נשכתי את שפתיי ואחזתי בכפות ידיי אחת בשנייה, מניד את מבטי ומרגיש לחוץ להסתכל על ג׳ק, ובכן לא רק לחוץ, אשם. ״מה שלום מייסון ?״ הוא שאל. חייכתי מהנהן בראשי ״הוא מרגיש מצויין, הוא נח אצל אמא שלי״ אמרתי, מסתכל עליו ורואה שהוא בוחן אותי ואני כנראה לא הייתי היחידי שהרגיש שהיה מצב מביך פה. ״ג׳ק-״ ״לואי-״ הסתכלתי עליו, שהוא יתחיל ? הוא צחק וגלגל את עיניו, מסתכל עליי שוב. ״תתחיל אתה״ ביקשתי, בעיקר בגלל שאני לא בטוח מה לומר. הוא חסר לי, אבל אני לא בטוח באיזה מובן... הוא חסר לי כי אני רגיל שיש מישהו בבית כשאני בא, כי אני רגיל. ״אני מרגיש שנעלמה לי כל זכות לשאול אותך כל דבר״ אמר עם כאב בעיניו, ובאמת שרציתי לאחוז בידו ולהגיד לו שלא, לא נעלמה לו הזכות, אני עדיין איתו ו... לא יכולתי. כי זה שקר, כי נישקתי את הארי באותו היום. ״לואי... אני עשיתי טעות.״ ״אני מרגיש את אותו הדבר״ אמרתי בנשימה אחת, מביט בעיניו והוא בדיוק שתה את הקפה ללא סוכר שלו, מסתכל מסביב לשולחנות של כל הסועדים בבית הקפה הקטן הזה. ״לא... אני עשיתי באמת טעות״ אמר והשפיל את מבטו, א-אני מבין אותו. ״ג׳ק, זה בסדר. אני מבין למה הלכת״ אמרתי, ואז הוא הסתכל עליי, מהדק את שפתיו ושוב לא מסתכל עליי עם עיניו. למה הוא בורח ? ״הייתי עושה את אותו הדבר לו הייתי אתה״ ״זה לא זה לואי״ אמר בכבדות, נראה שקשה לו להוציא את מה שיושב על ליבו. ״אז מה זה ?״ שאלתי. הוא הסתכל עליי ושפתיו פרודות, מנסה לדבר אך לא מוציא מילה מפיו. אז הנחתי את כף ידי על שלו, זוקף את גבותיי ברוגע וממתין שהוא ידבר. ״עשיתי אימון פרטי לג׳סיקה, ג׳סיקה שמדברת הרבה ו...״ הוא שוב לא הסתכל עליי, והרגשתי מן דקירה בבית החזה שלי, לא בטוח למה. אולי כי כבר היה לי רעיון מה הוא הולך להגיד. ״שכבנו.״ ״מה ?״ שאלתי מבולבל ״לואי אני-״ ״ג׳ק עצור״ קטעתי אותו, לוקח נשימה עמוקה ומרגיש מבולבל. ובכן, היא אישה. הוא אף פעם לא דיבר איתי על אם הוא בי סקסואל, לפעמים ניחשתי את זה בעצמי וחשבתי שזה יהיה חצוף וחסר ביטחון מצידי לשאול. ״לא היה לזה שום משמעות״ אמר, אבל הרגשתי כועס. אין לי את הזכות, נכון ? ״כעסתי עליך-״ ״התנשקתי עם הארי״ קטעתי אותו, בנשימה אחת מהירה שגרמה ללבי להלום בחוזקה. ״אלוהים ג׳ק, שנלך מבית הקפה הזה ?״ ״אתה מה ?״ שאל בכעס, אבל לא נראה לי שאנחנו בכלל יכולים לכעוס על אחד השני, ואני לא חשבתי שמצב כזה יקרה לנו אי פעם. ״אני צריך אוויר״ אמרתי, קם מפה ויוצא אל הרחוב. השמש שקעה ובכביש רוכב אופניים ואחריו אוטובוס, והכל היה כלכך רגוע משום מה, אבל בפנים הרגשתי סערה. כשג׳ק יצא בעקבותיי התחלנו ללכת, מניסיון הליכה הרבה יותר מרגיעה כשרוצים להוציא כעס, או לעכל משהו. ״מה ? אתה כועס ?״ שאל, כאילו והוא אפילו התגרה לי בעצבים כרגע. ״אם לא היית מבקש את המרחק הזה ברור שלעולם לא הייתי מנשק את הארי״ אמרתי, נשבעתי שאהיה נאמן במאה אחוז, ולא ידעתי אם הוא נפרד ממני אז ראיתי אור ירוק לנשק את הארי. אבל לא הייתי הולך רחוק מדי ושוכב איתו, זה לא מי שאני. ״אז מה עשית איתו עד עכשיו ? כשישנת אצלו ?״ שאל בתסכול ״כלום, אני נשבע לך שכלום ו- לעזעזל ג׳ק, שכבת איתה ?!״ כעסתי, מרגיש את הדמעות בגרוני. ״הייתי בטוח שאתה בוגד בי-״ ״איך ?!״ צעקתי קוטע את דבריו ״הייתי חייב לעזור לו להשתקם ג׳ק, ובנוסף הוא זה שנמצא תורם מתאים למייסון. אז אני לא מתחרט על שהשגחתי עליו ושילכו לעזעזל כל החשדות הלא נכונות שלך ! יכולת פשוט לבוא ולדבר איתי !״ צעקתי, מרגיש שאני רוצה לחבוט במשהו. ״אתה השתנית מאז שהוא בא...״ אמר בשקט ״פתאום השם הזה נמצא בכל מקום, ופתאום הוא נראה כלכך חשוב בעיניך״ ״הוא אבא של מייסון״ אמרתי, וג׳ק נראה מופתע. ״אז... אתה מה ?״ שאל מבולבל, ואז לקח נשימה עמוקה. ״מה הסיפור לואי ?״ ״גם אני אבא של מייסון, זה טעות שקרתה בהפרייה אצל אם פונדקאית, סיפור ארוך שאני לא רוצה להיכנס אליו״ אמרתי בהאנחה. ״אז הרגשתי איום כשהוא נכנס לחברה, לא רציתי שידע על מייס ובמיוחד לא שהוא אביו.״ ״לא ידעתי...״ מלמל. עצרתי והשפלתי את מבטי, משחק באצבעותיי בלחץ. ״כל זה לא היה אמור לקרות מלכתחילה...״ ״אני יודע״ אמרתי, מסתכל לעיניו החומות. מהנקודה הזו לא ידעתי איך חוזרים לנקודת ההתחלה, הרגשתי שאיבדנו את הדרך. ״אמרתי להארי שאבוא לבקר אותו מאוחר יותר״ ״אני מניח שזה לא ענייני יותר״ אמר ולבי נחת. רציתי לבכות, הרגשתי שאנחנו נפרדים כרגע. ״אני מרגיש טיפש לואי״ הסתכלתי עליו בעיניים דומעות והנהנתי, אולי אני זה שיצא טיפש כי לא שיתפתי אותו מספיק, כי הארי היה נקודת החולשה שפחדתי לדבר עליה שנים, אפילו לחשוב עליו עם עצמי. זה היה השיברון לב הכי נוראי שחוויתי, כאילו חלק מגופי נלקח, אז כשהתגברתי עליו, לעולם לא הזכרתי את שמו. עד שהוא חזר. ״א-אני מצטער״ אמרתי, בולע רוק ומסתכל על ג׳ק, אני לא מסוגל להישאר פה. לקחתי נשימה רועדת ומיד מיהרתי ללכת, מצליח לתפוס מונית ולהגיע לביתו של הארי. גם אנחנו צריכים לדבר. דפקתי בדלת שלו, משום מה הרגשתי שזה טיפשי ואני צריך פשוט לפתוח את הדלת, אבל לא הייתי חוצפן מדי וחיכיתי שיפתח. לאחר כמה שניות הדלת נפתחה, ועמדה שם בחורה לא מוכרת. ״היי, אתה בטח לואי״ היא אמרה והושיטה את ידה לעברי, הרגשתי את לחיי מאדימות. מי זאת ? שאלתי את עצמי. ״כ-כן, ואת...״ לחצתי את ידה, מסתכל עליה מבולבל. שיערה חום בהיר ועיניה מחייכות לעברי חיוך ענק, גם כשהחיוך על שפתיה קטן. ״אמילי !״ שמעתי את הארי קורא מבפנים, אז זה השם שלה. נכנסתי להסתכל פנימה, הארי יושב בספה ומסתכל לפה, שלחתי חיוך מנומס ונכנסתי, סוגר את הדלת אחריי. ״חשבתי שתגיע מאוחר יותר״ ״השעה שמונה בערב״ אמרתי, באיזה שעה הוא חשב שאגיע ? זה מאוחר מספיק. ״שאלך ?״ ״לא, לא״ הוא אמר מיד ״בדיוק התכוונתי ללכת״ אמילי אמרה ומשכה אותי לחיבוק מפתיע, היא היפראקטיבית נורא ! ״ולהתראות לך, אתה חייב לי חמישים דולר״ אמרה להארי בקריצה ונישקה לשפתיו, אך הוא גלגל את עיניו וניקה את פיו. עוד גבר ששוכב עם נשים ? עצמתי את עיניי בתסכול עד ששמעתי את הדלת של הבית נטרקת קלות. ״היא קצת קופצנית״ הארי אמר בשביל לשבור את המתח ״הארי, אתה שוכב עם בנות ?״ שאלתי, הוא הסתכל עליי מבולבל ״מה ? לא, אתה יודע שלא״ אמר והיה לו חיוך משועשע ״מפריע לך שהיא נישקה אותי הרגע ?״ ״מה ? לא !״ מיד אמרתי, מרגיש שאני מאדים בשנייה. ״אמילי מנשקת את כולם בשפתיים, זה הקטע שלה.״ אמר והתיישב בספה, התבוננתי בו והרגשתי את לבי הולם בחוזקה, שיערו הארוך מוברש לאחור, המבט שלו כלכך רגוע ושליו, הוא היה יפהיפה. ״איך אתה מרגיש ?״ שאלתי, בולע רוק ומתיישב בספה לצידו. הוא אחרי ניתוח והוא מתנהג כאילו כלום, זה מסוכן. ״אתה לוקח את הכדורים ?״ ״איזה מהם ?״ שאל בחצי חיוך, כאילו זאת בדיחה שאני אמור לצחוק ממנה אבל לא צחקתי מכיוון שלא הבנתי אותה. ״כן אני לוקח״ ״אחרי האוכל ?״ שאלתי והוא גיחך ועצם את עיניו בתסכול. מה ? אני בסך הכל שואל שאלות רלוונטיות. ״איך מייסון ?״ שאל, גורם ללבי לנחות רק מזה ששאל שאלה פשוטה, אפילו די חסרת חשיבות. אני לא בטוח אם אכפת לו בכלל. ״אני לא מבקש להיות מעורב, אני לא מתכוון לעשות משהו שלא תרצה, אל תפחד לדבר איתי עליו״ ״אני פשוט לא יכול לדמיין אותך כאבא״ אמרתי את מה שישב עליי, מסתכל עליו ובולע רוק בלחץ, אבל הוא הנהן משום מה. ״גם אני לא יכול לדמיין״ אמר בחיוך, הסתכל עליי עם ניצוץ בעיניו. ״אני מתכוון לספר לו״ אמרתי, נושם עמוק לאחר מכן. חשבתי על זה כלכך הרבה. מייסון שואל אותי כל הזמן מי ההורה השני שלו, ותמיד אני מוצא דרך להעביר נושא. אבל אם יש לי תשובה ואני יכול לומר אותה, אני אגיד. ״אני לא יודע עד כמה זה ישנה משהו״ ״הוא יודע מי אני, הבחור שהביא לו בובות חיילים״ הארי אמר במשיכת כתפיים וזה גרם לי לצחוק. ״מאיפה הבובות האלה בכל אופן ?״ שאלתי, זה קצת מוזר שלהארי יהיה צעצועים של ילדים. ״קניתי במיוחד לאחר שאמר לי שהוא רוצה אותם״ אמר, ואז שתקתי. אני בוחן אותו קצת, אני יודע שזה יהיה רע להגיד שאני לא רוצה שיהיה ביניהם קרבה, אבל הוא אביו השני של מייסון ומתישהוא זה יקרה. אבל עכשיו אני לא בטוח לגבי זה בכלל, הארי מכור, אני מקווה שלשעבר. הוא התעסק בכלכך הרבה דברים רעים, אבל זה העבר. הוא גם השתנה לטובה, נהיה טיפה יותר אחראי, נהיה ממנו בן אדם. ובכל זאת, אני עדיין לא מוכן שזה יקרה עכשיו. ״זה מקסים הארי״ אמרתי בחיוך קטן, נושם עמוק ומסיט את מבטי ממנו. ״הוא מתאושש אצל אמא שלי, היא התעקשה לטפל בו״ ״איך זה שאתה לא איתו ?״ שאל, ולרגע הרגשתי שהוא מפקפק בהורות שלי. ״הייתי איתו כל היומיים האלה ברצף, ישנתי לידו ודאגתי לו יותר משדאגתי לעצמי. אבל יש לי עבודה, אז הוא היה אצל אמי, ועכשיו היא אמרה שאני זקוק קצת למנוחה והיא תעשה הכל״ סיפרתי. ״מתי אתה חוזר לעבודה ?״ ״אני חסר לך שם ?״ שאל בחצי חיוך פלרטטן שלמען האמת רק עיצבן אותי. ״יש הרבה עבודה שכרגע נופלת על רוקי ועליי״ אמרתי והוא גיחך. ״זמן המנוחה שקיבלתי זה שבוע, עוד ארבעה ימים אני חוזר״ אמר. הסתכלתי לעיניו והנהנתי, צובט בעדינות את משענת הספה שהזרוע שלי נשענה עליה. והתבוננתי בו, ושתינו שתקנו. וזה היה מהרגעים האלה שלא צריך לומר דבר, כי הרגשתי אותו בלבי. אבל הרגשתי שזה אסור, אולי כי אני רגיל שיש לי מישהו ואני לא מסתכל בתשוקה על מישהו אחר. ״תסתכל עליי״ ביקש בקולו השקט, והסתכלתי עליו מבולבל, למה שירצה שאביט בו. ״אתה כלכך יפה לואי.״ הרגשתי את לחיי מאדימות ובטני מתהפכת, חייכתי חיוך קטן והשפלתי את מבטי, עד שהרגשתי את ידו מלטפת ברכות את הלחי שלי והסתכלתי עליו, מרגיש שאני נקרע במתח ששורר בינינו, רציתי לשבור אותו במכה אחת. אז הסתכלתי עליו והתקרבתי, עומד עם ברכיי על הספה ומניח את ידי על כתפו, והתקרבתי עד שאפי התחכך בשלו, יכולתי לעצום את עיניי ולהרגיש במקום השקט שלי. במקום ששכחתי שקיים. הארי תפס ברגלי שתעבור מעל גופו לצד השני וכך אהיה ממש מעליו, וזה הרגיש כלכך משונה משום מה. ״אני לא רוצה להכביד על עצמי ו-״ ״זה יהיה בלי שום משמעות״ הארי קטע אותי, ובלעתי רוק שצרב בגרוני. ליטפתי את שיערו מאחורי אוזנו והרגשתי חלש מולו. זה לא יכול להיות חסר משמעות, לא כשזה איתו. התקרבתי משפשף את שפתיי על שלו ומנשק ברכות לאחר מכן, מרגיש את ההתרסקות של גופי ואת הזיקוקים בבטני, הלהב החדה שפילחה את איבריי במכה מענה. הוא אחז באגני עם ידו הגדולה שאהיה צמוד אליו, והיד שלו גלשה באיטיות אל הישבן שלי ולחץ. זה גרם לי להפריד את שפתי במעט הלם, והיה לו חיוך כשהבחין בכך. ״זה נראה שאתה לא רגיל שנוגעים בך כך״ אמר, ז-זה לא היה זה, פשוט הופתעתי. לא השבתי, וחזרתי לנשק את שפתיו, מתיישב בעדינות על המפשעה שלו ומרגיש את לבי מחסיר פעימה כשהרגשתי את הבליטה שלו, אז התחכחתי בה בשביל להתגרות בו ושפתיו לא נעו בקצה מול שלי, אז גיחכתי ונשכתי את שפתיי. ״בלי משחקים לואי״ אמר והתכוון לנשק אותי אך התרחקתי בחיוך משועשע. ״או ש...?״ שאלתי, זוקף את גבותיי. הוא נשם עמוק ועצם את עיניו בתסכול. ״כך חשבתי״ מלמלתי, מחליק את ידי בבית החזה החזק שלו, והתקרבתי להרכין נשיקה רכה בצווארו, יורד בעוד נשיקה שגרמה לו לפלוט נשימה לחוצה. אך לפתע הוא לקח את השליטה והפיל אותי על הספה על גבי כשהוא מעליי ורגליי פשוקות בשבילו. ״יחסית לגבר שעבר ניתוח לפני כמה ימים אתה מתפקד מצויין״ ״הליך זריז ופשוט, לא הייתי קורא לזה ניתוח מסובך״ אמר וזה גרם לי לצחוק, הוא נישק נשיקה לשפתיי, הרגשתי שאני פורח. ״המשכחי כאבים גם ממש עוזרים, כדאי לך לנסות״ ״לנסות בשביל מה ?״ שאלתי, צוחק והוא התקרב לאוזן שלי. ״לאחרי שאזיין אותך.״ נשכתי את שפתיי ועצמתי את עיניי, מרגיש את איבר מיני מתקשה יותר בשנייה. פקחתי את עיניי להביט בו ותחבתי את אצבעותיי בתוך שיערו, מקרב אותו אליי בשביל לגנוב נשיקה. הוא כל מה שאני צריך, וידעתי את זה עמוק בתוך ליבי. חשבתי שאחרי ארבע שנים כל הרגשות ייעלמו, אבל זה נמצא שם וזה חזק ממני. קפצתי בבהלה כשהוא התכוון להרים את החולצה שלי אז מיד התיישבתי והתרחקתי, תופס את החולצה שלי שלא תעלה. ״מה הבעיה לואי ?״ שאל בחצי חיוך, אבל הרגשתי לחוץ. לא רציתי להראות את הגוף שלי, ואולי אני מחמיר עם זה בעיקר לאחר הלידה אבל אני מרגיש שגופי הושחת, כמובן שאני לא מתחרט על דבר ועל מייסון בכלל, אבל אני לא אוהב את התוצאה שזה עשה לגוף שלי. ״אולי תכבה את האור ?״ שאלתי והוא צחק והתקרב, תופס בחולצה ומיד העפתי את ידו ממני ״ה-הארי האור, לא צחקתי.״ ״אבל אני רוצה לראות אותך״ אמר ולבי החסיר פעימה, הרגשתי שברגע שהוא יראה אותי הוא לא ירצה לראות אותי. ואז הכל ירד, וכבר לא רציתי לעשות את זה אז קמתי. ״כ-כדאי שאלך״ אמרתי, בולע רוק ומסדר את שיערי במהירות. ״מה ? לואי מה יש לך ?״ הארי שאל מבולבל, אך הנדתי בראשי בחיוך מזוייף. ״זה נהיה מאוחר...״ אמרתי, צועד לדלת ומרגיש שאני רוצה לחזור, אבל לא יכולתי להיות שם. ״לילה טוב הארי״ אמרתי, מביט בו ובמבט המבולבל שלו, ומיד יצאתי. לא מתכוון להסביר. התחלתי ללכת, מתוח ולחוץ כי המקום הזה תמיד היה כלכך מפחיד בערב, ורק כשיצאתי מהאיזור הייתי רגוע. לפני שיצאתי מחצר ביתו נתתי מבט לחלון שלו, הוא הפעם לא עמד שם להסתכל אם יצאתי בבטחה. אבל זה בסדר.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
