התעוררתי בבהלה מתנשם ומזיע, עיניי פעורות לרווחה ולא ראיתי דבר מכל החושך ששרר בחדר. ״הארי...״ לואי מלמל והעביר את ידו על הזרוע שלי ״הכל בסדר ?״ ״מצטער, הערתי אותך ?״ שאלתי בשקט ונשכבתי, מביט בעיניו שיכולתי לראות בתוך החושך הזה. ״חלום רע...״ ״זאת לא פעם ראשונה-״ ״אני יודע״ קטעתי אותו ונאנחתי, אני סובל מסיוטים כבר הרבה זמן. ״תחזור לישון לואי.״ הוא התקרב לגופי וחיבקתי אותו, מנשק לראשו ובוהה בתקרה. כמה קורה מסביב, אני אף פעם לא מרגיש שדברים גדולים עליי הרי נולדתי לתוך זה, לתוך כל הבלאגן העצום שהודף אותי בחוזקה, אפשר להגיד די ? די לכל הטירוף הזה, די לחוסר שקט הזה, אני לא מסוגל... להסתכל ללואי בעיניים ולהבטיח שיהיה טוב יותר, אך לחשוש לגרוע מכל. אלה מהרגעים שאני תמיד מרגיש שאם אשתמש אז ארגע, מנה אחת, קצת... להרגיש את הרוגע בגופי ולהתנער מהמחשבות הרעות, אך לא יכולתי. חשבתי רק על לואי ומייסון הקטן, זה מה שהחזיק אותי כרגע לדעתי. כשהגיע הבוקר, הרגע לשים את מייסון אצל אמו של לואי והרגע שלנו לחזור לעבודה, לואי היה שקט. אני בטוח שהוא היה מוטרד מהחזרה לעבודה, הוא לא רצה להיות בפחד כל היום. ״הוא לא יפגע בך״ אמרתי, מסתכל עליו והוא לא הגיב. נשמתי עמוק ויצאתי בעקבותיו מהמעלית, הוא הלך למשרד שלו ושהתכוונתי להיכנס אחריו הוא עצר. ״זה ישמע מוזר ותירוץ עלוב אבל אני רוצה לעבוד, בלי הסחות דעת- לא שאתה הסחת דעת ! פשוט, העבודה לא תגרום לי לחשוב כל הזמן על מה יהיה ומה-״ ״לואי זה בסדר״ קטעתי אותו, מלטף את פניו ברוך, מתקרב לנשק למצחו. ״רק אל תעמיס לי במייל מסמכים...״ ״אוי תשתוק״ צחק, וזה היה הישג לראות את הצחוק שלו פתאום. הוא נכנס למשרד שלו ונשארתי בחוץ, שומע קולות מהמשרד של רוקי והחלתי לצעוד באיטיות, מזהה במהירות את קולם של רוקי ומייק. לא הבנתי את האסטרטגיה שלו, מה הוא מתכנן ? פתחתי את הדלת, קוטע את הבדיחה שרצה ביניהם ושתיהם הביטו בי. ״הארי, בוקר טוב״ רוקי אמר, הסתכלתי על מייק, המבט שלו כלכך אדיש שזה עצבן אותי, כבר יכולתי לומר שאני שונא אותו. ״בוקר טוב, אוכל להפריע ?״ שאלתי, מקבל הנהון. ״מייק, נוכל לדבר ?״ ״מה ?״ שאל קצת מבולבל, הוא לא ציפה לזה מן הסתם. אבל אני חושב שהגיע הזמן לסגור את כל החרא הזה, להגיע לעומק הבעיה. ״אהיה במשרד שלי.״ הלכתי משם ונכנסתי למשרד שלי, נשען כנגד השולחן המשרדי ומשלב את זרועותיי, ממתין לו עד שפתח את הדלת והציץ פנימה. ״כנס, אני לא נושך״ אמרתי בנשימה עמוקה שלקחתי. ״רוקי לימד אותי את העבודה אם זאת הסיבה שקראת לי הנה״ אמר בביטחון, הוא ידע שזו לא הסיבה, לא קרוב לכך אפילו. ״מה היה הקשר שלך אליו ?״ שאלתי, הוא הרים גבה וזה הכעיס אותי. ״לאם ג׳יי, מה היה הקשר שלו אליכם ?״ ״התחלת להתעניין... מצויין״ חייך, שיערו השחור מוברש הצידה בקפדנות ואצבעותיו משולבות אחת בשנייה בזמן שהלך מצד לצד באיטיות בחלל המשרד, הוא משחק בנו ? הוא מנסה להפחיד אותנו ? ״למה שלא תשאל אותו בעצמך ?״ ״תחסוך ממני את הדיבורי זבל האלה״ צעדתי אליו, מהדק את שפתיי בעצבנות ״מה לעזעזל אתה רוצה ?״ ״שאלה טובה, אני שמח ששאלת את זה למען האמת״ אמר בדיבורי האדיש, הדיבור הזה היה הכי מעצבן, כלכך בטוח בעצמו שלא יקרה לו כלום, הוא כלכך בטוח בכוח שלו, זה לא ייאמן. ״לואי הפר את החוזה-״ ״החוזה לא מעניין.״ קטעתי אותו, עושה צעד נוסף אליו כשאני מביט בו מלמעלה, לתוך העיניים הבוהקות שלו. ״מה אתה רוצה ?״ ״לא השלמנו את התהליך עם לואי״ אמר במשיכת כתפיים תמימה ולא האמנתי לרגע. קימטתי את הצווארון של החוצלצה שלו והתקרבתי באיום, הוא תפס את היד שלי שאעזוב אך לא אניח לו. ״ב-באמת, לא השלמנו את התהליך, תשחרר אותי״ עזבתי את האחיזה בחולצה שלו והוא השתעל, סידר אותה והסתכל עליי, ועכשיו המבט הבטוח התפוגג, נהדר. נראה שהתחלנו לדבר. ״דרק הזריק לו בכל בוקר, לא ידענו מה מהמזרקים היה זה שתפס, איזה מזרק בדיוק עבד. ניסיתי בבמשך כל השנים האלה, לא הפסקתי לנסות להזריק ולנסות ו- אף אחד לא הצליח, רק לואי.״ ״מה דעתך שבמקום לבזבז מיליוני דולרים על ניסוי מזויין פשוט תאמץ ילד אם זה מה שאתה כלכך רוצה ?!״ אמרתי, אך הוא גיחך והניד בראשו. ״אתה מבין שזו פריצת דרך מטורפת ?״ שאל, כאילו מנסה לגרום לי להסכים איתו, ושום דבר לא יגרום לזה לקרות. ״אני לא רוצה ילד, אני רוצה שהניסוי יצליח שוב ואני רוצה לדעת איך.״ ״תקשיב לי טוב חתיכת אידיוט מזדיין, אתה לא תתקרב ללואי״ אמרתי בקול מאופק וחלש, צעדתי אליו בכעס ״ואם אשמע שרק הסתכלת עליו-״ עצרתי את עצמי כשראיתי שהוא צוחק, והכעס בער בתוכי כאש מתפשטת בשדה קוצים, כפות ידיי מאוגרפות בכעס ולסתי מהודקת. ״על זה אם ג׳יי דיבר...״ אמר והצביע עליי, לוקח כמה צעדים אחורה מה שמצביע שאני איום עליו שאני מתקרב. ״שמעתי עליך ממנו״ ״זה הקלף שלך מייק ?״ גיחכתי, מקמט את אפי ״אם ג׳יי ? גילית את הקשר שלי אליו וחשבת להפחיד אותי עם זה ?״ ״הוא סיפר לי עליך, נובח ולא נושך״ אמר בחצי חיוך בטוח והחל לצעוד בחלל הריק של המשרד ״אתה לא מסוגל להרוג בן אדם.״ בלעתי רוק והתבוננתי בו, הוא יודע איך לשחק לאנשים בראש, הוא יודע לגעת בנקודות שאסור להתקרב אליהם בכלל. ״הוא סיפר לי שהיית המענה הכי טוב שלו, הוא סמך עליך הכי הרבה, כי היית מונע מנקמה״ ״על מה אתה מדבר ?״ שאלתי ולבי הלם בחוזקה, הלחץ גבר בבית החזה שלי והרגשתי את הרעד הקטן שחלחל לתוכי ״שהוא רצח את ההורים שלך...״ אמר ואז קימט את עיניו בתמימות מזוייפת ״אתה לא זוכר את זה הארי ? אלוהים, זה קרה ממש אל מול עיניך-״ ״תשתוק״ נשמתי בעיניים סגורות, נזכר במה שאמרתי ללואי אתמול, שאני נותן לו את המילה שלי. ״אתה כלום מלבד ילד שבור ובודד״ אמר, הסתתכלתי עליו בכעס, מרגיש את כפות ידיי רועדות מעצבים, רק נלחם בדחף להכות אותו, לענות אותו עד שיתחנן למחילה על כל החרא שיוצא מפיו כרגע. ״אתה מסכן, הארי.״ לעזעזל, זהו זה. התקרבתי באגרסיביות והוא מיד הרים את ידיו בהגנה והלך לאחור. ״היי היי והו !״ קרא, ידיו באוויר וחיוך מעצבן על פניו, ולפתע החל לצחוק ״אתה לא מפחיד אותי עבריין צעצוע, אני יודע שאתה לא תהרוג אותי, אתה לא מסוגל להרוג״ ״אני בטוח שזה מה שאם ג׳יי חשב בנשימתו האחרונה כשהסתכל לי בעיניים״ אמרתי בשקט, ואז לבי נחת מהפליטת פה הזאת. הסתכלתי עליו חסר איפוק, והפעם, לא היה שום חיוך בטוח, לא היה לו מבט אחר מלבד התדהמה שהשתלטה עליו. ״אז בוא נפסיק לנסות לאיים עליי עם אם ג׳יי.״
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
