שטפתי את הכלים כמפלס בריחה, זה היה אמור להיות מושלם. יצאנו לטיול המשפחתי המאורגן הראשון שלנו ומייס החל להרגיש לא טוב, מיד חזרנו הביתה ולואי לא מצליח להבין את הבעיה. הוא הלך לבית מרקחת לקנות סירופ לכאבי ראש בשביל מייסון והשאיר אותי איתו לבד. זה מדאיג ומפחיד, איך מטפלים בילד ? סגרתי את הברז וניגבתי את ידיי, הסתובבתי והבחנתי במייסון יושב בספה מכורבל בשמיכה הכחולה שהוא אוהב. ״אבא, אפשר שוקו ?״ מייסון שאל בשקט ונראה מעט חיוור. גיכחתי כששמתי לב שהוא התבלבל וקרא לי אבא. ״לואי הלך לבית מרקחת מייסון, זה הארי פה״ אמרתי והסתובבתי למקרר, לוקח את בקבוק השוקו ושומע מאחוריי. ״אני יודע.״ לבי החסיר פעימה ותוך התעלמות קטנה מזגתי מהשוקו לספל, הסתובבתי להסתכל עליו ועיניו הכחולות בהו בי כאילו ראו בי תקווה, הילד הזה ריגש אותי. הוא התכוון לקרוא לי אבא ? תהיתי לעצמי. ״אתה אוהב שזה חם ?״ שאלתי והוא הנהן. הכנסתי את הספל למיקרוגל וחיממתי לא יותר מדי. ״אבא תמיד אומר לי שהוא הכי חזק בעולם״ מייסון אמר בשקט ואז התבונן בי ״אבל, אתה חזק יותר, לא ?״ ״זה משנה ?״ גיחכתי, הוא משך בכתפיו. ״הרמת אותי כל הדרך הביתה״ הזכיר לי. ״אתה שוקל כמו נוצה״ אמרתי בחצי חיוך ״אבא היה אומר שאני שוקל כמו הודו שלם.״ אמר כבדיחה ודי התרשמתי שלילד בגילו יש חוש הומור. המיקרוגל צפצף כשלושה פעמים ומיד הלכתי להוציא לו את ספל השוקו. הושטתי לו את הספל והתיישבתי לצידו, מביט בו לוגם לגימה קלה ולאחר מכן משתעל ״לעזעזל מייסון...״ מלמלתי ולקחתי ממנו את הספל שלא ישפוך בטעות, הוא הרים את מבטו ונראה מודאג, אז מיהרתי לחייך. ״אתה תהיה בסדר.״ ״איך אתה יכול לדעת ?״ הוא גלגל את עיניו ״כי עם שתי אבות כלכך חזקים אני מניח שאתה לא כזה חלש, או שאני טועה ?״ שאלתי והוא נשם לרווחה, פרעתי את שיערו והחזרתי לו את ספל השוקו ״מתי אבא מגיע ?״ הוא שאל, נאנחתי והסתכלתי בשעון, הוא אמור לחזור בכל רגע. ״תספור עד עשר״ הצעתי ונראה שהוא באמת עשה זאת, רק בשקט ללא קול, רק שפתיו זזו בספירה. וכשהגיע לעשר הסתכל על הדלת ושום דבר לא קרה. ״אולי הוא בחדר ?״ ״איך ?״ מייסון שאל ״תחפש אותו״ הצעתי, רק להעביר את זמנו עד שלואי ישוב. ״אני לא רוצה לקום, כואב לי הראש״ אמר במבט מרדן, כאילו וקצת כועס עליי אפילו. הוא שתה מהשוקו ולפתע הדלת באמת נפתחה ולואי הגיע. ״ראית ?״ שאלתי בחיוך ״עבר יותר מעשר שניות״ מייסון אמר. גלגלתי את עיניי והסתכלתי על לואי שסימן לי עם מבטו לבוא. קמתי אליו והלכנו למטבח, נשענתי על השיש והוא רוקן את שקית התרופות. ״סירופ לכאבי ראש בטעם תות״ לואי אמר והרים קופסא קטנה עם ציור אדמדם ״זה היה השני בחצי מחיר אז יש גם סירופ לכאבי ראש בטעם תפוח״ ״תפוח״ מייסון אמר מהסלון, לא חשבתי שהוא שומע אותנו. ״מחר נלך לרופא, בסדר מייס ?״ לואי שאל והלך למייסון עם הסירופ תפוח. ואני עדיין לא הבנתי איך הוא עושה את זה, מתי הוא הספיק לקבוע תור לרופא ולמה דווקא סירופ ולא כדורים או... אני לא יודע. להיות אבא נראה קשה, גם הדברים הקטנים שלואי עושה שאני לא רואה את עצמי מנסה אפילו, זה נראה כלכך אחר וקשה. בחיים לא היה לי קשר לילדים, אין לי אחיינים או בני דודים, אז אני בקושי יודע איך להתנהג לידם. ״אווירון״ לואי אמר למייסון ושיחק עם הכפית שבה הסירופ באוויר עד שהאווירון נחת לפיו של מייסון, ולפי המבט שלו נראה שזה לא הסירופ הכי טעים. לואי הרים את מייסון ולקח אותו לחדרו, להשכיב אותו לישון. נשמתי עמוק ולרגע הרגשתי שהפכתי לרעש רקע קטן, אני הרבה פעמים לא נוכח, מתבונן מהצד ומנסה להבין את המקום החדש שלי בתוך משפחה. גם הרבה פעמים מנסה ללמוד את התפקיד החדש שלי, אבא ובן זוג אוהב. לעולם לא דמיינתי אותי במקום הזה. הלכתי לספה ונחתתי עליה בעייפות, עוצם את עיניי ומשעין את ראשי לאחור. פקחתי את עיניי והתבוננתי בתקרה, משחק עם שתי אצבעותיי בשיערי. הרגשתי סוג של ריקנות, אני לא יודע אם זה מאז שנגמלתי מהסמים או מאז שאם ג׳יי מת. אני לא בטוח שזה ריקנות גם, פשוט הרגשה של בלבול, להתקשות להבין מי אני בעצם ומי הייתי. זה לא מובן מאליו שאני פה, לא מובן מאליו שלואי הסכים לקבל אותי בזרועות פתוחות מבלי לשפוט, הרי עשיתי דברים נוראים שהוא לא היה מעלה על הדעת. ״הוא נרדם במהירות...״ לואי קטע את מחשבותיי ועמד בשילוב ידיים, מבטו נפול והוא הסתכל על נקודה לא ברורה. ״בוא״ קראתי והוא הביט בי כמה שניות, גורם לעולמי להיעצר מלכת וללבי להחסיר פעימה, ולבסוף הוא בא להתיישב לצידי אך משכתי אותו אליי כך שנפל בישיבה על ברכיי וצחקק, ידו על פניי ואפו כנגד הלחי שלי, ואז אצבעותיו ליטפו בעדינות ויכולתי לחוש בכל גופי את הפעימות במהדדות בהתרגשות. עצמתי את עיניי וקירבתי את ראשי לידו שליטפה בעדינות, ואז הרגשתי נשיקה רכה בלחי שלי. ״זה היה נחמד מצדך לעשות את כל זה״ אמר בשקט ונשען כנגד החזה שלי, עטפתי אותו בזרועותיי ונישקתי לראשו. ״את מה ?״ שאלתי. ״פנקייקים על הבוקר, לתכנן טיול״ אמר והרים את מבטו להביט בי ואז חיים חיוך קטן ״מייס נהנה״ ״גם אני״ אמרתי בחיוך קל ״אני רוצה לצבור איתכם זכרונות, אתה אמרת שזה עדיין לא מאוחר מדי״ ״נכון״ אמר בלחש, הסתכלתי לעיניו בכחולות ובלעתי רוק. ״אז למה זה לא מרגיש כך ?״ שאלתי בתסכול והידקתי את שפתיי, מסיט את מבטי מכאב ״הוא קרא לי אבא, והרגשתי שהוא טועה... אני לא בדיוק אבא״ ״מאיזה בחינה ?״ לואי שאל, אני בטוח שהוא רצה להגיב על זה, אך כרגע הוא מקשיב לי. ״אין לי סבלנות להקריא לו סיפורים לפני השינה, זמן המקלחת שלו זה סיוט עבורי ואני לא לוקח בזה חלק, והשיחות איתו מרגישות לי... מבלבלות, איך מדברים עם ילד ?״ נאנחתי ומשום מה לואי חייך, ליטף את פניי. ״אתה עושה הכל כמו שצריך. אתה מבשל, אתה מלמד אותו לא לוותר בקלות, ואיך שאתה מדבר איתו זה בסדר גמור, לא צריך לדבר לילדים כאילו הם טיפשים, בסופו של דבר הוא יהפוך לבחור מבוגר כמונו ו-״ ״לעזעזל זה מפחיד״ הנחתי את ידי על מצחי רק מלדמיין את עצמי זקן עם ילד בן עשרים. ״הארי...״ לואי פלט והסתכל סביב, נראה מהסס לפני שהסתכל עליי ״אם לא בכוונתך להישאר איתנו-״ ״לא ! זה לא זה״ קטעתי אותו במהירות ״אני אשאר איתכם תמיד, אתם המשפחה שלי ואני אוהב אותכם״ ״זה גם לא קל לי״ אמר בגבות זקופות בעדינות ומבט רך שרציתי לנשק בגסות. ״פשוט עם הגידול שלו מגיע השלב שזה כבר לא חדש, וזה רגיל והופך לחלק ממך.״ ״עניין של זמן אז ?״ שאלתי והוא הנהן. אחזתי בפניו והתקרבתי לנשק נשיקה קטנה לשפתיו. לבי הלם בחוזקה ודמי פעם בעורקיי, הוא כרך את זרועותיו מסביב הצוואר שלי ונישק אותי ברוך, בצורה כלכך מושלמת. ״עניין של זמן והרגל.״ לחש כנגד שפתיי לפני שחזר לנשק אותי. הוא הנקודה הרגישה שלי, אני לא חושב שהצלחתי לאהוב לפניו, הוא האור שלי. הוא התיישב עליי בצורה שכל רגל שלו בצד אחר של גופי והתיישב על המפשעה שלי, הסתכלתי עליו בחיוך מתחכם והוא גלגל את עיניו בגיחוך לפני שנישק אותי, שפתיו נעות בשלמות כנגד שלי, הלשון שלו נכנסת בין שפתיי ונקשרת עם שלי לשנייה קצרה שהייתי צמא לה. האצבעות שלו לוחצות על כתפי והישבן שלו לחץ על המפשעה שלי שבה הרגשתי את כל המתח מתגבר, את הזין שלי מתקשה ממנו. הסתכלתי עליו לשנייה לפני שנישקתי אותו, והוא מושלם. כלכך סקסי, מושך. החלקתי את ידי במורד גבו ולפתע הוא צחק כנגד שפתיי והסתכל לתוך עיניי עם זוג הילומים הכחולות שלו. ״בחדר השינה״ לחש ונשך את שפתיו. זה כנראה חלק מהקטע של להיות הורה, לא לעשות את זה בכל מקום יותר וחייב לעשות את זה בשקט מוחלט. אחזתי ברגליו צמוד לגופי וקמתי, מרים אותו והוא אחז בי וצחק, לקחתי אותו לחדר שלנו והוא בעט בדלת אחריי בכדי לסגור אותה. הפלתי אותו למיטה והוא הביט בי בחיוך מתוק ותמים. ״תנעל...״ לחש. נשכתי את שפתיי ונעלתי את הדלת, חוזר אליו תוך כדי שאני פושט את החולצה מגופי, מחייך כשאני מבחין בו בוחן אותי ובהחלט אוהב את מה שהוא רואה. התקרבתי להרכין נשיקה לצווארו והוא אחז בראשי, ירדתי בזרם נשיקות עדינות על העור המושלם שלו, אוחז עם יד אחת באגנו, מנשק את בטנו ונושם לעברו ״אתה מושלם״. והוא אכן היה כך בעיניי, זה כבר לא סוד.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
