״אז הוא לא הפסיק לאכול את העוגה בגלל ההתערבות המטופשת הזו״ ג׳ק סיפר תוך כדי שנהג ואני צחקתי בקולי קולות, החברים שלו טיפשים כמעט כמוהו. ״אתה יכול לתאר לעצמך כמה קלוריות זה ?״
״בחייך, מי חושב על הקלוריות ?״ שאלתי ושתינו נאנחנו כאילו לא הבנו את אחד השני. ״אתה הולך אחר כך לאמא שלי ?״
״כן כן, היא התקשרה כבר עשרות פעמים לוודא שאני מגיע אל תדאג״ אמר והסתכלתי עליו בחיוך ״כנראה שמישהי ממש מתגעגעת-״
״אוי ג׳ק אתה דוחה״ מיד קטעתי אותו ״זאת אמא שלי״
״אז מה ? פעם שכבתי עם אבא של מישהו שהכרתי״
״ג׳ק !״ הסתרתי את פניי במבוכה, אני גם לא מתחבר לסיפורי ה׳שכבתי עם׳.
״אל תפסול אנשים בגלל הגיל״ אמר בחצי חיוך ציני שגרם לי לגחך ולהניד בראשי, הבן אדם הזה אידיוט. הטלפון שלי צלצל ושלפתי אותו מהכיס, רואה את השם של רוקי על המסך.
״זה רוקי...״ מלמלתי לפני שעניתי ״כן ?״
״אז יש מנהל נוסף, זה סופי״ אמר בהתרגשות ועיניי נפערו
״אתה רציני ?! מי ?!״ קראתי, אני לא מאמין, אז הצלחתי !
״היו שתיים שרצו להיכנס אבל הטוב ביותר נבחר. ישיבת מנהלים ראשונה בעוד חצי שעה אל תאחר״ אמר והנהנתי
״כן, אל תדאג״ אמרתי ונשכתי את שפתיי בחיוך רחב ״להתראות רוק״
רקדתי בהתלהבות וצעקתי ברכב ״עשיתי את זה ! מישהו נכנס לחברה סופית !״ קראתי בהתרגשות וג׳ק חייך ובדיוק החנה את הרכב בתוך חניון ריק.
״אמרתי לך שהיית מצויין.״ אמר בקול חלש והתקרב לנשיקה קטנה ״זה אומר שנשף המסיכות יתקיים ?״
צחקתי וגלגלתי את עיניי ״ידעתי שזה כל מה שמעניין אותך״
״נהניתי בשנה שעברה״ משך בכתפיו, אידיוט שלי. התקרבתי לנשיקה קטנה, שפתינו התחברו וכשהתכוונתי להפריד הוא לא הרפה, הוא אחז בפניי ונישק אותי. תמיד אחרי שאנחנו שוכבים הלהט מתגבר, ולפעמים יש ימים שאנחנו כאילו שוכחים שאנחנו זוג.
״תחזור הביתה מוקדם״ אמר, מביט בי מקרוב. הנהנתי, מביט בעור השחום שלו והשיער הפרוע, הוא לא מסדר אותו לעולם. ״יש מי שמחכה לך בבית.״
״מי זה ?״ עקצתי והוא גלגל את עיניו.
״תשתוק ותוציא את התחת התוסס שלך מהמכונית שלי״ אמר, לא מביט בי אך רציתי להשתעשע קצת.
״התחת התוסס שאתה אוהב-״
״להתראות לואי״ קטע אותי וגרם לי לצחוק.
״להתראות״ אמרתי, יוצא מהמכונית שלו והולך לעבר הבניין. היה כלכך חם היום שהשתוקקתי להגיע למשרד שלי ולהפעיל מזגן. גם קיוויתי שיהיה במקרר סלט עם גבינות, אני מקווה שלא סיימתי את הכל. נכנסתי לבניין ושלחתי חיוך קטן למאבטח שכלכך חיבבתי אך לא ידעתי את שמו, לכן תמיד הרגשתי כה נבוך לפנות אליו.
״לואי״ שמעתי קריאה מאחורי כשנעצרתי ממול המעלית שהזמנתי, זה היה ולרי, אחד העובדים בחברה. ״שלחתי לך אימייל, הסתכלת עליו ?״
״רק עכשיו הגעתי, אצפה בו ברגע שאגיע למשרד שלי״ אמרתי, ומשום מה הוא גלגל את עיניו בגסות והלך לכיוון המדרגות. ל-למה שלא ימתין איתי למעלית ? גלגלתי את עיניי ונכנסתי למעלית שהגיעה, לוחץ לקומה הרצויה. למען האמת זה לא חדש לי, תמיד הרגשתי שהעובדים שלי שונאים אותי אני רק לא בטוח למה. אולי בגלל התווית של להיות המנהל שלהם, אבל את רוקי הם לא שונאים כך.
הגעתי למשרד שלי וסגרתי אחריי את הדלת, נושם לרווחה ומסתכל מסביב בחיוך קטן. אהבתי את המשרד שלי, סידרתי אותו בסגנון שלי. הדלקתי את המזגן והתיישבתי מאחורי השולחן, פותח את המחשב ונכנס לאימייל שולרי שלח לי, הודעה ארוכה מצוות העובדים. קראתי ושפתיי נפערו, הם יצאו מדעתם ?
״לא״ פלטתי וסגרתי את המחשב נייד, מוציא את הטלפון ומתקשר לרוקי.
״כן ?״
״קיבלת את האימייל מולרי ? זה נראה לך רציני ?!״ קראתי במעט בהלה, הבוקר הייתי שמח לשמוע שהחברה שלנו לא פשטה רגל ועכשיו נודע לי שכל העובדים שלי מתכננים לשבות ?
״מה היה כתוב שם ?״ רוקי שאל, נאנחתי וקמתי ממקומי, הולך הלוך ושוב.
״לא קראתי הכל אבל הספקתי לקרוא שכולם מתכננים לשבות״ אמרתי, מעביר את אצבעותיי בשיערי ״אתה מוכן לבוא למשרד שלי ?״
״אני מצטער אני בדיוק מלמד את המנהל החדש כמה דברים״ רוקי אמר בחיוך, לעזעזל הוא כנראה לידו
״שהמנהל החדש יזדיין, אתה רוצה שכל החברה תקרוס ?״ שאלתי, ומשום מה היה שקט. ״רוק ?״
״אתה על רמקול-״
״פשוט תחזור אליי שתהיה לבד, להתראות״ ניתקתי ופלטתי נשימה בכעס, לעזעזל ! התיישבתי על השולחן והשפלתי את מבטי, נוגע בטבעת שענדתי ומגלגל את עיניי, נושם עמוק ועוצם אותן. תירגע לואי, הכל תחת שליטה. חוץ מזה יכול לצאת מזה משהו טוב, החברה תופיע בתקשורת, כן... אבל בזווית לא כלכך טובה. יכולתי לדמיין את העובדים מתראיינים לחדשות ומקללים אותי שם, זה יכול להרוס לי את הקריירה.
״כלכך דחוף ?״ רוקי נכנס למשרד שלי, גכגחתי בגרוני ונעמדתי
״שביתה, העובדים מתכננים שביתה״ אמרתי והלכתי לעבר הקולר, לוקח כוס מפלסטיק וממלא אותה במים קרים וצוננים. ״אני לא מבין... מה עשינו לא בסדר ?״
״אתה מסתכל בתיבה לפעמים ?״ שאל. הכנו תיבה מחוץ למשרדים, שם העובדים יכולים לשים מכתבים בשם בדוי ולכתוב מה הם לא אוהבים במקום עבודה, חשבנו על הרעיון הזה לאחר ששנה שעברה גם החליטו לשבות, וזה ממש לא היה טוב. ככה קיבלתי את הקידום, הצלחתי להרים את החברה מחדש.
״התיבה בטח ריקה״ אמרתי, לוגם מן המים ״למה שאתה לא תבדוק ?״
״אני עסוק״ רוקי אמר כמובן מאליו
״גם אני, זה תירוץ ?״ שאלתי
״לואי אני לא נכנס איתך לויכוח הזה, ברור ששתינו אשמים בזה, בסדר ?״ שאל. שתיתי את כל המים וזרקתי את הכוס לפח, נאנח ומנסה לחשוב.
״בוא נעבור על כל המכתבים״ אמרתי
״עכשיו ? אני לא יכול״ אמר
״בחייך מה כבר יש לך לעשות ?״ שאלתי ושילבתי את זרועותיי
״להסמיך את המנהל החדש, לעבור איתו על הכל. אתה לא עושה דבר, אני בטוח שפרק של חברים נטען לך כרגע במחשב.״ אמר והסתכל לעיניי, בלעתי רוק וגירדתי בעורף, איך הוא יודע ? ״תקרא את המכתבים לואי.״
״בסדר״ אמרתי בתסכול ונאנחתי ״ומה עם הישיבת מנהלים ?״
״אל תגרום לזה להישמע כלכך רשמי... נדחה אותו, תתקשר אליי כשתסיים.״
״בסדר-״
״לא, בעצם אני אתקשר אליך, אתה תמצא משהו אחר להתעסק בו וסיבה לא לבוא״ אמר וזה גרם לי לחייך, הוא מכיר אותי כלכך טוב. גיחכתי ויצאתי מהמשרד, הולך לתיבה הכחולה שהייתה כלכך עמוסה עד שהדפים בצבצו החוצה, אפילו היו שתיים שהיו על הרצפה. הסתכלתי לשתי הצדדים שהיו מסדרונות ריקים ושלפתי את כל המכתבים, מעביר אחד אחר וקורא למי זה. הרוב היה כתוב ׳לצוות המנהלים׳, אני מקווה שלא קיללו אותי שם כמו בפעם האחרונה שקראתי כשפתחתי את התיבה. לפחות גיליתי מי זה היה, הוא פוטר מיד. נכנסתי למשרד שלי והנחתי את כל המכתבים על השולחן, סוגר את הדלת ומתיישב. פתחתי את הראשון וזה מסידני, היא בחרה לא לכתוב בשם בדוי.
