בהיתי בתקרה, שומע את התקתוקים מהשעון קיר בכל שנייה שעוברת. ידו של הארי על גופי רופפת כי נרדם, מייסון בחדרו ישן ואני לא מצליח לעצום את עיניי. בהיתי בתקרה. הסתכלתי על הארי, הפה שלו מעט פתוח ונשימותיו כה רכות, השיער שלו מבולגן על הכרית הכחולה. רציתי להושיט את ידי וללטף את פניו הרגועות, אך ידעתי שזה יעיר אותו. הארי מתעורר מכל רעש קטן, כל מגע. לפעמים אני אפילו לא בטוח שהוא ישן... נשמתי עמוק והחלקתי את אצבעותיי בעדינות על הזרוע שלו. הייתי סקרן לשמוע מהארי מה קרה לאם ג׳יי, הוא רק פלט דברים בלחץ ואמר שהם לא השתמשו בידיים, שהרעילו אותו. זהו ? זה היה כלכך קל ? תהיתי איך הוא מרגיש לגבי זה, אני לא חושב שיכולתי להתמודד עם דבר כזה. אני ביליתי כל יום בייסורי מצפון על מה שקרה לדרק, הרגשתי כלכך אשם כשהסיבה לתאונה בכלל הייתה בגללו, לא הצלחתי להאשים אדם אחר מלבדי בכל זאת. ועכשיו כשהוא משוחרר אני תוהה מה עובר בראשו, מה עם הזיכרון שלו, או מה הוא מרגיש. אחרי התאונה הייתי שבור, כאבים מהניתוח של הלידה ועם תינוק שצורח בבית ולא ידעתי איך לטפל בו, מזל שאמא עזרה ולימדה אותי איך עושים את זה. הייתי מבקר את דרק כמעט כל שבוע בבית החולים, אני זוכר את מספר החדר שהיה לו, והאמת אלו היו ביקורים מיותרים, זמן מבוזבז שיכולתי לתרום למשהו משמעותי יותר. הייתי מגיע ועוצר מחוץ לחדר, אפילו לא דקה אחת. הסתכלתי עליו שוכב במיטת בית החולים, כעוס וכאוב, והייתי הולך משם. עד אותו יום שניגשה אליי אחות בית החולים הנחמדה, שיערה היה בלונדיני ואסוף ברשלנות, עינייה הכחולות היו עם איפור עדין והחיוך שלה היה מקסים, כזה שיכול להבין ולהכיל אותך. היא התעניינה למה אני לא נכנס, יושב לידו ולא סיפרתי לה את מה שישב על ליבי, זה היה כבד מכדי לדבר על זה בשלב ההוא. והיא אמרה לי דבר כזה, אמנם הוא שוכב שם ללא הכרה, אך הוא יכול לשמוע אותי. וכל פעם שהייתי עצוב, הגעתי לשם ודיברתי, לפעמים זה נמשך שעות, אבל הקשבתי לעצתה והרגשתי הרבה יותר טוב. מייק שילם על הטיפולים שלו, ולא ראיתי את פרצופו פעם אחת במהלך כל השנים הללו. לקחתי מבית החולים את מספר הטלפון שלו וזה הגיע למשיבון קולי, כאילו הוא נעלם, אך התשלום לעולם לא איחר אז הוא רק ידע להסתתר טוב. דרק ומייק לא היו פושעים לפי מה שהכרתי, אבל מה אם לא הכרתי מספיק טוב ? ואני תוהה לעצמי אם דרק אצל מייק כרגע, אם יש להם תוכנית מרושעת כלשהיא... שאתלונן בפני גרג להעיף את מייק מהחברה ? ברצינות, הוא גם לא עושה כלום חוץ מלהוציא אותי מדעתי. בניתי את כל זה, מההתחלה ועד עכשיו, לבשתי חליפות למדתי שעות רבות, לילות ללא שינה והשקעה רבה בשביל העבודה הזו. ועכשיו ? זה נראה שכל אחד יכול להתקבל לשם. הסתכלתי על הארי והידקתי את שפתיי, חוץ ממך מלאך שלי, אני בטוח שהשקעת. **
עם המחשבות העמוקות נרדמתי, מתעורר לבדי וממצמץ את עיניי מספר פעמים. הסתכלתי לחלון בעין אחת עצומה והשנייה סופגת את השמש החזקה. הושטתי את ידי לצד השני מרגיש את הסדין בלבד, עצמתי את עיניי ולקחתי לעצמי כמה שניות להתעורר. כשיצאתי מהחדר ריח של משהו מתוק הגיע מהמטבח, זה הרגיש זר, לא הייתי רגיל להריח מטעמים על הבוקר, לא כאלה לפחות. שמעתי צחקוקים ושהגעתי למטבח הבחנתי במייסון והארי. מייס ישב בשולחן העגול עם צלחת של פנקייקים, כפות ידיו מלאות בסירופ שוקולד וכך גם מסביב לפיו הקטן. הסתכלתי על הארי בחיוך וחשתי את לבי הולם בחוזקה. התמונה הזו שאני רואה ממולי, לא רציתי לשכוח אותה. זה נראה טוב ואמיתי, זה הרגיש הכי בבית בעולם. הסתכלתי על הארי שמגבת מטבח על כתפו, הוא הכין עוד פנקייקים ולפתע הבחין בי, בחן אותי בחיוך ונשיכת שפתיים ואז אמר - ״בוקר טוב לאבא״ ״אבא ?״ מייסון הסתובב עם ראשו, צחקתי והתיישבתי לצד מייסון, פורע את שיערו ומקבל חיוך לפני שהוא המשיך לאכול. ״בוקר טוב אבא״ ״בוקר טוב לכם, נראה שישנתי הרבה״ אמרתי, ובכן כי לא הצלחתי להירדם, המחשבות לא הרפו. ״אם הצעקות של מייסון לא העירו אותך אז כן, ישנת חזק״ הארי אמר, גבו מופנה אלינו מכיוון שהוא מתעסק בהכנה של הפנקייקים. ג׳ק לא היה מעז להתקרב לזה, אלא אם כן זה עשוי מחמאת בוטנים ועוד כמה מוצרים מזינים. התגעגעתי לסוכר. ״אני לא צעקתי״ מייסון הגן על עצמו ״הארי שבר צלחת אבא״ ״מה ?״ שאלתי מבולבל, הארי הסתובב למייסון ונתן לו מבט ״מייסון, אתה זוכר את השוקולד שהיה ממש ב-״ ״אני צוחק, שום צלחת לא נשברה !״ מייסון קפץ, גיחכתי לעצמי והשפלתי את ראשי. הארי עדיין סוחט אותו על השוקולד שאכל ? שאספר למייס שאני יודע וזהו ? שתיהם פשוט אותו הדבר. ״ובתיאבון לך״ הארי לפתע אמר והניח ממולי צלחת עם ערימה של פנקייקים מלאים בסירופ שוקולד. הסתכלתי עליו בחיוך ונראה שהוא חיכה לתגובה ממני. ״זה נראה אלוהי, תודה״ אמרתי בחיוך, מבחין בידו הקטנה של מייסון חוטפת לי את הפנקייק שבראש הערימה, גלגלתי אליו את עיניי והוא עשה מבט תמים כאילו ולא מבחין בי. הסתכלתי על הארי שהיה עם חיוך ומחבת בידו. ״בטח שאתה יכול לקבל אחת מייס, בטח...״ מלמלתי, והוא הספיק לאכול. הילד הזה חייב נימוסים, הוא בדיוק כמו הארי באופי. אכלתי וזה היה טעים בדיוק כמו במסעדה, להארי יש את זה בהחלט. הסתכלתי עליו וראיתי שהוא מסתכל בטלפון מוטרד, ברקע הפנקייקים במחבת והוא לא מרוכז בזה, תהיתי לעצמי אם קרה משהו. ״הארי ?״ קראתי והוא מיד הרים את מבטו, סוגר את הטלפון ומניד בראשו ״הו, זה כלום״ מלמל והפך את הפנקייקים. הסתכלתי עליו ובלעתי רוק, מרגיש קצת מתוח ולא בנוח כי מה שמטריד את הארי לא יכול להיות כלום. ״תן לי את הטלפון״ ביקשתי, הוא הסתכל עליי ומבטו נפל, שאלתי בעזרת מבטי אך הוא התעלם ולקח נשימה. ״מייסון, עוד פנקייקים ?״ הארי שאל ומייסון קיפץ, הסתכלתי על מייס שהוריד את החיוך כשהסתכלתי ״מה, זה לא הרבה סוכר... נכון הארי ?״ מייס שאל והארי הנהן בקריצה. נאנחתי והסתכלתי על הארי, הוא הניח את הטלפון שלו בשולחן לצידי וחזר למחבת. ראיתו הודעה ממספר לא מוכר, ולבי נחת.
׳אחכה לכם במעבדה, אתם כבר יודעים איפה זה נמצא. דרק.׳
הסתכלתי על הארי והוא משך בכתפיו, הבטתי במייסון שרק רציתי להביא מגבון ולנקות את פניו המלאות שוקולד, וכשהסתכלתי עלינו כמשפחה הרגשתי את האבן הכבדה שגורמת לי לחוש מועקה. ״אנחנו לא הולכים לשום מקום״ הארי אמר בשקט וצעד לעברי, ליטף ברכות את פניי ולבי הלם בחוזקה, הוא התכופף להיות בגובה עיניי ואחז בידי. ״אין לנו מה לדבר איתם, היום הזה לא הולך להתבזבז על שתי הבני זונות האלה״ ״בני גונות ?״ מייסון שאל ולבי נחת, עיניי נפערו ״זונות, לא גונות-״ ״הארי !״ קטעתי את הארי במהירות ומיד הסתובבתי למייסון ״אנחנו לא מדברים ככה מייס, אתה מבין ?!״ ״למה אתה צועק עליי ? הארי אמר את זה״ מייס מלמל ושיחק בסירופ שוקולד שנותר בצלחת שלו. הסתכלתי על הארי בגלגול עיניים ונידוד של ראשי, הוא חייב להבין שיש פה ילד והוא לא יכול לנבל את פיו כפי שרגיל. ״מצטער״ הארי אמר ללא מילים וקימט את גבותיו, התקרבתי לתת נשיקה קטנה לשפתיו וחייכתי, אנחנו בהחלט לא הולכים להתעסק עם הבני גונות האלה היום. ״אז חשבתי, למה שלא נצא לטייל היום ? זה יום יפה, אנחנו לא עובדים״ הארי אמר וזה גרם לחיוכי להתרחב אף יותר. ״זה נשמע מצויין.״ אמרתי. פחדתי להישאב למקום האופטימי הזה, להרגשה שהכל מושלם. הרגשתי שמשהו חייב להיהרס ברגעים הללו, לא כי ציפיתי, פשוט התרגלתי שזה קורה.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
