ליאם קרא באהדה כלפיי הטלוויזיה כשהקבוצה שהוא אוהב הבקיעה גול. למען האמת אף פעם לא אהבתי כדורגל, לא הבנתי על מה כל ההתלהבות. אך כשליאם הציע שנבלה קצת יחד לא יכולתי שלא להסכים, אבל בהחלט לא חשבתי שנצפה בכדורגל. הסתכלתי עליו והוא היה כלכך שקוע בזה, רציתי לזרוק לעברו כרית להוציא אותו מההיפנוזה שנכנס אליה, אבל רק גלגלתי את עיניי והתעלמתי. ״לפחות היית מביא פיצה״ מלמלתי ונאנחתי, נשכב בספה ומשעין את ראשי לאחור, מביט בתקרה הלבנה והריקה. לפעמים אני דואג לליאם... לאחר כלכך הרבה מערכות יחסים כושלות זה נראה שהוא פשוט וויתר. אני חושב שמגיע לו הטוב בעולם, אבל הוא סגור בקופסא שנקראת הבית שלו, אני חייב להוציא אותו. ״היי, ליאם״ ״שנייה...״ ליאם מלמל והסתכל למסך, אידיוט. ״תרצה שנצא לבר ?״ שאלתי והוא מיד צחק והסתכל עליי ״לא ציפיתי ממך״ אמר ״קצת מאוחר-״ ״זה כל הקטע בלצאת לבר, קדימה״ ניסיתי לשכנע, אך זה נראה חסר סיכוי. ״אני עייף אחי, אולי בפעם אחרת״ אמר, וידעתי שהפעם האחרת הזאת לא תגיע לעולם. אז שוב, הוא חזר להסתכל למסך הטלוויזיה ואני הפכתי לאוויר. הטלפון שלי צלצל והרמתי אותו, מביט במסך ורואה ׳הארי׳. היססתי אם לענות, עשר בלילה כרגע ולא עולה לי דבר, למה שיתקשר אליי ? הוא גם די כעס עליי היום כשחשבתי על זה. ״כן ?״ לבסוף עניתי, בולע רוק ושומע רק את נשימותיו מהקו השני. ״הארי ?״ ״תוכל לבוא ?״ שאל ולבי החסיר פעימה, שפתיי נפערו בכדי לדבר אך לא ידעתי מה לענות. תהיתי למה שירצה שאגיע. ״אני רוצה להשתמש-״ ״לא, אל תשתמש, אני אבוא״ מיד אמרתי. אז עכשיו בכל פעם שירצה להשתמש בסמים אהיה הסמים החלופיים שלו ? מצד אחד זה לא הכי טוב ביחס למצב שלנו, ג׳ק בכלל לא יאהב לשמוע שאני מבלה איתו קצת זמן, אבל זה בשביל הארי ומייסון, אולי שתיהם ירוויחו מזה. בלי להסביר יותר מדי לליאם אמרתי לו שאני צריך ללכת והוא לא דרש הסברים, אז יצאתי לדרכי אל הארי. נוסע בזהירות ולא מפסיק לחשוב על כמה החודש הזה השתנה, כמה מוזר זה שהוא שוב חלק מחיי. אני מתכוון, אנחנו עובדים יחד ומתראים די הרבה, אז הוא סוג של חלק מחיי. עצרתי מחוץ לביתו והתכוונתי לדפוק אך קפצתי מבהלה כששמעתי משהו מבפנים מתנפץ לרסיסים. בלעתי רוק וקפאתי במקומי, חששתי להיכנס כרגע, ואז הדאגה התגברה על הפחד ונכנסתי בלי לדפוק, רואה את הארי זורק עוד צלחת על הקיר ושואג כמו אריה, כאילו והוא יצא מדעתו. ״הארי תירגע !״ צעקתי ומיהרתי לעברו ״תסתום את הפה שלך !״ צווח, הלך בכעס לסלון ובחזרה למטבח, אגרופיו הדוקות ומצחו עם עיגולי זיעה. בלעתי רוק ולרגע חשבתי לעצמי שהבן אדם הזה משוגע לגמרי, אבל זה מה שחשבתי עליו גם פעם. אני חושב שיש רק כמה דברים שהוא לא מטפל בהם, אבל הוא לא משוגע. ״הארי״ קראתי בשקט והוא הסתכל עליי, שקיות כהות מתחת לעיניו ומבט חסר רגש, אז צעדתי בזהירות כי לפתע לא הכרתי אותו יותר. איך הוא יגיע ככה לעבודה מחר ? ״הכל בגללך״ אמר והניד בראשו, מסתובב ובורח ממני בהליכה מהירה ״מה ? מה בגללי ?״ שאלתי מבולבל ״אתה שברת את הנשמה שלי״ פלט בקול חנוק ולבי נחת, הוא עמד עם גבו אליי וראיתי שכתפיו רועדות. שפתיי פעורות ולא ידעתי מה לעשות, רגליי קפאו במקום. ״לא הייתי צריך להסכים לזה, הייתי צריך לתת לך למות״ ״מה ?״ שאלתי מבולבל והוא סיבב את מבטו אליי כשיש ניצוץ בעיניו, הוא עומד לבכות. ״זה לא היה שווה את זה״ אמר ושוב הלך לצד השני של הבית, כאילו בורח ממני ובעט בשולחן עם צעקה קטנה וכועסת, גורם לשולחן לזוז מעט ממקומו. בלעתי רוק והסתכלתי עליו, הוא מאבד את עצמו. ״הארי, בוא הנה-״ ״אל תגיד לי מה לעשות״ סינן בכעס וזה הזכיר לי תשובות שמייסון אומר לי. ״הארי !״ קראתי וצעדתי אליו, עומד מולו ותופס בזרועותיו בזמן שהסתכלתי לעיניו האפלות שלא ראו אותי ממטר, כאילו לא באמת עמדתי מולו. ״הארי...״ פלטתי בשקט ובלעתי רוק שצרב בגרוני, התבוננתי בבחור העצוב שממולי ולא האמנתי לזה. התקרבתי מצמיד את ראשי לחזה החשוף שלו ועוצם את עיניי, מחבק אותו וחושש שידחוף אותי או שייפעל באלימות כלפיי, אני מודה, כרגע פחדתי ממנו קצת. אבל יכולתי לשמוע רק את נשימותיו, עד ששמעתי התייפחות קטנה והתרסקתי, מיד מתבונן בו ומביט בו נופל אל הספה כשמבטו מושפל. ״אני לא מסוגל...״ מלמל והסתכל עליי, מעביר את אצבעותיו בשיערו. בלעתי רוק והרגשתי את הדמעות צורבות בגרוני, רציתי לפרוץ בבכי כי... לעולם לא ראיתי אותו מתפרק ככה. ראיתי אותו עצבני, שמח, הכל... רק לא עצוב, לעולם. ״זה הדבר היחידי שמרגיע אותי, בלי זה אני שבור, אני לא בן אדם אני-״ ״תפסיק״ קטעתי אותו, טיפה כועס שהוא מוותר לעצמו. ״אני פה״ הוא הביט בי ונשך את שפתו התחתונה, מיד מסיט את מבטו. ״זה לא יחזור להיות כמו שהיה...״ מלמל, מביט לקיר הצידה ולא בי. אז התיישבתי לצידו, בשביל שיביט בי. אחזתי בידו, בולע רוק ומסתכל לעיניו, חש את לבי הולם בחוזקה. ״אני פה הארי״ אמרתי בשקט והוא השפיל את מבטו, לא מגיב לדבריי. ״בוא, אשכיב אותך לישון״ ״באמת ?״ לפתע עלה על פניו חיוך שובב מתוך העצב שבפניו, גלגלתי את עיניי ״ה-הארי, לא ככה״ אמרתי קצת נבוך וקמתי מהספה, מושך אותו מידו ועוזר לו לקום ואז משכתי אותו לחדרו. ״מייסון אומר שאני המקריא סיפורים הכי טוב שבעולם״ ״כי אתה היחידי שמקריא לו״ הארי אמר ונשכב במיטה, עוצם את עיניו בתסכול. הדלקתי את המזגן בחדרו וניגבתי את הזיעה ממצחו עם החולצה שהייתה זרוקה על המיטה שלו, הוא פקח את עיניו מתבונן בי, נראה כה יפהיפה בעיניי. ״תשכב לצידי״ ביקש, ולא ידעתי מה להגיד. ״הארי זה לא מתאים...״ לבסוף אמרתי, משפיל את מבטי קצת נבוך ״לא אנסה כלום, אני נשבע״ אמר, והאמנתי לו אז נשכבתי במיטה לצידו. מתבונן בזוג עיניו הירוקות שנפלתי להן עשרות פעמים, פרפרים קרעו את בטני ולבי הלם בחוזקה. הושטתי את ידי ללטף את פניו ברכות והוא עצם את עיניו, נרגע לזה. ״תספר לי הכל.״ ביקשתי בשקט, בולע רוק ומסתכל עליו בסקרנות, עד שנאנחתי בתסכול והבנתי שלא יענה- ״הייתי ילד, פרצו לבית שלי בצעקות ומיד רצתי לחדר של ההורים שלי, רואה אנשים מפחידים מאיימים עליהם ואז היה אחד... מישהו רע, אפל, הוא היה כלכך מפחיד...״ הארי אמר, נשך את שפתיו והן רעדו קצת, כאילו לא הצליח לדבר על זה. אז ליטפתי שוב את פניו ברוגע, שולח לעברו מבט חם שייתן לו להבין שהכל בסדר, הוא יכול לספר לי. ״הוא אמר לי להסתכל על ההורים שלי, שתיהם בכו וצעקו להם להוציא אותי משם, ואז ירו בהם מולי.״ ״מה ?״ פלטתי מבוהל, לא בטוח אם להאמין שזה סיפור אמיתי, אבל גם לא חשבתי ששיקר. ״כל הדם שלהם השפריץ עליי, רעדתי, לא הבנתי מה קרה שם״ קולו רעד והוא הידק את לסתו, בולע רוק שנשמע בקול. ״היו לי סיוטים בכל יום... האיש המפחיד לקח אותי תחת חסותו, הוא אימן אותי והכשיר אותי לפגוע באנשים, יותר נכון לרצוח אבל נשבעתי לעצמי שלא אהיה כמוהו, ויום אחד אהרוג אותו על מה שעשה להם״ התבוננתי בו קצת מפוחד, זה היה אפל, חשוך, כואב. ״הרגת אותו ?״ שאלתי, הוא הסתכל לעיניי מספר שניות ולא הייתי בטוח שרציתי לשמוע את התשובה. ״לא״ אמר ״קראו לו אם ג׳יי, ככה אנחנו קראנו לו בכל אופן. הוא מנע מאיתנו להכיר אנשים ולצאת לעולם, הוא לא נתן לנו השכלה, כדי שלא תהיה לנו אפשרות אחרת״ ״למה הוא עשה את זה ?״ שאלתי מבולבל ״יש אנשים רעים״ הארי אמר ״אתה לא אחד מהם״ מיד אמרתי, בולע רוק, ידי עדיין מונחת על הלחי הרכה שלו. ״אתה בן אדם מדהים הארי״ ״אני לא״ אמר, הוא האמין בזה והיה כלכך משוכנע שהוא רע. הוא גילה עליך וידעתי שיהרוג אותך, כך עשה פעם למישהו שנכנס לקשר. מכרתי לו את הנשמה שלי, עשיתי הכל בשביל שלא יתעסק איתך.״ ״כמו מה ?״ שאלתי בסקרנות ״טסתי מפה כשהיית בחודש התשיעי, כפי שהוא רצה. עזבתי אותך ולאחר מכן פגעתי בכלכך הרבה אנשים, ראיתי דברים נוראים שאני לא מסוגל להוציא מהראש שלי״ אמר ומבטו נפל ״פחדתי שטעות אחת והוא יחזור לחסל אותך, היית הדבר הכי חשוב בחיים שלי״ ״אני כל מה שהכרת הארי-״ ״זה לא בגלל זה״ אמר מניד בראשו עם ניצוץ בעיניו, נשכתי את שפתי התחתונה מבפנים, מרגיש את לבי מתרסק. ״חשבתי עליך כלכך הרבה, כמעט כל יום״ ״גם אני״ אמרתי, לא מתאפק לשמור את זה בלב. הוא לא התבייש להודות בזה, זה היה כלכך שונה ממנו. ״חשבתי שאולי מתת, ידעתי שהתעסקת בפשע ופחדתי לחיים שלך״ ״אני חשבתי שאתה מתת מהלידה... אני שמח לראות שאתה ומייסון בסדר, זה כלכך הגיע לך״ אמר וזה גרם לי לחייך ״זה לא היה כלכך פשוט הארי״ אמרתי, לא בטוח אם להתחיל לספר ״תכננתי למסור אותו״ ״מה ?״ שאל מיד ״אתה צוחק...״ ״הייתי בדיכאון ולבד והכל היה כלכך חרא בחיים שלי. אתה הלכת, דרק נכנס לקומה, ליאם טס לארץ אחרת... הייתי לבד, הרגשתי שלעולם לא אצליח לגדל ילד״ סיפרתי, מרגיש את הדמעות עולות לעיניי ״ואז הביאו לי אותו ושהסתכלתי לעיניו הכחולות לא יכולתי לעזוב אותו, דם מדמי... הוא היה מושלם״ ״עשית עבודה טובה איתו״ אמר וזה גרם לי לחייך ״חידשתי קשר עם אמא שלי והיא עזרה לי, היו ימים שנשברתי ועזבתי אותו אצלה, הולך ומשתכר ופשוט מאבד את עצמי״ סיפרתי, מרגיש את האבן שעומדת בגרוני ״זה קשה להתאפס כל עצמך, אבל אפשר לעשות את זה כשיש סיבה מספיק טובה״ הסתכלתי לעיניו והוא הידק את שפתיו והנהן, התקרב לגופי והניח את ראשו על החזה שלי, מחבק אותי. לבי הלם בחוזקה ופרפרים קרעו את בטני. ליטפתי את שיערו המתולתל והרך, מחבק אותו ומספק לו מקלט. ״אני אוכל לישון איתך הלילה ?״ שאל, והיססתי לגבי התשובה. לא יכולתי ללכת הביתה ולעזוב אותו פה, אבל מה אגיד לג׳ק ? אני לא אוהב להרגיש שאני עושה דברים מאחורי הגב שלו. ״כן, כמובן״ השבתי בשקט. ליטפתי את שיערו והסתכלתי לתקרה, פתאום מרגיש רגוע. ופלאשבקים מהעבר התרוצצו בראשי, כשהוא שוכב מולי מנשק לשפתיי ולוחש לי לילה טוב. הגעגוע תעתע בי, אך לא יכולנו לחזור למצב הזה. ובמקום הנשיקה והלילה טוב, ליטפתי את שיערו עד שנרדמתי מחובק בזרועותיו.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
