ירקתי את המסטיק שלי לפח, המהירות של המסטיק עם מהפה שלי נראה כמו ירייה בהילוך איטי. הסתכלתי על לואי שאכל פיצה, זה נראה כמו המאכל האהוב עליו. הלכתי במסדרון, בוחן את התמונות שתלויות על קיר המרפאה, תמונות של גוף האדם. הסתובבתי חזרה, מתהלך באיטיות. ״אתה יכול לשבת הארי״ לואי גיחך, מביט בי בחצי חיוך רגוע וחם. ״אני מעדיף שלא״ אמרתי, ממשיך להתהלך. עשיתי את בדיקת הדם, וכמה שהיה חשוב לי לעזור ללואי לא עשיתי את זה בגלל זה, הרגשתי שהוא מסתיר ממני משהו. שאולי דרק לא האבא הביולוגי של מייסון. הסתכלתי עליו ונשמתי עמוק, אחרי הנשיקה שהייתה הכל מרגיש שונה, לא ביקשתי מאז שיבוא לביתי, כשהרגשתי שאני מאבד שליטה הסתדרתי בכוחות עצמי. ובעבודה היינו אדישים אחד לשני, זה היה מבלבל. אני לא חושב שדיברנו על זה כלכך, זה היה מבלבל לשתינו להחזיר משהו מהעבר שאבד מתחת לשכבות האבק. אבל זה היה אותו דבר ואני חושב שאני לא מפסיק להעלות את הרגע הזה בראשי, הוא הרגיש מדהים. לבסוף התיישבתי לצידו ופלטתי נשימה, מרגיש מתוסכל מההמתנה. ״סבלנות״ לואי אמר בטון מאופק. צמצמתי את עיניי בזמן שהסתכלתי עליו, הוא מדבר כמו אבא, השפה הזאת נדבקה בו. ״אני סבלני...״ מלמלתי, מגלגל את עיניי. ״ג׳ק התקשר אליי היום״ לפתע אמר, כאילו זה משהו שחיכה להגיד. הסתכלתי עליו והוא מיד המשיך לדבר ״הוא רוצה שניפגש ונדבר על מה שקרה. כאילו, מה שקרה איתי ואיתו, לא איתי ואיתך ! אני לא התכוונתי ש-״ ״לואי״ קטעתי אותו, הוא נעשה כלכך לחוץ תוך שניות. ״למה אתה מספר לי את זה ?״ ״כי הרגשתי שיהיה נכון לספר לך״ אמר במשיכת כתפיים קלה. לא רציתי לומר ׳אני לא החבר שלך, תעשה מה שאתה רוצה׳, אז שתקתי. ״אני מצטער על הימים האחרונים״ אמר והשפיל את מבטו. הידקתי את שפתיי ולקחתי נשימה עמוקה לאחר מכן. ״נעלמתי קצת, נבהלתי ממה שקרה״ ״מה שקרה״ חיקיתי אותו והוא גיחך וגלגל את עיניו ״התנשקנו, זה לא כזה סיפור״ ״זה כן״ אמר בלי להביט בי ונראה נבוך. ״לא היינו צריכים לעשות את זה״ ״כי זה הרגיש כלכך רע ?״ שאלתי, והוא הסתכל עליי כששפתיו פרודות ולחייו סומקות. אני יודע שהוא אהב את הנשיקה, מי לא אוהב לטעום מהפרי הישן ? ״אל תדאג לואי, אני לא מחפש לתייג אותך אצלי״ ״מצויין, אני שונא תיוגים״ אמר. ובכן כן רציתי אותו כי הוא כל מה שחשבתי עליו בשנים האחרונות, איתו אני אחר, אני שלם יותר, טוב יותר. איך זה הגיוני שבן אדם מוציא ממך כלכך הרבה טוב שלא קיים בך בכלל ? ״לו היינו חוזרים לאותה נקודה... עדיין היית מנשק אותי ?״ ״ללא צל של ספק.״ אמרתי, והוא נראה נבוך והשפיל את מבטו ״ואתה ?״ ״אני...״ הוא לא הצליח להמשיך ונראה מבולבל. ״לואי ?״ הרופא קרא וקטע את השיחה הקצרה הזו, הסתכלתי על לואי שמיד קם ונכנס פנימה, ואני בעקבותיו. התיישבנו בכיסאות השחורות שממול הרופא. הוא סגר את הדלת בשקט והתיישב מולנו, עיין במחשב. ״יש תוצאות״ ״נמאס לי להתאכזב כבר״ לואי פלט בחוסר סבלנות, ורציתי להזכיר לו להיות סבלני כפי שהוא הזכיר לי לפני כמה דקות, אך לא רציתי להתחכם. ״יש אחוזי התאמה״ הרופא אמר ולבי החסיר פעימה ״הניתוח יכול להתבצע מחר, כמה שיותר מוקדם יותר טוב.״ לואי אמר לרופא תודה עשרות פעמים, התרגש, היה כלכך שמח שסוף סוף מצאו תורם אבל... הרגשתי קפוא בתוך בועה עבה ובלתי ניתנת לחדירה. הלב שלי האיץ את פעימותיו והרגשתי ששפתיי יבשות, אני לא בטוח עד כמה טיפש הוא חשב שאני, ואני לא בטוח למה הוא הסתיר ממני שאני אביו של מייסון. כשיצאנו לואי נשאר מחוייך וחיבק אותי חזק, עד שהבחין במבט שלי. ״מה קרה ?״ שאל ״עד מתי התכוונת להסתיר את זה ממני ?״ שאלתי, מרגיש כועס ומתחיל ללכת בשביל שזה לא יתפרץ בצעקות, ניסיתי כמה שיותר לשלוט בעצמי. ״מ-מה ?״ הוא רץ בעקבותיי ״הארי, חכה !״ ״אני לא אידיוט לואי-״ ״לא רק קרובי משפחה יכולים להיות עם אחוזי התאמה, אתה טועה-״ ״אני לא אידיוט, לואי.״ אמרתי שוב והוא קפא מולי ״אני יודע שהוא ממני״ ״הארי הוא...״ לואי הסתכל לכל הכיוונים בעיניים מבריקות ובלע רוק ״הוא לא שלך, הוא לא שלך !״ ״הוא הבן שלי״ אמרתי, מדגיש כל מילה. ״זה לא אומר דבר, להרבה אנשים בלי קשר דם יש אחוזים ש-״ ״אל תזיין לי את המוח לואי״ נמאס לי מהעמדת הפנים המגוכחת שלו. למה לא סיפרת לי ?״ ״כי אתה לא אבא שלו״ אמר שוב, עם דמעות בעיניו, וזה רק הכעיס אותי יותר. ״לואי למה לעזעזל לא סיפרת לי ?!״ כעסתי, מרים את קולי יותר. ״הוא לא הבן שלך, הוא אולי מהזרע שלך אבל לא, הוא לא הבן שלך !״ הוא נאנק לאחר מכן ובכה בשקט, מסובב את מבטו. לבי הלם בחוזקה ושפתיי נפרדו, הוא שלי, הוא לא של דרק הוא שלי. ״אתה לא יכול לבוא אחרי ארבע שנים ולהיות אבא פתאום, זה לא עובד ככה...״ ״תפסיק להאשים אותי על שלא הייתי, לא הייתה לי ברירה״ אמרתי מניד בראשי ״אני רוצה להכיר אותו-״ ״לא, לא לא״ הוא אמר במהירות ולקח צעד לאחור ״זאת הסיבה שלא רציתי לספר לך, כי אז תרצה להיות חלק מחייו של... ובכן, בשבילך ילד זר״ ״תן לי לעזור לך״ ביקשתי ועשיתי צעד לעברו ״אני מסתדר לבד מצויין״ אמר ״אני לא רוצה לדבר על זה עכשיו, בבקשה״ רציתי לכעוס עליו על שהסתיר זאת ממני, אבל לא באמת הייתה לי זכות. אני לא הייתי פה בארבעת השנים האחרונות. הוא אביו של מייסון, שגידל אותו ודאג לו מהיום הראשון עד עכשיו. ״שיקרת לי בהתחלה שהוא לא קיים ואז שיקרת לי שהוא לא הבן שלי, ממה אתה כלכך מפחד ? שאברח איתו רחוק ממך ?״ שאלתי והוא השפיל את מבטו, בוכה בשקט ולא מעז להביט בי. ״אני הייתי איתך בכל תקופת ההיריון לואי, ואני נשבע שאם לא אם ג׳יי אני אפילו הייתי מגדל אותו איתך.״ אמרתי, מביט בו והוא עדיין לא הרים את מבטו, אז נאנחתי בגלגול עיניים והטחתי אגרוף לקיר, מרגיש את הכעס בוער בי. ״אם...״ הוא אמר בשקט והסתכל עליי לבסוף ״אתה תפגע בו״ ״למה אתה חושב ?״ מיד שאלתי ״אתה תיעלם, והוא לא יבין למה... בדיוק כמו שעשית לי״ אמר. לא הצלחתי כלכך להבין, למה הוא כלכך חרד שזה יקרה שוב ? ״כבר אמרתי לו שיש לו רק אותי, וזה בסדר. הוא לא שונה משום ילד בעולם.״ ״אבל זה שקר״ אמרתי ״אין לו רק אותך״ ״מה אתה חושב ? שפשוט תיכנס לחייו עכשיו ?״ לואי שאל, ולא הבנתי מה הבעיה. רציתי את זה, כל השנים האלה היה לי ספק אם הילד הזה נולד, ואם הוא שלי. גם אם לא רציתי ילד, גם שזה בא בהפתעה, אני רוצה להיות חלק מחייו. כמו שאני הייתי ילד ואבי היה נוכח, זה היה הכל בשבילי. עד שהוא נרצח והרגשתי שעולמי קרס, שאין לי בית פתאום. ״לאט לאט...״ אמרתי והוא לקח נשימה עמוקה והרים את ראשו ״לא... אני לא רוצה לדבר על זה עכשיו, בבקשה הארי.״ הוא ביקש בעיניים עצובות שלא יכולתי לסרב להן, אז הנהנתי. ״אתה תבוא לניתוח ?״ ״כן״ בלי להסס עניתי, והוא הנהן בראשו. ״אז ניפגש שם״ מלמל והלך מפה, מותיר אותי עומד די המום ומלא במחשבות. אבל היה לי קשה לחשוב שאני קורס ככה מבפנים, רציתי פשוט לשבור משהו מרוב כעס, ואני כבר לא בטוח שהכעס זה על לואי. זה להדליק אצלי ניצוץ שהופך לשריפה בכל המערכות שלי, ואני לא מצליח להשתלט עליה יותר. וכל מה שרציתי היה להשתמש, בשביל להירגע קצת. אבל אז זוג עיניים כחולות שעלו בראשו אמרו לי שיש דברים חשובים יותר, ואני רק אפסיד אותם כך. אז עצמתי את עיניי, לקחתי נשימה עמוקה שכיבתה במעט מן השריפה, וכשפקחתי את עיניי התחלתי ללכת, מסתלק מהמקום הזה ומתכוון לקרוא איזה ספר שיסיח את דעתי.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
