלכת לישון אתמול ?״ שאל בגיחוך ״מה השעה ?״ קמתי במהירות, מרגיש נבוך. ״תשע וחצי-״ ״שיט !״ קמתי במהירות מעיף ממני את השמיכה ורץ לחדרו של מייסון. הוא ישב על הרצפה בפיג׳מה התכלת שלו עם ציורי הפילים ושיחק עם מכונית על הרצפה. ״תקום, אנחנו צריכים ללכת״ ״בוקר טוב אבא״ לפתע אמר וחייך, ואז שמתי לב שאני לחוץ מדי. לקחתי נשימה וחייכתי אליו. ״בוקר טוב מייס״ אמרתי, פותח את ארון הבגדים שלו ולוקח חולצה אדומה ומכנס לבן, אין דבר שאהבתי יותר מלהלביש אותו, הבגדים שלו כלכך קטנים וחמודים ! ״לאן אנחנו הולכים ?״ הוא שאל, בלעתי רוק והורדתי את הפיגמה מגופו, מתעלם מהמבט הסקרן שעל פניו כרגע. ״יש לנו תור לרופא, שכחת ?״ שאלתי, מלביש לו את המכנס ואז שבאתי לשים לו את החולצה הוא לא הרים את ידיו, אז הסתכלתי עליו. ״יש בעיה ?״ ״אני יודע לבד״ אמר וזה גרם לי לגחך ״הלוואי שהיית יודע להתלבש לבד, זה היה חוסך לי הרבה זמן בבוקר״ אמרתי, מתכוון שוב להלביש אותו אך הוא שילב את ידיו וזה כבר הכעיס אותי. ״בסדר, תראה לאבא איך אתה מתלבש לבד״ הבאתי לו את החולצה, מוכן לזה שהוא יפרוש לאחר דקה כמו בכל פעם, אך הופתעתי לצפות בו לובש את החולצה, אמנם הוא לבש אותה הפוך אך לא היה מאושר ממני. זה כמו הצעד הראשון, הצחוק הראשון, המילה הראשונה... עכשיו להתלבש בפעם הראשונה. ״איך עשית את זה ?״ שאלתי בחיוך רחב והוא חייך בביישנות. ״ג׳ק לימד אותי״ הוא אמר ואני פרעתי את שיערו בחיוך ״אני כלכך גאה בך מייס״ אמרתי, מושיט את ידי והוא אחז בה. ״ג׳ק אנחנו יוצאים !״ ג׳ק בא אלינו ונישק לשפתיי נשיקה קטנה, חייכתי אליו והבזק מהחלום עלה לראשי וגרם ללבי לנחות, למה חלמתי דבר שכזה ? ״להתראות״ ג׳ק אמר, מייסון נופף לו ויצאנו מהבית, נכנסנו למכונית ויצאנו משם. כמו שדרק בעבר אמר לי, התינוק לא יהיה בריא במאה אחוז. אך כשמייסון נולד הוא היה כלכך בריא שלא היה לי מקום לדאגות, אבל בשנה האחרונה גילינו שהוא צריך לעבור השתלת מח עצם. המערכת החיסונית שלי נפגעת עקב זה. עברתי בדיקות לראות אם אני מתאים ולא מצאו התאמה, אז ביקשתי מאמא שלי לעבור את אותן הבדיקות ועכשיו כנראה נקבל את התוצאה. נכנסנו לרופא לאחר מספר דקות של המתנה בתור, מייסון התיישב בכיסא ונגע בחפצים שהיו לרופא על השולחן ואני התיישבתי לידו, לחוץ מהתשובות. ״מה שלום הגיבור הקטן שלנו ?״ הרופא שאל ומיד חייכתי למייסון שלא הקשיב למילה, ילדים... תמיד עסוקים בכל מה שלא חשוב. ״הוא מרגיש מצויין״ אמרתי, מסתכל על הרופא בלחץ ״אז יש תשובה ?״ ״תראה, בדיוק כמו אצלך זאת הייתה התאמה של אחוזים נורא קטנים. אמרתי לך שהאחוזים למצוא תורם מהמשפחה היא די נמוכה, אך קיימת״ הרופא הסביר והרגשתי שריסקו את לבי למיליון חתיכות, בלעתי רוק שצרב בגרוני והנהנתי ״בנתיים לא מצאנו תורם חיצוני אבל אם לא נמצא בקרוב זה יכול להחמיר...״ ״מה אני יכול לעשות ? אין דרך לבדוק עם מדינות אחרות ? מה-״ ״תירגע״ הרופא אמר בכלכך רוגע, ברור, זה לא הבן שלו ! ״חשבת על האופציה לדבר עם האמא שלו ?״ לבי נחת וקפאתי במקומי, אבל... אבל זה לא אפשרי. ״היא...״ בלעתי רוק ״היא לא במצב שמאפשר לה בדיוק״ ״זאת האופציה האחרונה שאני יכול לחשוב עליה כרגע, אני ממש מצטער״ ״תודה לך״ אמרתי, לוחץ את ידו וקם ממקומי. יצאתי עם מייסון בחזרה לאוטו ונשמתי עמוק כדי שלא אבכה, לעולם לא רציתי לבכות מולו. הסתכלתי עליו והוא שיחק עם אצבעותיו במתיקות שלא יכולתי לעמוד בפניה, צבטתי בעדינות את הלחי שלו וחייכתי אליו, מתחיל לנסוע אל הגן שלו. שנאתי את דרק על כך, הוא לא יכל לחשוב על זה קודם ? איך למנוע בעיות מהתינוק שיגדל בגוף של גבר ? זה נשמע מטופש... למרות שאלה בעיות שיש להרבה ילדים, ויכול להיות שמייסון באמת נולד רגיל בלי בעיות חוץ מבעיות כמו של כל ילד רגיל, אבל כאב לי כלכך שהייתי חייב להאשים מישהו. הגעתי לגן של מייס והורדתי אותו שם, נפרד ממנו בחיבוק ומביט בו רץ לכל הילדים ונראה הילד הכי מאושר בעולם, ולראות את זה הפך אותי לאבא הכי מאושר בעולם. הגעתי לעבודה ולא היה לי חשק לראות אף אחד, לא רציתי סיטואציה שרוקי יבוא בהתרגשות ויגיד משהו מטופש ופשוט אעמוד כמו אידיוט ואשתוק, עסוק בכאב שלי. הלכתי למשרדים ולבי החסיר פעימה כשראיתי את הארי יוצא מהשירותים, שולח לעברי מבט חטוף. מאז שבוע שעבר לא דיברנו כלכך, חשבתי שהוא יתפטר אבל הוא עדיין פה. מה מחזיק אותו כאן אם הבהרתי לו שאני לא רוצה שום קשר אליו ? ״לואי !״ שמעתי את רוקי קורא וסיבבתי את מבטי, רואה אותו בא בחיוך ״תנחש מה ?״ ״מה ?״ שאלתי, לא מעוניין כלכך לשמוע משהו חדש. ״יש כנס בשבוע הבא לקידום האפליקציה שיצאה״ ״זה נשמע מעולה״ ניסיתי להבליע חיוך, הוא הסתכל עליי וזקף גבה בבלבול. ״לא רק מעולה, זה מצויין״ אמר ״אני הולך לעבוד על כמה מסמכים, גרג משגע אותי לגבי זה״ ״בהצלחה״ פלטתי והוא הלך. נכנסתי למשרד שלי ונשענתי כנגד לשולחן, נושם עמוק ומשפיל את מבטי, ויכולתי לשמוע את הדלת נפתחת. ״אתה בסדר ?״ מיד הרמתי את מבטי ולבי החסיר פעימה לצליל הקול העמוק והצרוד הזה, ושוב הבזק מהחלום שחלמתי עליו הכה בי וצמרמורת זרמה בגופי. ״הבהרתי את עצמי טוב מאוד-״ ״תשתוק לואי״ הוא אמר והתעלם מדבריי, נכנס למשרד ועומד מולי בשילוב ידיים, אבל לא העזתי להסתכל עליו. ״מה זה ?״ ״כלום, הכל בסדר״ אמרתי בחיוך מזוייף ״אני לא רוקי, אני רואה שאתה לא בסדר״ גיחך והסתכלתי עליו מבולבל, אני לא מבין איך הוא באמת שם לב ורוקי לא. גם ג׳ק לפעמים לא מזהה אם אני לא בסדר. ״הייתי עם מייסון אצל הרופא״ פלטתי בנשימה אחת והשפלתי את מבטי ״חדשות לא טובות קצת הרסו לי את היום״ ״הוא בסדר ?״ הארי שאת והרגשתי ששוב מרסקים לי את הלב, אף פעם לא ידעתי איך לענות לשאלה הזו, ובלי להתכוון הדמעות עלו לעיניי ונפלטה יבבה קטנה מפי, לפני שהדמעות החלו לרדת. ״ל-לואי״ ״אני בסדר״ אמרתי בקול חנוק, מוחה את דמעותיי ורואה אותו קצת מטושטש ״בוקר רגיש״ ״בוא״ הארי אמר ופרש את זרועות כאילו לחבק. הסתכלתי עליו מבולבל אבל התקדמתי לתוך זרועותיו והוא עטף אותי בחוזקה, וכך בכיתי כנגד החזה שלו. בתסכול על הכל, פשוט הכל. לבי הלם בחוזקה ודמי בער בעורקיי, זה היה הכי קרוב אליו מאז שבא, ופשוט עצמתי את עיניי כשאני בין זרועותיו, ונשאבתי לתוכו. הוא היה מקלט, מקום מחסה חם ובטוח. ״זה בסדר״ הארי לחש וליטף את שיערי, לא רציתי להשתחרר ממנו, ולעזעזל שנאתי את ההרגשה שאני נופל לה כל פעם מחדש. ״כן״ אמרתי, לוקח ממנו מרחק ומוחה את דמעותיי ״אני יודע״ ״אעבור על העבודות שלך היום, תנוח קצת״ הארי אמר והייתי מופתע לשמוע את זה. ״לא, אני לא מוכן״ מיד אמרתי ״זה בסדר, אין לי הרבה עבודה היום בכל מקרה״ ״הבנתי״ הארי אמר, מסתכל לרצפה ומעלה את מבטו אליי, לא רציתי לקבל רחמים, לרגע נשברתי מולו, עכשיו אני בסדר. ״תודה הארי״ אמרתי בשקט, הוא נתן הנהון קל ״אני קצת מופתע שנשארת למען האמת״ ״אתה לא הסיבה העיקרית שאני פה״ אמר ולבי נחת, האם זו עוד אחת מהמשימות המרושעות שלו לפגוע במישהו ? ״אז מה הסיבה העיקרית ?״ שאלתי, הוא משך בכתפיו בחיוך שלא מגלה דבר. ״מוטב שאחזור לעבודה״ אמר, ואני לא בטוח למה אבל רציתי שיישאר, אבל מוטב שילך. הוא יצא מהמשרד ולאחר סגירת הדלת השפלתי את מבטי, נושם לרווחה כאילו ועצרתי את עצמי מלעשות זאת. לקחתי לעצמי כמה שניות לחשוב על החלום שחלמתי הלילה, עליו. לא הבנתי למה דווקא הוא, אולי חשבתי עליו יותר מדי ? לעזעזל... החלום הרגיש אמיתי, המגע שלו עם האצבעות שמלטפות את עורי בעדינות, הקול העמוק והצרוד... ״לואי״ שמעתי את זה שוב, נושך את שפתיי, בדיוק כך- ״לואי ?״ ״מה ?״ מיד הרמתי את מבטי והוא שוב נכנס למשרד, מחייך ומסתכל עליי כשגבותיו מצומצמות. הרגשתי את הסומק בוער בלחיי ורציתי להיעלם. ״מ-מצטער, שקעתי במחשבות״ ״מחשבות על מה ?״ שאל ואז צחק עליי, גורם לי להאדים במהירות וללבי להלום כה חזק. ״היית צריך לראות את הפרצוף שלך״ ״על אוכל, מחשבות על אוכל״ אמרתי כתירוץ, ממצמץ בעיניי ונושם עמוק. ״שכחת משהו ?״ ״רוקי שאל אם אתה רוצה להזמין פיצה, נשמע תזמון מושלם אם בדיוק חשבת על אוכל״ הארי אמר וצחק עליי שוב, במבט גס שידע שאני משקר, או שחשבתי שידע שמשקר. בכל אופן, הוא לא יכול לדעת על מה חשבתי. ״לואי אתה שמעת ?״ ״כ-כן, מה ?״ שאלתי, מתאפס על עצמי ״זאת אומרת לא, אני לא רעב״ ״למה אתה לחוץ ?״ שאל וזקף גבה, הסטתי את מבטי, אני לגמרי אידיוט. ״זה רק פיצה לואי״ ״תודה לרוקי על ההצעה, אבל לא״ אמרתי, נושם עמוק ולא מביט בו ״עכשיו תצא מהמשרד שלי״ ״אתה לא חייב להיות בן זונה בשביל שאעוף מפה״ הארי אמר, מסתכל לעיניי וגורם ללבי להחסיר פעימה ״אעוף מפה, מתישהוא״ ״מתי ?״ שאלתי במהירות, חשבתי שאמר שהוא נשאר מסיבה אחרת. ״אתה תדע שכבר לא אהיה פה״ אמר והלך לדלת, גלגלתי את עיניי ופתחתי את המחשב נייד, הוא יצא מהמשרד ונאנחתי, בוהה בנקודה לא ברורה באוויר. כפי שאמרתי, אסור לי להתרגל לזה שהוא שוב פה. הוא ילך שוב.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
