״זה לא יעבור בשתיקה, אני באמת לא מבין מה חשבתם לעצמכם.״ השפלתי את מבטי, מציץ לכיוון הארי שעמד זקוף ובהה בתמונה שתלויה על הקיר, כאילו ואינו מקשיב לגרג כלל. ״ואתה לואי, תמיד מתעסק בשטויות כאלה״ לפתע גרג אמר ולבי נחת, האם הוא צוחק ? אני העובד הכי חרוץ שלו ! אני עושה הכל, לא מאחר, יוצא לפעמים מוקדם כי יש לי ילד להוציא מהגן והוא יודע את הסיבה הזאת. הסתכלתי על הארי מבולבל, עד עכשיו הוא לא קיבל נזיפה והרגשתי את האפליה הזו. כאילו, גרג תמיד אהב אותי פחות מכולם משום מה, אבל עכשיו זה מורגש ממש. אולי כי הארי גר אצלו תקופה, הרי עכשיו הם משפחה. לעזעזל, זה לא פייר. ״למען האמת גרג אני ביקשתי ממנו לבוא איתי״ הארי אמר ומיד הסתכלתי עליו ״ידעתי שלא אסתדר לבד״ ״הו... אני מבין, אני סומך על ההחלטות שלך הארי״ גרג אמר והרגשתי את הווריד במצח שלי מתנפח מכעס, רציתי לצעוק עליו, אבל יש לו כוח עליי ואני לא רוצה לרדת דרגה פה, לקח לי זמן רב עד שהגעתי למקום שהגעתי. גרג המזדיין. ״כן, הלכנו למעבדה שתבעה את החברה ולמען האמת לא היה שם אף אחד חוץ ממנקה מבולבל, אני חושב שאין לך מה לדאוג לגבי זה הם סתם רצו למשוך תשומת לב״ הארי אמר וגרג הנהן והניח את ידו על כתפו של הארי ״תודה״ גרג אמר לו, סימן לו ללכת ואז בא אליי, הסתכל עליי במבט מאוכזב, גלגלתי את עיניי. ״תודה ?״ שאלתי אותו, אולי הוא רוצה להגיד גם לי תודה. ״פשוט תחזור למשרד שלך לואי״ הוא פלט ועקף אותי בשביל לעבור. נשמתי עמוק ויצאתי מפה, ממהר להארי שסיבב את מבטו והסתכל עליי בחיוך. ״אני שונא אותו״ אמרתי בשקט, מסתכל לחיוך בעל הגומות המתוקות ומתעצבן אף יותר ״וגם אותך, זה לא פייר״ ״הוא קשה איתך כי הוא אוהב אותך״ הארי אמר, ואז הסתכלתי עליו ותהיתי אם זו הייתה הסיבה שהיה קשה איתי בעבר, אבל מספיק לקשר כל דבר אליו. ״הוא לא אמר לי תודה, ואם לומר את האמת הארי, אני עובד הרבה יותר קשה ממך״ אמרתי, והוא צחק ופרע את שיערי כאילו והייתי מייסון הקטן. ״תחזור למשרד שלך״ מלמל והלך לתוך המשרד שלו, ולאחר שהדלת שלו נסגרה סידרתי את שיערי ורטנתי בכעס לעבר משרדו, לא דופק ונכנס. ״תתנצל״ דרשתי, עומד בשילוב ידיים בלי להסתכל עליו. שמעתי גיחוך קטן ממנו, מזווית העין ראיתי אותו נשען על השולחן. ״על מה ?״ ״אם לא מגרג אז לפחות ממך, התנצלות״ אמרתי, רואה מזווית העין שהוא מתקרב לעברי בצעדים איטיים שבכל צעד שלקח שמעו את המגף הנמוך שלו נוקש ברצפה. ״למה אתה רוצה התנצלות, לואי ?״ קולו התחלש ונשאר צרוד ועמוק, לבי הלם בחוזקה ולבסוף הבטתי בו, מרגיש חסר נשימה. ״כי זה לא פייר שזה המצב, ה-הארי, הוא התנהג אליך כאילו ואתה מעליו, ועליי הוא דרך. למה הוא לא מתנהג אליי יפה ?״ דיברתי כלכך מהר ומוזר, כי הוא גרם לי לחוש כה לחוץ מקרבתו. ״אתה רוצה שיתנהגו אליך יפה לואי ?״ לחש לאוזני, הרגשתי כה חלש מולו ועצמתי את עיניי, מצחי כנגד כתפו וידו מלטפת את הלחי שלי בזמן ששפתיו משפשפות על אוזני. ״אתה רוצה שאני אתנהג אליך יפה ?״ שפתיי רעדו מנוכח הלחץ שהפציר בי, רציתי להשיב אך הרגשתי שאני לא יודע מה להגיד, אז הוא התבונן בי בחיוך קטן וגרם לי להרגיש כה חלש, כאילו ועוד רגע אפול מרגליי. ידו החליקה באגני וקירבה את גופי לשלו, עד שהייתי מוכרח להניח את ידיי על כתפו, יכולתי להרגיש את דמי בוער בלחיי והמתח שנבנה בבטני, האגרוף ההדוק בבית החזה שלי שהכרתי אותו כבר, והוא הפך לכה מוכר. ״אתה רוצה...״ לחש, התקרב עד שהפגיש את שפתינו לנשיקה קטנה שהשאירה אותי צמא לעוד, התקרבתי לחטוף עוד נשיקה והוא התרחק, החיוך שלו התרחב. ״צדקת, אני מת על כוחניות... רק כשזה כך.״ ״כך ? איך בדיוק ?״ שאלתי, מסתכל עליו בתמימות ונושך את שפתי התחתונה. ״בדיוק כך.״ לחש לאוזן שלי ומצץ את הנקודה שמתחת לאוזן שלי, אחזתי בזרועותיו ועצמתי את עיניי, מרגיש שגופי מתכווץ במכה מענגת ואני עומד ליפול מרגליי. ״שאני מרגיש שאתה לא יכול יותר, אבל אתה רוצה״ הוא לחש ונשימותיו השאירו אותי אזוק למילותיו. אחזתי בפניו ומיד נישקתי אותו, בלי פחד או הרהור, לעזעזל הכל רציתי אותו. הוא הוביל אותי בעקבותיו עד שהישבן שלי נתקל בשולחן המשרדי שלו, שפתינו נפרדו והוא תפס בסנטר שלי והביט בי בחיוך. ״אתה לא יכול להתאפק ?״ פאק. הסתכלתי עליו ומה שחשבתי לעצמי היה, לא, אני לא יכול להתאפק. ״אל תתגרה בי הארי, אני שונא את זה״ פלטתי בתסכול. הוא הרים אותי מאגני שאתיישב על השולחן, הרגשתי שהתיישבתי על משהו אז זזתי ימינה והעפתי את העיפרון שהתיישבתי עליו, כורך את זרועותיי מסביב צווארו והוא התקרב בחיוך, חיוך שמח, מאושר. בדיוק כמו שהרגשתי בפנים, כך הוא היה כלפיי חוץ. ולרגע לא הבנתי איך הוא השתנה כך, הוא חשף חיוך שפעם הסתיר ויהי מה, הוא חשף עצב שלא היה מציג בפני אף אחד אחר, הוא לא פחד להראות לי את נקודות החולשה שלו. בעבר, לא ראיתי דבר, רק דמות קשוחה שמתחבאת ונפתחת מדי פעם, אבל לא מספיק כמו שרציתי או חלמתי. ״סבלנות לואי״ לחש בחיוך ונישק את שפתיי, משכתי אותו קרוב אליי והוא נעמד בין שתי רגליי, מחליק את ידו למעלה והרגשתי את המתיחה המענה בין שתי רגליי, אז פירקתי את הנשיקה. הסתכלתי עליו ולפתע הוא החליק את ידו על המפשעה החזקה שלי, הרגשתי את לחיי אדומות כלכך ותפסתי את ידו שלא יחזור על הפעולה הזאת. ״לא... איפה לואי שבעבר היה עושה הכל במשרד שלו ?״ שאל בשקט, ואז העברתי בראשי את כל הפעמים שפעם היינו שוכבים במשרד או עושים דברים אחרים, לא פחדתי. היום זה אחרת, זה נראה לי חסר אחריות. ״טוב.״ הוא התרחק, ומיד שפתיי נפערו ״הארי״ קראתי, והוא חייך ונעל את הדלת. ״לא התכוונתי ללכת, חוץ מזה זה המשרד שלי״ אמר בחיוך והתקרב ״רק אם תרצה לואי...״ ״זה לבחורים זולים-״ ״זה לא קשור״ קטע אותי והתקרב, הסתכל לעיניי במן מבט דואג. ״רק אם תרצה״ ״אני לא יודע״ אמרתי, והוא המשיך להתקרב. ״אז ברגע שלא תרצה, תעצור אותי.״ לחש, פתח את הכפתור של המכנס שלי והשאיר אותי חסר נשימה, לבי הלם כה חזק עד שכמעט התפוצץ. הסתכלתי עליו מושיט את ידיו ופותח את הרוכסן, מתקרב עם ראשו ורציתי לעצור אותו מתוך לחץ, אך רק תפסתי בשיערו עם יד אחת ונשענתי קצת לאחור, מרגיש את הרעד באיבר מיני. הסטתי את מבטי כי הרגשתי נבוך. הוא התקרב אך נישק את בטני התחתונה שהתאמצתי להסתיר, והוא כל שנייה הזיז את ידי משם, אך תוך כדי שנישק את עורי בעדינות, לא הצלחתי להתרכז בהנאה, כי פחדתי שהוא יראה אותי. ״לואי״ הוא העלה את מבטו והסתכל עליי מבולבל ״אל תתבייש בצלקות שלך-״ ״זה לא סתם צלקות, אל תסתכל עליהם״ ביקשתי, והוא לא אמר דבר, אבל הוא כן נשאר לעמוד ולהביט בי כאילו ומחכה להסבר. ״בלידה של מייסון חתכו אותי פעמיים, הניתוח לא היה כלכך טוב והם פשוט הרסו לי את הבטן, זה נראה רע אני לא מסוגל״ ״ואם אגיד לך שראיתי ?״ שאל ולבי החסיר פעימה ״חוץ מזה אני אוהב צלקות.״ ״בגלל זה יש לך אחת ?״ שאלתי בחיוך וליטפתי את הצלקת שעל הלחי שלו. ״אולי, אבל אין לה משמעות.״ אמר, תופס את ידי שעל פניו. ״ולצלקות שלך יש משמעות, זה הדבר הכי חשוב שקרה לך, אני צודק ?״ ״ברור״ אמרתי ״כלכך לא מתאים לך להתבייש בחלק ממך, בן אדם מתנשא כמוך-״ ״אוי תשתוק״ צחקתי והוא חייך והסתכל לעיניי, והרגשתי דמעות שרוצות לעלות תוך כדי שחייכתי. היד שלו החליקה מתחת החולצה שלי על אגני והוא הרגיש את הצלקות כשקירב את ידו לבטני התחתונה, אבל הרגשתי שקפאתי במקומי. השפלתי את מבטי תוך כדי שתפסתי בידו שליטפה ברכות את בטני. ״אני יכול ?״ שאל, הרגשתי חסר מילים. ״א-אני לא יודע״ הנדתי בראשי, מרגיש מפוחד. ״ברגע שלא תרצה, תעצור אותי״ אמר והרים את החולצה שלי באיטיות, אבל עצמתי את עיניי. הרגשתי חוסר ביטחון, לא רציתי לראות דבר כרגע. ״ל-לא, הארי לא״ מיד הורדתי את החולצה, לוקח נשימה ומביט בפניו. הוא חייך והתקרב לנשק נשיקה קטנה לשפתיי ״אתה כלכך יפה בעיניי לואי. הלוואי שהיית רואה את עצמך דרך העיניים שלי, ואולי כך לא היית מפחד.״ ״הארי״ פלטתי והרגשתי את הדמעות בעיניי, הוא נישק נשיקה קטנה לשפתיי וליטף את פניי ברכות. ידו ליטפה את בטני אך הוא הסתכל לעיניי. ״אל תפחד ממני.״ לחש, הוא הסתובב והעביר את אצבעותיו בשיערו ״תסגור את המכנס״ ״למה ?״ שאלתי, מרגיש קצת נבוך לשאול כי לא רציתי להיראות כלכך נואש. ״כי אתה לא מוכן, ואולי זה לא הזמן המתאים באמת״ אמר והסתכל עליי. סגרתי את הרוכסן והכפתור וקמתי מהשולחן, משחרר נשימה ומשפיל את מבטי. ״ועכשיו... מאחר ואמרת שמייסון ישן אצל אמא שלך, האם אוכל לקחת אותך לדייט ?״ ״לאן ?״ שאלתי מבולבל, האם הארי הציע לי דייט ? הארי ? הוא השתגע ? ״אוכל סיני ?״ שאל, מתקרב אליי בחיוך עם גומות מושלמות. ״הארי אני לא יודע...״ מלמלתי. ״ברגע שלא תרצה... תעצור אותי ?״ שאל. צחקתי והשפלתי את מבטי. הוא הופך אותי למאושר, אבל פחדתי שזה לא יילך כמו שרציתי, שזה יתפוצץ לי בפנים. ״בסדר״ אמרתי. התקרבתי לנשק לשפתיו והוא התרחק ״אני לא מהאלה ששוכבים על הדייט הראשון״ אמר בציניות והסתובב למדף הספרים שלו, בוחר ספר בעל כריכה סגולה. נשכתי את שפתיי בשביל לעצור את החיוך הרחב. ״לא ניסיתי להשכיב אותך עכשיו״ אמרתי ועיקמתי את ראשי ״אתה גם לא מהאלה שמתנשקים בדייט ראשון ?״ ״למען האמת...״ מלמל, הוא הרכין לנשק נשיקה רכה לשפתיי שגרמה לי לרחף, לבי הלם בחוזקה ודמי רתח בעורקיי, איבריי התכווצו במכה מענה והרגשתי שאני מתרסק. הסתכלתי עליו בחיוך, הרגשתי לרגע שזה חלום. ״עכשיו לך למשרד שלך, אני צריך לקרוא.״ אמר ופתח את הספר על השולחן שלו, התיישב בכיסא כששם על השולחן רגל על רגל. ״אתה ממש לא קורא ספר, אתה עובד״ אמרתי, מתכוון לפתוח את הדלת אך היא הייתה נעולה. ״בסיבוב לימין לואי, בסיבוב לימין...״ מלמל בזמן שקרא מן הספר, גלגלתי את עיניי ופתחתי את הדלת, לפני שיצאתי הסתכלתי עליו ונאנחתי, הוא מתכוון לא לעבוד ? יצאתי מהמשרד שלו וממולי עמד גרג, משלב את ידיו ומביט בי. ״אני לא מאמין... למה אתה לא במשרד שלך ?״ שאל ואז נאנח בלי להמתין לתשובה שאולי יש לי. ״אתה מפריע להארי לעבוד, תחזור למשרד שלך לואי, עשית מספיק צרות היום.״ שמעו את המנעול של הארי נסגר, הוא נעל את המשרד שלו. ובזמן שהלכתי למשרד שלי, ידעתי שאני הולך לעבוד בלי לקבל הערכה, בזמן שהארי יקרא ספר ויתנהגו אליו כמו למלך. זה לא פייר.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
