״תודה שהסעת אותי״ אמרתי לרוקי בחיוך, מושך אותו לחיבוק שהפתיע אותו. ״בטח חבר, תמיד פה״ אמר בגיחוך, הנהנתי והרגשתי את הדמעות מתכוונות לעלות, אז מיד יצאתי מהרכב לפני שיבחין בזה. הלכתי לבית ולאחר שנכנסתי זרקתי את המפתח לשולחן, מרגיש את הדמעות בעיניי וקצת מתפרק ונותן להן לרדת. זה הכל יחד, זה מייסון, הארי, והפרידה מג׳ק, זה יותר מדי ונמאס לי מכל הדרמה שסובבת אותי, תמיד יהיה משהו חדש. ״לואי״ קפצתי בבהלה כשהבחנתי בג׳ק עומד בסלון, מיד ניגבתי את הדמעות והלב שלי פעם, הוא הבהיל אותי כלכך. הוא לא יכול פשוט להופיע כך ! ״אני מצטער אם הבהלתי אותך״ אמר מיד וכשלקח צעד אליי לקחתי צעד לאחור. ״אנחנו צריכים לדבר״ ״אנחנו דיברנו, ג׳ק״ אמרתי. ״זה לא יכול להיגמר ככה״ אמר וצעד אליי, הוא אחז בידיי אבל כרגע לא רציתי להיות פה, אבל בכל מקרה התכוונתי ללכת. ״אתה חסר לי״ ״ג׳ק-״ ״בבקשה לואי, בוא נשב לדבר על זה״ הוא קטע אותי, ולא הייתי בטוח שאני רוצה. זה לא בגלל הארי, זה בגלל שתמיד היו לנו בעיות שהתעלמנו מהם. לפעמים תהיתי מתי הכל יתפוצץ, וכשזה קרה הוא נלחם. אז למה הוא תמיד מוותר כשיש לו אותי ? ״התכוונתי ללכת לאמא שלי, לראות מה שלום מייסון״ אמרתי, מביט לצדדים ולא עליו. ״עשיתי טעות״ הוא אמר, ליטף את ידיי עם אגודליו. ״שתינו עשינו, אבל לא ניתן לזה להרוס את מה שיש בינינו״ ״מה שהיה...״ הלכתי ממנו ולקחתי את המפתחות ״לואי, בבקשה״ הוא אמר, ואז הסתכלתי עליו. ״נתחיל מהתחלה, דף חלק״ ״ג׳ק, אני לא מוכן לדבר על זה עדיין, אני מבולבל עם כל מה שקורה ובעיקר דואג למייסון, מה שחסר לי עכשיו זה הסחות דעת.״ ״הסחות דעת ?״ שאל, וידעתי שנעלב מזה. אבל זה מה שזה, הסחת דעת מהבן שלי שהוא בעדיפות ראשונה אצלי. ״אתן לך זמן״ ״בסדר״ אמרתי. קצת הרגשתי שאני פתאום לא מכיר אותו יותר, שכב עם אחת המתאמנות שלו ? זה לא מתאים לו. היא בחורה ! הוא בכלל נמשך אליי ? ״א-אני מוכרח ללכת למייסון״ ״כן, כמובן״ אמר, עדיין מביט בי. בלעתי רוק ולא ידעתי איך לבקש בנימוס שיצא מהבית שלי, ואולי שיחזיר לי בחזרה את המפתח שלי. ״וג׳ק... אם נוכל בינתיים לשמור על מרחק״ אמרתי, לא מביט בעיניו. ״ לקבל קצת זמן״ ״ברור״ אמר. ״יש לך איפה לישון ?״ שאלתי והוא הנהן ״אמא שלי״ משך בכתפיו בחיוך מגלגל עיניים, הנהנתי ולא הצלחתי למצוא מילים נכונות לבקש את המפתח בחזרה, אז לא ביקשתי ושתינו יצאנו מהבית, רק שכל אחד לכיוון אחד הפעם. הגעתי לאיזור שאמא שלי גרה, החניתי את המכונית ויצאתי ממנה, מרגיש מבטים מכמה שכנים שכנראה תוהים לעצמם מי אני. חלק מכירים וחלק לא, ולפעמים שואלים מי אני וזה נראה בעיניי כלכך מוזר. זאת שכונה קטנה שבה כולם מכירים את כולם, אבל זה לא אומר שאסור לאדם זר להיכנס לתוך השכונה, זה מקום ציבורי. עליתי לקומה הרביעית, מרגיש את השרירים שלי כה עייפים ואני מתנשם בחוזקה, פותח את הדלת ולא רואה פה אף אחד. סגרתי את הדלת ובעקבותיי בשקט- ״לואי״ אמא קראה מהמטבח, הסתכלתי עליה בחיוך ומיד באתי לעברה לנשיקה וחיבוק. ״הכנתי אוכל, אתה אולי רעב ?״ ״לא תודה״ סירבתי, רוקי ואני אכלנו אוכל סיני. ״מייסון אכל ?״ ״כן, הוא טרף הכל״ היא התבדחה ואני חייכתי. ״הוא בחדר, נח קצת״ ״אלך אליו״ אמרתי בזמן שהסתובבתי לחדרים, החדר הראשון זה חדר האורחים, היא הפכה אותו לסוג של החדר של מייסון כי הוא נמצא פה די הרבה. דפקתי בדלת בחיוך והצמדתי את האוזן לדלת, אבל הוא לא אמר משהו חצוף כמו שהוא בדרך כלל אומר. ״אני נח״ צעק מבפנים לבסוף, צחקתי בשקט ופתחתי את הדלת, ופניו מיד הוארו כשראה אותי. ״אבא !״ ״מייס, גיבור שלי״ קראתי בחיוך והתקרבתי למיטה, יושב בקצה ומלטף את שיערו. ״איך אתה מרגיש ?״ ״סבתא ואני ראינו סרטים ושיחקנו משחקי קופסא, אבל אני רוצה לצאת לגינה לשחק״ אמר והשפיל את מבטו המתוק. ״אסור לך לשחק, הרופא אמר שאתה צריך מנוחה של שבוע, בסדר ?״ שאלתי, מלטף את ראשו והוא הסתכל עליי. ״מה עם הארי ?״ שאל בחיוך ולבי החסיר פעימה. הוא יודע את שמו ? למה הוא יודע את שמו ? בלעתי רוק והחלטתי שאני נלחץ יותר מדי ללא סיבה, זה יקרה מתישהוא. ״הוא מתאושש״ אמרתי. הארי כמעט ולא נראה אחד שעבר ניתוח, הוא מתנהג רגיל. אני מתכוון, בן אדם שמנסה להשכיב אותך זה לא בן אדם שלא התאושש, נכון ? ״אני אוהב אותו״ מייסון אמר. בלעתי רוק שצרב בגרוני, נאנחתי. ״תפנה לי מקום מייס״ ביקשתי, והוא זז לסוף המיטה, אז נשכבתי לידו. ״למה אתה אוהב אותו ?״ ״הוא נחמד ומצחיק... הוא הביא לי סוכרייה לפני שהכניסו אותנו לחדר הניתוח״ סיפר ולבי הלם, ובכן, הוא חצוף. או שאני נעשה פרנואיד יתר על המידה ? ״מייסון, דיברתי איתך אלפי פעמים על לאכול סוכרייה לפני השינה-״ ״אני יודע אבא״ הוא קטע אותי ״אבל הארי אמר שהרדמה זה לא שינה, זה ללכת לבקר בחלומות מתוקים ולחזור״ ״מ-מה ?״ שאלתי, האם מייסון לא חכם מספיק כפי שהערכתי ? ״מייס, כשאתה ישן מה בעצם קורה ?״ ״יש לי חיידקים מהסכורייה שיעשו לי חורים בשיניים-״ ״לא, עזוב את הסוכרייה״ אמרתי וגילגלתי את עיניי, אנחנו לא על אותו גל. ״כשאנחנו ישנים אנחנו חולמים, ושהרדימו אותך לפני הניתוח זה הרדים אותך בעצם, אתה כמו... ישנת״ ״אני יודע״ אמר בחיוך ״הארי אמר את זה בשביל שלא אפחד״ ״נשמע שהיה לכם חתיכת זמן איכות...״ מלמלתי לעצמי יותר. ״אבא, הבטחת לי גלידה כשאסיים״ הוא אמר וזה גרם לי לחייך וללטף את השיער שלו. ״אביא לך גלידה שתסיים להתאושש ואקח אותך לגינה לשחק״ אמרתי והוא חיבק אותי בחיוך רחב ומתוק. וכשהוא נרדם, אני נשארתי ער, מביט בתקרה ומלא מחשבות. לא רציתי לחשוב על הארי, אבל זה הפך לבלתי נמנע. שלפתי את הטלפון מהכיס והיה ממנו הודעה שנשלחה לפני שעה.
׳אנילאמפסיקלחשובעלאתמול... האםעשיתימשהולאבסדר ?׳
בלעתי רוק והרגשתי את לבי הולם בחוזקה, נשמתי עמוק וקמתי בזהירות, יוצא החוצה ומתיישב בספה הריקה שבסלון.
׳אנילאחושבשזהיהיהחכם׳
כתבתי לו ושלחתי. נשכתי את שפתיי, אני באמת חושב שזה לא יהיה חכם. וכשאני איתו אני לא חושב בהיגיון בכלל, הכל נראה כלכך הגיוני וקל וטוב, וזה לא אמיתי. אני נשאב לתוך האשליה הזו שהוא מוכר, ואני נופל בשבילו כל פעם מחדש.
כתבתי בכעס וסגרתי את הטלפון, נאנח. היה צליל של הודעה. אבל לא, לא אסתכל... בלעתי רוק, מרגיש שכל שנייה היא נצח, והרמתי את הטלפון, אסתכל ולא אענה, רק אסתכל.
׳אתהלעולםלאהייתעבוריסתםעודבחורזול, אתהיודעאתזה.׳
לבי הלם בחוזקה, אך לא נתתי לעצמי לצאת תמים ולהאמין. ולבסוף כתבתי לו בחזרה.
׳לאהארי, אנילאיודעאתזה׳
כתבתי, משום מה כעסתי ורציתי לכתוב לו עוד, אך השתטלתי על עצמי.
׳אזעכשיואתהיודע.׳
הרגשתי את לבי מחסיר פעימה ונשימתי נקטעת בגרוני, תהיתי אם אני חשוב עבורו כפי שהוא חשוב לי.
׳אתהכותבאתזהבשביללהשכיבאותי ?׳
שלחתי לו.
׳יש לי שיטות טובות יותר.׳
שלח ולבי הלם בחוזקה, כמעט נסחפתי לתוך השיחה הזו ושלחתי לו משפט כמו ׳תדגים לי אחת מן השיטות שלך׳. אך לא, לא אפלרטט איתו.
׳לילהטובהארי׳
שלחתי לו בחיוך קטן. סיימתי את השיחה וחזרתי לחדרו של מייסון, נשכב לידו בחזרה ונרדם.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
