״והזאב חזר ללהקה ולא הרגיש בודד יותר, הסוף״ סגרתי את הספר והסתכלתי על מייסון שבחן אותי, אני לא בטוח באיזה הבעה. כחכחתי בגרוני והחזרתי את הספר למדף, אני לא חושב שלהשאיר אותי להקריא למייסון סיפור לפני השינה ישנה משהו. ״לכבות לך את האור ?״ הוא הסתכל עליי בלי להשיב, זה היה מתסכל. ״אז לילה טוב מייסון״ אמרתי בקול חלש והתכוונתי לצאת, עד שסופסוף הוא דיבר. ״איפה טיילת, הארי ?״ הוא שאל, עצרתי ולא ידעתי מה לענות. סיבבתי את מבטי ושלחתי חיוך לפני שחזרתי אליו והתיישבתי על השטיח הכחול שלצד מיטתו. ״במקומות רחוקים ואפלים...״ אמרתי ובלעתי רוק, היו לו עיניים כחולות גדולות וסקרניות. ״למה אף פעם לא ביקרת ?״ הוא שאל, ולא חשבתי ששאלה כזאת תצא מפי ילד בן ארבע וחצי. ״אני...״ לא מצאתי את המילים ״לא יכולתי.״ ״אבא אף פעם לא דיבר עליך, הוא גם שנא ששאלתי עליך״ מייסון אמר כשהסתכל לנקודה באוויר, הרגשתי צביטה בלב שניסיתי להתגבר על החושה הרעה הזאת, אני לא רוצה לחשוב שגרמתי ללואי להרגיש עד כדי כך רע שהוא לא רצה לדבר עליי. ״למה ?״ ״אבא ואני...״ שוב, לא מצאתי את המילים ״אני הייתי חייב לצאת לטיול הזה, ואבא לא ידע שאני הולך לצאת אז-״ ״אז עזבת אותו״ מייסון אמר ולבי נחת, לעזעזל ילד. ״לא בדיוק כך״ אמרתי, כשעמוק בפנים אני יודע שזה הרבה יותר גרוע מזה. ״אז מה התחביבים שלך מייסון ?״ ניסיתי להחליף נושא, אבל הילד הזה חכם מדי וכנראה הוא ירש את זה ממני. ״אני חושב שאבא מחבב אותך משום מה, אז אל תעזוב שוב״ אמר וקפאתי, שוב בהלם שילד בגילו אומר דברים כאלה שנוגעים לי בלב בצורה כה חדה ורגישה. ״וכן כדאי שתכבה את האור ותדליק את מנורת הלילה, לילה טוב הארי.״ הסתכלתי עליו מפנה לי את גבו ובלעתי רוק, הוא חכמולוג קטן. קמתי והדלקתי את מנורת הלילה, הולך לדלת ומכבה את האור ואז מביט מעבר לכתפי ״לילה טוב מייסון״ סגרתי את דלת חדרו ופלטתי נשימה כבדה, נכנס לחדרו של לואי, מביט בו שוכב על המיטה האדומה עם ספר בידו וזה גרם לי לגחך. ״זה כלכך לא מתאים לך״ אמרתי, פושט את החולצה ואוהב להרגיש את עיניו סורקות את גופי. ״חיפשתי איך להעביר את הזמן עד שתחזור״ אמר והניח את הספר בשידה, הביט בי בחיוך קטן ובאתי לעברו, מתיישב לצידו במיטה ולוקח נשימה עמוקה. ״הוא היה קשה ?״ ״רק קשה ?״ גלגלתי את עיניי ״יש לו שאלות שאף ילד בגילו לא ישאל לעולם״ ״אמרתי לך שהוא חכם. פעם היה לו דג זהב שמת והחלפתי לו את הדג בדג זהב אחר והוא גילה על זה״ לואי סיפר וזה העלה לי חיוך ״ומה אמרת לו על זה ?״ שאלתי ״שהדג הזה אכל את הדג הקודם, הוא אמר שזה לא הגיוני כי הדג הזה קטן יותר, בכל מקרה לא נכנסתי לוויכוח איתו על זה״ לואי נאנח וזה גרם לי לצחוק. ״בכל אופן תתן לו זמן״ ״הוא שאל למה לא ביקרתי״ אמרתי וכשנשכבתי בהיתי בתקרה. ״לא חשבתי שדמות שהוא לא מכיר תחסר לו״ ״שהיה יום המשפחה בגן שלו הוא הסתכל על כל ההורים של כולם וכאילו כלכך רצה עוד אחד... אני תמיד מלמד אותו להסתפק במה שיש, אבל זה חסר לו הארי.״ לואי אמר והרגשתי צביטה בלב ״אבל אני לא חושב שהוא ציפה שהדמות שהוא כלכך חשב עליה תהיה אני.״ אמרתי והסתכלתי לעיניו הכחולות שלא סיפרו הרבה. ״אני לא יודע להיות אבא, אני לא יכול לבוא אליו באמצע החיים ולהתנהג כמו אבא שלו״ ״למה ?״ לואי שאל, כאילו זה לא מובן. ״לא הייתי שם מההתחלה, לא ראיתי את הצעד בראשון, לא שמעתי את המילה הראשונה...״ הידקתי את לסתי. ״זה היה אבא״ לואי אמר בחיוך קטן ״והארי, הוא עדיין גדל וזה לא מאוחר מדי.״ ״זה פשוט מרגיש-״ עצרתי את עצמי מלהגיד את זה, לואי יכעס. אבל זה מרגיש מאוחר מדי, מלחיץ ומפחיד. ״היי...״ הוא ליטף את הזרוע שלי ברוגע ונישק נשיקה לכתפי ״תירגע, זה יבוא לך עם הזמן. בסדר ?״ הסתכלתי לעיניו די אסיר תודה על זה שיש לי אותו, אבל עדיין פחדתי. הנהנתי והתקרבתי לנשק את שפתיו הרכות ששבו אותי. ״אולי תוכל ללמד אותי עוד משהו ?״ שאלתי בשקט והוא חייך ונשך את שפתו התחתונה ״איך אתה עושה את זה כשיש ילד בבית ?״ הוא צחק וקירב אותי מצווארי לנשיקה קטנה. ״נועל את הדלת, ובשקט בשקט...״
***
שתיתי את הקפה וצליל הודעה נשמע מהטלפון שלי, וכששלפתי אותו לבי נחת. שוב הודעה מאם ג׳יי.
׳אהרוגאותךאםלאתשיבלי׳
זה בערך כל מה שאני מקבל בימים האחרונים, ואני מתעלם. גם כשזה עדיין מבעית אותי לראות את שמו על המסך, אני יודע שזה אינו הוא, ולא עולה בראשי מישהו שיעשה את זה. אני מרגיש חרד, ממש כמו בימים ההם. הרגשתי יד על כתפי וקפצתי מבהלה ומעט מהקפה הרותח נשפך על כף ידי ״לעזעזל״ פלטתי בשקט והנחתי את הקפה בצד, מיד לוקח מגבת ומניח על ידי הכואבת שזה עתה נשרפה מהקפה. ״מצטער, לא חשבתי שתיבהל״ שמעתי את לואי וניסיתי להבליע חיוך ״מצטער שעזבתי מוקדם-״ ״הארי זה בסדר״ הוא אמר ואז הסתובבתי אליו אחרי שלקחתי נשימה, אוהב לראות אותו לובש את בחליפות האלה שהוא שם לעבודה. עזבתי מוקדם כי הייתי חייב לעבור בבית שלי להתארגן, חשבתי שזה יטריד אותו. ״שמתי את מייסון אצל אמא שלי, היא כועסת שאני לא שולח אותו לגן.״ ״תן לה לכעוס, מה עוד יש לך לעשות ?״ שאלתי וליטפתי את שיערו שהיה מסודר וכרגע רק הרסתי אותו במגע הקטן הזה. אבל הוא חייך אליי, אז מה זה משנה ? ״אז...״ אמר והתקרב לנשק נשיקה קטנה לשפתיי ״כן ?״ שאלתי בשקט, מביט בחיוך הקטן שהיה לו כשהביט בשפתיי לפני שנישק נשיקה קטנה ונוספת. ״מצאתי תחפושות חמודות...״ אמר ואז התרחקתי וזקפתי גבה ״כאילו, למסיבת תחפושות שתתקיים שבוע הבא״ ״לואי אמרתי לך שאני לא יודע אם אגיע״ אמרתי בגלגול עיניים ושתיתי לגימה מן הקפה. ״זה מנהג של המקום הזה, אתה חייב ! אז מה הצבע שלך ?״ שאל, נאנחתי וגלגלתי את עיניי. ״אבוא בשנה הבאה, השנה נראה לי לחוץ מדי-״ ״אתה יודע מה לחוץ בעיניי ?״ הוא קטע אותי ולאחר שנייה האצבע שלו התנגשה בחזה שלי ״אתה. תשתחרר הארי״ ״לואי...״ גלגלתי את עיניי ולא הסתכלתי על המבט המתחנן שהיה לו, אני לא יודע למה לא היה לי חשק. פחדתי להיכנס לשגרה נורמלית ושזה יתפוצץ לי בפנים. ״יש גם מסיבת ריקודים מטורפת, החלפת זוגות בכל מספר שניות וזה כלכך כיף !״ הוא קרא בהתרגשות, ולא יכולתי שלא לחייך. ״שחור״ אמרתי בשקט והוא נראה מבולבל ״זה הצבע שלי״ ״בטוח ? כי ראיתי משהו בצבע צהוב-״ ״לואי״ מיד קטעתי אותו והוא נאנח ואז חייך. ״שחור, מצויין.״ הוא נתן לי ליטוף בסנטר ומיהר למשרד שלו, נשמתי עמוק ושתיתי מהקפה, מסתכל על העלון של מסיבת התחפושות ולא בטוח לגבי זה, זה כמו נשף של בית ספר ? ובכן, לעולם לא הייתי בנשף.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
