״אנחנו חייבים לעזוב, לוס אנג׳לס זה מקום מצויין״ לואי דיבר במהירות, קיפל כמה מהדברים שהיו לו במגירות שבמשרד ואני עמדתי בשילוב ידיים והסתכלתי עליו. אך הוא היה כה מוטרד, שאפילו לא הספיק לקפל את דבריו ומיד הלך במעגלים בתוך החלל של המשרד, נושם ועיניו רצות. ״מייס תמיד רצה שנעבור-״
״מי זה ?״ שאלתי, שוב. אך הוא הביט בי כאילו וראשו לא פה.
״גם מייס גדל, הוא צריך חדר גדול יותר״ אמר, מתעלם ממני קצת. צעדתי אליו וכשליטפתי את הלחי שלו הוא הסיט את מבטו לצד השני ונשך את שפתיו. הוא מתחמק ממני ? זה איזה אקס רע ?
״למה אתה לא מספר לי ?״ שאלתי, ואז הוא הרים את מבטו ובחן אותי, כאילו מחפש בי משהו ולא ידעתי מה.
״אתה לא תשלוט בעצמך״ אמר בגיחוך טרוד והניד בראשו. ״הוא מצטרף לחברה, ולא בשביל קריירה אני בטוח-״
״בשבילך ?״ קטעתי אותו והוא השתתק. ״אני יודע להתמודד עם אקסים לואי, זה לא יפריע לי...״
״תסלח לי ?״ הוא גיחך ונשך את האצבע שלו בזמן שהסתכל לצד ואז שוב גיחך ״אקסים ?״
״זה ברור״ אמרתי
״הארי, ניק ודרק הם האקסים היחידים שהיו לי״ אמר בגלגול עיניים ועבר אותי. התבוננתי בו טרוד במחשבותיו, תוהה לעצמי אם כשעזבתי נחשבתי לאקס. הרי, תמיד הציק לי כל קטע התווית, כעסתי כשזה עלה. בכל אופן, זה לא מה שחשוב כרגע.
״אז מי הוא ?״ שאלתי שוב. ״בחייך לואי, עצרו ישיבה בגללך. אל תתן להם סיבה, תתן לי״
״אתה לא תשלוט בעצמך.״
״מה לעזעזל אתה מתכוון בזה ?!״ מיד אמרתי קצת כעוס, אך מיד נשמתי והוא גיחך ״לואי, בחייך...״
״אתה תשתגע עליו״ אמר והסתכל לחלון ״וראיתי אותך כשאתה מאבד את זה״
״אני לא-״ עצרתי את עצמי כשהבנתי, הוא חושב ש... שלא אשלוט בעצמי. הוא בטוח שאני אלים, מסוכן. הסתכלתי עליו ולשבריר שנייה הרגשתי זר מולו, אינו מזהה אותי ? כן, עשיתי דברים. אבל תמיד ידעתי לעצור את עצמי. ״לואי...״
״א-אני מצטער״ פלט ולקח נשימה, צועד אליי ומסתכל לי עמוק לתוך עיניי, הניח את ידו על כתפי אך השפיל את מבטו פתאום.
״אני נותן לך את המילה שלי״ אמרתי בקול שקט והוא הסתכל עליי בהיסוס. ״אין לזה כל משמעות בעיניך ?״
״זה... זהמייק״ אמר ולבי החסיר פעימה. מייק ? זה הבחור שהיה שותף בניסוי על לואי, הוא מי שעקב אחרי מייסון, זה מי שהחרא המכוער הזה ?! התכוונתי ללכת אל הדלת אך ידו לחצה על כתפי ועצרה אותי, הוא פיקס אותי. ״נתת לי את המילה שלך.״
״נכון, לא אפעל בשום אלימות כלפי הבן זונה הזה״ אמרתי בכעס ״הוא חיפש דרך להתקרב אליך, אם מייסון לא בגן יותר אין לו איך לבדוק אותו-״
״הארי, בבקשה אל תדבר על זה״ אמר בתסכול ״אני מספיק בחרדות״
״אני יוצא אליו״ אמרתי והתכוונתי ללכת לדלת שוב אך שוב הוא עצר אותי, הפעם לא אמר כלום, רק מבט בעיניים שמבקש שאשמור על המילה שלי, נתתי הנהון והלכתי, יוצא מהמשרד ומבחין בכולם עומדים במסדרון ומשוחחים. רוקי היה לצד מייק, ונראה שמייק כבר הבחין בי. הלכתי לעברם באלגנטיות וכשמספיק התקרבתי השיחה שלהם נעצרה.
״הארי, תכיר זה מייק, הוא מצטרף אלינו״ רוקי אמר בחיוך אך העיניים שליהביטו במייק בכעס, הרגשתי את גופי בוער מכעס, רציתי להכאיב לו כמו שהכאיב ללואי.
אבל מילה זה מילה.
״לא יצא לנו עדיין להכיר, שמעתי עליך המון.״ מייק אמר בחיוך והושיט את ידו שאלחץ אותה, אך רק הסתכלתי עליה בזלזול והרמתי את מבטי אליו. הוא גיחך, מבין שאני יודע מיהו.
״אני אלך לברך את גרג על הקידום״ רוקי אמר בחוסר נוחות והשאיר את שתינו לבד.
״איך הנבדק ?״ שאל בהתגרות והיה לו חיוך שהרתיח אותי, הרגשתי את הוורידים במצחי מתנפחים מכעס ולחצתי את הזרוע שלו בחוזקה, מתקרב אליו לאוזן.
״אני לא משחק משחקים, אם אתה רק תתקרב ללואי או למייסון אני לא אאסס לפגוע בך״ אמרתי בשקט לאוזנו והוא השתחרר מהאחיזה החזקה שלי וניקה את הבלייזר שלו.
״הו, כן. אם ג׳יי דיבר עליך הרבה״ הוא אמר בגיחוך ולבי נחת. משהו בבן אדם הזה היה מתוחכם. הוא ידע את נקודות החולשה שלי, ולרגע הרגשתי שהבנתי את הלחץ שלואי נכנס אליו בתוך המשרד. ״צא מההלם הארי״
״על מה אתה מדבר ?״ שאלתי בקול שקט ומאופק, הייתי חסר סבלנות לאופי האדיש שלו. ואולי לואי צדק, אולי באמת אני חסר שליטה. כי היה לי דחף נוראי להכות אותו ולהוציא ממנו הכל בכוח. אבל...
מילה זה מילה.
״הוא יחזור לנקום, לא חשבת שהוא שכח את הבחור שבגד בו, נכון ?״ שאל והרגשתי מבועת, מפוחד, רוצה לקבור את עצמי באדמה. הסתכלתי מסביב חסר מנוחה, מרגיש את פעימות לבי מאיצות והכל הופך לרעש חסר תכלית.
״הוא מת, על מה אתה מדבר ?!״ אמרתי בכעס והידקתי את לסתי, והוא ? רק חייך.
״אתה בטוח ?״ שאל, עבר אותי להצטרף לשאר החברה ששוחחו. הסתכלתי עליו חסר נשימה והרגשתי את כף ידי רועדת, אז מיד הכנסתי אותה לכיס שלא יבחינו, פחד זה חולשה, וחולשה אפשר לנצל.
הבחנתי בלואי יוצא מהמשרד ומסמן לי לבוא, הצטרפתי אליו והתקדמנו למעלית, אנחנו עוזבים מוקדם. אסמס לגרג על כך.
כשנכנסנו למעלית, לפני שהדלתות נסגרו הבחנתי במבט של מייק, מרים כוס יין בחיוך לפני שלוגם, והדלתות נסגרו.
״מה הוא אמר לך ?״ לואי שאל, אך לא הסתכלתי עליו, ניסיתי לשמור על קור רוח.
״למה אתה בטוח שהוא אמר משהו ?״ שאלתי.
״כי אתה לא מפסיק לחשוב על מה שהוא אמר...״ אמר ולבי החסיר פעימה, הסתכלתי לזוג עיניו הכחולות ונאנחתי, מרגיש שהרעיון של לברוח מפה לא כלכך רע.
״הוא זיין בשכל״ אמרתי, נמנע מלהטריד את לואי לגבי משהו נוסף, הוא כלכך עמוס בהגנה על מייסון. וכשחשבתי על זה יותר מדי, זה נראה בעיניי יותר הגיוני. אם ג׳יי עבד עם כמה אנשים, הניסוי של מייק ודרק לא חוקי, אם ג׳י לא חוקי. יש ביניהם קשר או שמייק חקר עליי קצת וגילה על הקשר שלי לאם ג׳יי ?
נכנסנו למכונית והדבר הראשון שלואי עשה היה לחגור. שתינו פה לא מצליחים לחשוב על דבר אחר שהוא לא הפצצה שנחתה עלינו ביום בהיר. ואני מביט בו ונזכר בכמה טוב היה, ולמה זה לא נשאר ככה ? למה תמיד יהיה דרמה סביבנו ?
״אני רוצה שקט״ הוא פלט, כאילו ממש קרא את המחשבות שלי. חייכתי חיוך קטן והבטתי בגבר שאני כה אוהב
״אני רוצה לחזור הביתה ולבשל לכם, לך ולמייסון... רק ליהנות מארוחה משפחתית״ אמרתי, ולא ידעתי שזה מה שאני רוצה. זה כלכך נורמלי שזה לא התאים לי, ולפעמים השתוקקתי לנורמלי בתוך כל הטירוף. הבחנתי בדמעה שלואי מיהר למחות.
״אנחנו באמת משפחה... קצת מטורף, לא ?״ שאל בחיוך, עיניים בוהקות ואף אדמדם. התקרבתי לנשק למצח שלו ועטפתי אותו בתוך זרועותיי, מרגיש את כף ידו מאוגרפת על החזה שלי.
״אף אחד לא יתקרב אליכם, אני נשבע לך בחיי לואי.״ לחשתי והרכנתי נשיקה נוספת לראשו, מביט בעיניו הכחולות שנצצו כזוג יהלומים והוא הנהן.
״המבורגר״ לפתע הוא אמר וזה גרם לי להרים גבה ״מייסון אוהב המבורגר. ילדים, אוכל מהיר, לך תבין״
״אז זה מה שאכין הערב״ אמרתי והנעתי את הרכב, חוגר וחש את לבי מחסיר פעימה כשהניח את ידו על שלי. ״יהיה לנו ערב שקט, שלושתנו...״
״אני אוהב אותך הארי״ לחש. והכל היה מעורב שם, התרגשות, פחד, שמחה ועצב. הוא היה מעורב, ראיתי בו את סערת הרגשות שהתחוללה בתוכו, ולא אפסיק להילחם בסערה הזו עד שאנצח אותה והשמש תעלה בו, כמו שאני אוהב.
