נק׳ מבט לואי:
״אולי נערב בזה את המשטרה ?״ שאלתי, מסתובב במשרד של הארי ואלפי דברים צצו בראשי, החרדה בגופי לא הרפתה לשנייה, נמאס לי להרגיש במרדף שאין לו סוף.
״אני לא מתקרב למשטרות״ הארי פלט בגלגול עיניים, גלגלתי את עיניי גם, הוא סתם מעצבן.
״זה לא אופייני למקום שממנו באת ?״ התגריתי בו והוא חייך, גורם ללבי להחסיר פעימה מהחיוך הקורן הזה. הוא לעולם לא נפגע מהעקיצות שלי, זה מטורף. ״מייסון משתגע עם אמא שלי, אין להם כבר מה לעשות והיא מתחילה לשאול למה הוא לא הולך לגן והגננת המעצבנת-״
״לואי״ הארי קטע אותי והסתכל לעיניי, צועד לעברי ומלטף את הלחי שלי ברוך, נשענתי לכיוון היד החמימה שלו ועצמתי את עיניי, מרגיש את שפתיו על מצחי. ״לא אתן שמשהו יקרה לכם, בסדר ?״
״זה פשוט מטורף״ פלטתי והשפלתי את מבטי. לפני שהארי חזר לחיי הכל נראה נורמלי, למרות שגם כשג׳ק היה אז מייסון היה במעקב של מייק, פשוט לא ידעתי את זה אז. ״איפה דרק יכול להיעלם ? עברו ארבע שנים, אין לו בית והמשפחה שלו לא בקשר איתו כבר שנים״
״זה ברור שמייק לקח אותו״ הארי אמר
״זה לא הגיוני, הוא הרגע התעורר מתרדמת״ אמרתי, הארי נאנח ונראה מוסח, הוא תמיד נראה כך שאני מדבר על זה. ״מה ?״
״זה פשוט...״ הוא לא הביט בי, נשך את שפתיו ופלט נשימה ״זה יותר מדי, כל הלברוח הזה, כל האנשים הרעים כביכול... שנים שאני רק מחפש שקט״
״א-אני מצטער״ פלטתי, לא היה לי משהו אחר לומר.
״לא, לא״ אמר וצעד לעברי ״זה לא אשמתך.״
״מצד אחד אני כלכך מתחרט שנתתי יד בניסוי הזה, מצד שני אני לעולם לא אוותר על מייס״ אמרתי.
״אני לא יכול לתאר לעצמי איך זה מרגיש...״ הארי אמר ״לעולם לא הייתי מאמין בניסוי כזה״
״למה אתה חושב שהאמנתי ?״ שאלתי. לא חשבתי בהתחלה שזה אי פעם יצליח, גם לא הייתי הראשון שהשתתף בניסוי ולאף אחד זה לא צלח.
״כי עשית את זה״ אמר. הסתכלתי לעיניו הירוקות ותהיתי לעצמי אם יצא לנו לדבר על זה בעבר.
״הארי זה לא כי האמנתי בניסוי, עשיתי את זה בשביל דרק״ אמרתי ״בזמנו זה היה הגיוני בעיניי״
״אני חושב שלמדנו לקח לא לעשות דברים בשביל החבר״ אמר בגבות זקופות וחצי חיוך שמספר לי שעומדת להגיע בדיחה. ״חוץ מכמה דברים שובבים במיטה-״
״תשתוק״ דחפתי אותו בצחקוק קטן. הסתכלתי לעיניו הירוקות שנתנו לי שקט, ובכל הטירוף הזה הייתי אסיר תודה שיש לי אותו לצדי. ״אני אוהב אותך״ אמרתי בחיוך ושפתיו נמתחו לחיוך רחב ומהפנט. הוא נישק את שפתיי ואחז בראשי, לאחר מכן חיבק אותי לחיקו ועצמתי את עיניי, מאזין לפעימות ליבו השקטות, נושם לרווחה ברוגע-
״איזה זוג יונים״ שמעתי ומיד התרחקתי מהארי והסתכלתי לדלת, מייק עמד שם. לבי נחת ולא התרחקתי מהארי שאחיזתו התהדקה, אך ידעתי שזה מכעס.
״מה לעזעזל אתה רוצה חתיכת מזדיין ?!״ הארי פלט בכעס, בלעתי רוק ולקחתי נשימה, מסתכל על מייק שעמד עם החיוך הרגוע שלו. ״לא נמאס לך ?!״
״האמת היא שלא, אני נהנה״ מייק אמר בחיוך וחוסר רגישות.
״תקשיב לי טוב טוב״ הארי צעד לעברו והתקרב אליו בצורה מאיימת, זה גרם לי להילחץ מהדרך שבה הוא מגיב אך סמכתי עליו שלא יפעל בטיפשות ופזיזות. ״עוד פעם אחת הרגל שלך דורכת בתוך המשרד שלי-״
״אז תקטע לי אותה״ מייק השלים אותו בזלזול, הארי תפס את צווארון החולצה שלו ולבי נחת
״הארי-״
״אני אפרק אותך במכות אני נשבע לך שאתה כלכך תצטער״ הארי אמר לו בארסיות, מייק הסתכל עליו קצת מפוחד מתקשה לנשום בגלל האחיזה של הארי בחולצה שלו.
״ומסתבר שאתה לא רק מאיים״ מייק אמר והארי עזב אותו.
״תשתוק״ הארי פלט והסתובב בחזרה אליי, נראה עצבני וכפות ידיו רעדו.
״תראה איך לואי סומך עליך, קצת מדהים לא ?״ מייק חייך, סידר את צווארון החולצה שלו. ״הוא בטח מאמין לך להכל-״
״תשתוק !״ הארי צעק, אחזתי בזרוע שלו והוא כמעט ולא הרגיש את נוכחותי, היה קל להוציא אותו מכליו, אני מאמין שזה בגלל כל מה שהוא עבר.
״הוא בטח גם קנה את זה שלעולם לא לכלכת את הידיים יותר מדי״ מייק אמר ושוב הלך בביטחון, לא חש מאויים בכלל.
״אל תקשיב לו...״ הארי מלמל, גלגל את עיניו והלך לעבר הקיר, העביר את אצבעותיו בשיערו ולא הבנתי על מה הם מדברים.
״תגיד לואי, אתה שמעת מה קרה לאם ג׳יי ?״ מייק אמר ובאותו רגע הבחנתי בהארי מסתובב עם מבט כה כועס ומתוסכל. אני לא חושב שראיתי אותו כך לפני.
״אל תקשיב לו לואי, בוא נלך״ הארי אמר במעט לחץ ואחז בידי אך הייתי מוכרח להבין על מה מדובר פה והשתחררתי מאחיזתו.
״אתה שמעת איך הוא נחנק בדרך אכזרית ולא אנושית-״
״תשתוק זה לא.... תשתוק״ הארי אמר, בולע רוק מבולבל ולא יודע מה לעשות, ולבי נחת ברגע שהבנתי. קפאתי חסר נשימה והסתכלתי על הארי מנסה לברוח מהסיטואציה, ומייק רודף אותו עם זה.
הבנתי על מה הוא דיבר.
״אני יודע״ אמרתי ושתיהם הסתכלו עליי. הסתכלתי על הארי שנראה מבועת, הוא חשב שלעולם לא תהיתי לעצמי מי היה זה שהרג את אם ג׳יי ? לא חשבתי שזה הוא האמת, אבל היו לי מספר שאלות שהוא כנראה לא היה משיב עליהן. הסתכלתי על מייק וגיחכתי ״אני לא מבין מה אתה מנסה לעשות פה... לסכסך ? ואז מה ?״
הסתכלתי לעיניו, ופעם ראשונה שלא היה למעצבן המתנשא הזה מה להגיד.
״מייק תעשה טובה ותסתלק מהמשרד״ נאנחתי והסתובבתי, עוצם את עיניי בתסכול.
״ואשאיר אותך לבד עם הרוצח ? בשמחה.״ פלט לפני שיצא, וכשהדלת נסגרה המשרד היה כלכך שקט, שקט צורם, כאילו כל אחד מאיתנו מחכה שהשני יתחיל לדבר, ואין אף מילה. הסתובבתי באיטיות והרמתי את מבטי אליו, אך זה נראה שהוא לא מסוגל להביט בי. הוא נראה כלכך סגור כרגע, כמו ילד מפוחד. דבר אחד אני יודע, לא משנה כמה הארי עצבני, כמה הוא יכעס ויאבד את זה, הוא לא ירצח אדם, הייתה לו סיבה מוצדקת. אם ג׳יי היה סיפור אחר, הוא הרס לו את החיים ואני לא יכול לדמיין שנייה מלהיות תחתיו.
״הארי...״ פלטתי, והוא עדיין לא הסתכל עליי.
״אני לא חנקתי אותו זה לא היה ככה, אני לא מסוגל בכלל-״ הוא נקטע ולקח נשימה רועדת ״אני ווויל עשינו את זה, אבל לא רצחנו, זאת אומרת זה לא כמו שזה נשמע״
״אני לא רוצה הסברים כרגע, זה...״ לא יכולתי למצוא את המילה. מטורף ?
״הרעלנו אותו, לא היה שום חנק, לא השתמשנו בידיים, לא היינו מסוגלים להרוג כך״ אמר והסתכל לעיניי עם הירוק הבוהק שלו שנכנס לי לתוך הנשמה. ״הוא פילג בינינו, אם ג׳יי היה שטן על פני האדמה אני נשבע לואי שלעולם לא הייתי חושב לעשות דבר כזה, אני נשבע לך״ אמר ונשם בכבדות, קולו חנוק. ״הוא דחק אותנו לפינה, הוא רצה שאפגע בוויל על זה שלא שילם בזמן סכום מסויים, זה סיפור ארוך, הוא העביר אותנו סבל גדול, אני מצטער...״
״ה-הארי״ גמגמתי והסתכלתי עליו בוכה לתוך כפות ידיו, ונופל על ברכיו. ״הארי הפסק זה...״ נשכתי את שפתיי ובלעתי רוק, לא ידעתי מה לומר לו. זה מעשה חמור, אבל אני לא יכול לתאר לעצמי כמה קשה זה.
״יש לך ילד, לעזעזל לואי״ הוא פלט והסתכל עליי עם עיניים אדומות שגרמו ללבי להימחץ במכה מענה, צעדתי אליו והנדתי בראשי. ״וכל פעם זה הדהד לי בראש ש... אחד כמוני איתך ויש לך ילד קטן אבל אני בעצם סתם פושע״
״לנו יש ילד קטן״ אמרתי, יורד על ברכיי אליו ומביט בעיניו שנראו מעכלות את המילים הללו. חייכתי וליטפתי את שיערו הפרוע שנפל על פניו ברשלנות. ״הוא הילד שלנו, ואתה לא פושע.״
״הוא היה הורג אותי אם לא הייתי מקדים אותו, אני יודע את זה״ קולו חנוק ושקט, וכפות ידיו רועדות. הנושא הזה תמיד עורר בו פחד שלא חשבתי שיכל להתקיים אצל אדם כזה אמיץ.
״אני לא שופט אותך הארי״ אמרתי בשקט, מתקרב ומנשק לשפתיו החמות. לא יכולתי לשפוט, אם ג׳יי היה אדם נוראי, רוצח שמפעיל אנשים בשמו, אז בטח שהוא בעצמו עשה דברים הרבה יותר גרועים שקשה להעלות אותם על הדעת.
״אני מצטער״ אמר בשקט והסתכל לעיניי, מצמצתי מספר פעמים והבנתי שהוא חושב שאכזב אותי.
״זאת זכותך היתה לא לשתף את זה, זה עצום״
״לא חשבתי שתגיב כך, זה... זה לא כמו לגנוב למישהו חפץ זה גרוע מזה״ אמר מבולבל, חייכתי והשפלתי את מבטי.
״הארי, רק שיחררת את עצמך לחופשי, חסכת כאב להמון אנשים שהסתבכו איתו, אני לא רואה בזה דבר רע.״ אמרתי, ונראה שהוא עדיין לא מצליח לעכל את התגובה שלי. ״אתה יותר חשוב לי מסתם פושע, בסדר ?״ שאלתי והתקרבתי לנשק לשפתיו ולאחר מכן חיבקתי אותו, מרגיש אותו מרוחק אבל אני בטוח שזה יעבור, הוא רק פחד לשתף את זה, אז לא אראה לו שזה היה אמור להיות מפחיד.
אחבק את פחדיו, כמו שאני מחבק אותו.
