הלכתי עם ערימת הדפים בידי במסדרון, עוצר במשרד של קייט ומניח לה את זה על השולחן. ״נראה כבד״ אמרה בחצי חיוך, הסתכלה עליי מבעד למשקפיה במבט פלרטטני שהכרתי. ״רוקי הדגיש בצד ימין לאן לפקסס את זה, יש פה כמה דברים שהוא בטעות הדפיס פעמיים פשוט תעברי על זה, אני סומך עלייך״ אמרתי והיא הנהנה והידקה את שפתיה. ״והחדש ?״ שאלה והורדתי את עיניי, היא מדברת על מייק. ״אני לא מקבלת ממנו טפסים, מרגיש שהוא אפילו לא עובד פה״ ״זה יהיה מצויין להעלות את הנושא מול גרג״ הצבעתי עליה והלכתי לאחור, יוצא מהמשרד וממשיך אל של לואי. היה ידוע שמייק לא פה בשביל עבודה, גם לא חשבתי אחרת לרגע. אני לואי ומייק עובדים תחת אותו אדם, זה לא צירוף מקרים. הצצתי למשרד של לואי, הוא לבש את משקפי הראיה שלו כשהתעסק במחשב אך כשהבחין בי הוריד אותם מיד, זה חלק מהחוסר ביטחון שלו. אך אינו יודע שזה כלכך סקסי עליו ? ״באתי לבדוק לשלומך״ אמרתי והוא חייך כהודיה. ״מתעסק בפניות ותלונות, זה כלכך מתיש אנחנו לא שירות לקוחות״ לואי נאנח בתסכול, הסתכל עליי ונשך את פנים פיו ״גרג שולח את רוקי להרצאה, בדרך כלל הוא היה שולח אותי וזה מבאס.״ ״תפרגן לו״ חייכתי והוא פלט נשימה ״אני מפרגן.... פשוט קשה לי להתרכז בעבודה כבר״ אמר והסתכל לעיניי ״כל פעם שאני פוגש את מייק במסדרון או במטבחון אני פשוט מקבל חיוך שמוריד לי את הלב ומבהיל אותי, כאילו... מה פשר החיוך ?״ ״לואי״ פלטתי וצעדתי אליו, הוא נאנח וגלגל את עיניו, כעוס ומוטרד. ״תסלח לי הארי״ פלט והסתכל לעיניי ״אוכל להיות חוצפן ולבקש ממך לתת לי להמשיך לעבוד ?״ שאל, הסתכלתי מספר שניות ולא יכולתי לכעוס בכלל. ״זה מסיח את דעתי״ ״כמובן״ אמרתי, מנשק לראשו ומלטף את פניו ברכות. ״אהיה באיזור אם תחפש אותי״ ״בסדר״ אמר, הלכתי לדלת ושמעתי מאחורי לפני שיצאתי, ״אוהב אותך״ ״גם אני״ אמרתי בחיוך ובשקט וסגרתי אחריי את דלת המשרד, בספק שהוא שמע. הבחנתי בגרג בסוף המסדרון ומיהרתי לעברו, אולי אוכל לזרוק לו איזה מילה על זה. ״גרג ?״ קראתי, הוא עצר וסיבב את מבטו עם גבה מורמת. ״מה שלומך ?״ ״מקסים״ חייך, בחן את הלבוש שלי ואז הסתכל לעיניי. ״גם ג׳מה בסדר״ ״אני שמח לשמוע״ אמרתי בחיוך מזוייף, אני אוהב את ג׳מה, היא עזרה לי המון בלצאת מהחרא שאליו נכנסתי, היא הרימה אותי מכלום, אבל עדיין קשה לי לבנות קשר יציב, נראה שזה עובד לי בחיים רק עם לואי. אני אבטיח לעצמי שאשתפר איתה. ״רק רציתי לעדכן אותך בכמה דיבורים שאני שומע פה במשרדים לאחרונה...״ גירדתי בעורף, הוא החל ללכת באיטיות והסתכל עליי, בחנתי את השפם המטופש שגידל, ומיד התעלמתי מזה וחזרתי לעיקר. ״מייק, הבחור החדש ?״ שאלתי והוא חייך והידק את שפתיו ״נשמע שאני לא הראשון שבא לדבר עליו״ ״אין לכם מה לדאוג״ אמר ״מה זה אומר ?״ גיכחתי וניסיתי להשיג אותי כי ההליכה שלו משנה קצב בכל משפט שהוא מסיים בדרמטיות. ״שזה יישאר ביני לבינך״ אמר ולקח נשימה, הסתכל לשתי הצדדים ואז עליי ״הוא שלח מכתב פיטורים. אני לא יודע למה, אבל לא משנה לי״ ״הוא הרגע התחיל לעבוד פה... מוזר, לא ?״ שאלתי והוא משך בכתפיו והלך. נאנחתי והלכתי במסדרון למשרדים, אני לא מבין... למה לו לבוא הנה לשבוע ? בשביל להעביר מסר בצורה יותר דרמטית ? לא הצלחתי להבין... אם הייתי הוא אז פשוט הייתי פוגש את הקורבן שלי באמצע היום, ברגע שהכי לא ציפה לו. לא הייתי נמצא לו כל היום מול הפנים ואז נעלם, אני לא מצליח להבין מה התוכנית שלו. הלכתי למשרד שלו, מנסה לפתוח את הדלת אך היה נעול. ״לעזעזל...״ פלטתי ״צריך מפתח ?״ קפצתי מבהלה כשהבחנתי במייק מאחוריי, מרים את מפתח המשרד באוויר עם חיוך מתנשא, הוא צעד לדלת ופתח אותה. לא ראיתי אותו קודם, הוא פשוט הופיע כך ? ״כן סטיילס ?״ ״כן סטיילס״ חיקיתי אותו בעוקצנות ונכנסתי אחריו למשרד, סוגר את הדלת. הוא הלך לשולחן המשרדי שעליו היה קרטון שבו החפצים שלו, לא הרבה. מה כבר הוא הספיק להביא הנה בשבוע ? ״אתה התפטרת.״ ״נכון״ אמר, מתעלם ממני, הוא כלכך אהב להיראות רגוע, אני בטוח שבתוך תוכו הוא פקעת עצבים גדולה שמחכה להתפוצץ. ״למה ?״ שאלתי, הוא פלט נשימה והסתכל עליי ״התוכניות השתנו, אני בטוח שזה קרה לך בעבר-״ ״למה ?״ קטעתי אותו, הוא שתק כמה שניות ואז חייך בביטחון. ״הקריירה הזאת לא עבורי כנראה״ אמר בציניות וקימט את אפיו לפני שהמשיך לארוז את החפצים שלו. ״אתה מדען, אתה לא באת הנה בשביל לעבוד״ אמרתי, מנסה לרגע להיכנס לראש שלו ״דרק״ ״מה ?״ ״אתה דואג לו״ חייכתי, קרה לי דבר דומה עם וויל בעבר. עזבתי משהו שאם ג׳יי אמר לי לעשות בשביל לדאוג לוויל, אפשר לומר שבגלל זה התחיל הפיצוץ. ״אם אני לא טועה אתם הייתם מאהבים, לא ? דרק בגד בלואי איתך אז...״ ״דרק לא בגד באף אחד״ מייק גיחך ועזב את התעסוקה שלו, הסתכל עליי והפעם לא היה החיוך המלא ביטחון שלו, הצלחתי למצוא את הנקודה שאוכל ללחוץ עליה. שיטת העבודה שלו אגב שהרגע אימצתי. ״אני ודרק היינו יחד מההתחלה, בנינו הכל יחד״ ״ואחרי ארבע שנים הכל יחזור להיות אותו הדבר נראה לך ?״ גיחכתי בזלזול ״תגיד לי אתה״ אמר, ואז חייך ״אתה יודע ? נראה שיש לנו סיפור נורא דומה״ ״אנחנו לא דומים בכלום.״ אמרתי, מהדק את לסתי ומביט בו בזלזול. ״אני מתחיל להבין מה לואי רואה בך״ אמר, עשה צעדים קטנים אליי ובחן אותי. ״חזות קשוחה ומאיימת, כשבפנים אתה רך כמו מרשמלו״ קולו דעך. ״זה מצחיק כמה שאתה בטוח שהכל הסתדר בחיים שלך מייק״ חייכתי ״שתחזור לדרק, שתעשו עוד ניסויים ואלוהים יודע מה עוד״ ״זה יהיה בדיוק כך״ אמר בביטחון, אך הנדתי בראשי וחייכתי אל העלוב הזה. ״אני אהרוס אותך.״ קולי יצא חלש, והכעס הדהד בגופי. ״אני לא חושב שתעשה את זה״ חייך. הוא סגר את הקרטון עם החפצים ששלו והרים אותו בשתי ידיו, עמד מולי וחייך ״יש לי משהו שאתה צריך״ ״תאמין לי שאני לא צריך דבר״ אמרתי, הוא בטח מדבר על סמים. המחקרים שלו עליי כלכך ישנים, הוא כלכך בטוח שהוא יודע על מה הוא מדבר. ״תאמר לי... איך מייסון מרגיש ?״ שאל ולבי נחת במכה, עיניי נפערו ונשימתי נעתקה. הוא חייך והנהן פעם אחת בראשו ״כך חשבתי-״ ״מה עשית ?!״ צעקתי, זורק את הקרטון מידו וכל החפצים נפלו על הרצפה, והמבט המפוחד שהתגעגעתי לראות הופיע. ״מה לעזעזל עשית ?!״ ״אתה מכיר איך זה עובד, נקודות תורפה-״ הטחתי אגרוף בפניו שקטעו את דבריו, הכעס בער בעצמותיי בצורה חסרת מעצורים, לדמיין שהוא התקרב למייסון ועשה משהו שפגע בו ! הוא קם והסתיר את פניו עם ידו, מתכוון לצעוד לאחור אך מיד הטחתי אגרוף נוסף בפניו, צועק בכעס, מכה אותו והוא לא מצליח להילחם בחזרה, אך לא הרגשתי רחמים, לא מעט, פחדתי. פחדתי לדעת שהוא קשור לזה שמייסון חולה, פחדתי. ״הארי !״ שמעתי צעקות ומיד ראיתי את לואי מולי אוחז בידיי, אך לא הייתי מרוכז בדבר, הכל מסוחרר ורץ בראשי, האנדרנלין שכבר שכחתי, שמתפשט בגופי בכל ריב שחוויתי היה ממכר, אך הוא הפך אותי לאוויר. ולרגע הסתכלתי סביב, מרגיש שהכל שקט בזמן ששפתיהם של כולם זזות, רוקי, גרג ועוד כמה עובדים מהמשרדים שכולם ניגשו למייק. ואז יצאתי מזה, והסתכלתי על לואי ששאל שוב ושוב במבט קצת מבוהל. ״מה עשית ?״
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
