פיטר והזאב | ספר שני (להט"ב)

פרק א

שלום לכולם!

אני ממש מצטערת, אבל לא יכולתי להתאפק יותר. נשארו לי ארבעה פרקים בספר של "לילה ללא הבטחות" וחשבתי שאתן לכם טעימה לקראת הספר -וגם כי יש לי קוצים בתחתXD

מקווה שתהיה לכם סבלנות לחכות עד שאסיים עם לילה, עד אז... שתהיה לכם קריאה מהנה!

***

פיטר

הרבה יגידו שאני משוגע. אחד שלא סופר אף-אחד ממטר. אחד שדוחף את האף שלו לעניינים שלא שייכים לו. ואולי גם אחד שאין גבולות למעשים המטורפים שלו. ואני הייתי אומר להם שהם צודקים, כי רוב הזמן הרגשתי כמו איזה משוגע. לעיתים רבות הרגשתי כמו מישהו שיכול היה לקום יום אחד ולרצוח את כל השכנים שלו בזמן שהם ישנים ואז להרוג גם את עצמי.

ריגו דאג לכך שאהיה כזה. הוא דאג לכך שאהפוך לאובססיבי ופרנואיד. הוא גרם לי לחשוב שכל העולם נגדי ועוקב אחרי כל צעד וצעד שעשיתי. והאמת שלא יכולתי שלא להודות לו על כך. הוא הפך אותי לזהיר יותר וזה מה ששמר אותי בחיים כל הזמן הזה. הוא דאג שאתחיל לעבוד, ברגע שהגעתי למפתן דלתו ולא הרבה היו עושים את זה.

הוא גם הכיר לי את החברים האיטלקים שלו ממזרח בוסטון והם הציעו לי לא פעם לעבוד בשבילם, משהו שסירבתי לעשות. הבטחתי לאבי שאעשה כמיטב יכולתי ואצא מכל עניין הפשע. אבל הפשע לא התכוון לשחרר אותי. אז במקום זאת לקחתי את העבודה בנמל שהציע לי ריגו והלכתי לדרכי. בגלל זה גם הייתי בשעה חמש בבוקר, באמצע המזח, בקור המזויין הזה.

הצמדתי את הפתח הקטן של קופסת הסיגריות לשפתיי ובעזרת השיניים שלי, שלפתי סיגריה אחת בודדה מתוך החפיסה. דחפתי את הקופסה בחזרה לכיס מכנסיי, והצתתי אותה במצית הישנה שאבא שלי נתן לי ליום ההולדת שלי. לקחתי שאיפה עמוקה ואחזתי בה בכל הכוח. הטעם המריר של המלבורו שרף את החזה שלי וחימם אותי מבפנים. אך החום לא ממש עזר כנגד הרוח הקפואה של סוף נובמבר.

רוח שנשבה מכיוון הים ותקפה את עור פניי במחטים הדוקרניים שלה. חרא, אחד-עשרה דולר זרקתי על החרא הזה ואז חיכיתי לנס. ציפיתי שזה יחמם אותי לקראת החורף המזוין הזה, אבל הוא לא עזר לי בשיט. כלום לא עזר, אפילו הריקוד המטומטם שעשיתי עם הגוף שלי. קיפצתי מרגל לרגל ודפקתי את עקביי כנגד רצפת המזח.

"פיט, אתה בא?" שמעתי מכיוון המשאית ועצרתי. צִ'ינָה הרים את השק מאחד הדוכנים שהתמקמו לאורך הנמל וזרק אותו לתוך המשאית הפתוחה שעמדה מאחוריו. "אחי, החרא הזה לא יכנס מעצמו... אתה בא או מה?!" הוא קרא בשנית ואילו אני נאנחתי.