פיטר והזאב | ספר שני (להט"ב)

פרק י

למי שפיספס עלה פרק ט' בשבוע שעבר
שתהיה לכם קריאה מהנה~

***

פיטר

ג'יימס היה בחור צעיר, שרירי וגבוה. מבטו היה ישיר וחיוכו רחב. עיניו הבוחנות עלו וירדו לאורך גופי, בזמן שהתלבשתי. ולא ידעתי אפילו למה, אבל אני הרגשתי בחוסר נוחות מוחלטת; מצד אחד הזאב הארור ומצד שני הבחור הזר הזה. לבשתי את הבוקסר ומעליהם את מכנסי הטרנינג של חברת צ'מפיון בצבע אפור כמו החיים שלי.

וולף ניגב את הדם מהתפרים על צד ביטני, לפני שמרח עליי משהו וחבש אותי. הבעתו הייתה אטומה וגרמה לי לחזור לרגעים הספורים ההם בתוך סיר המים. לעזאזל, איך הוא השפיע עליי ככה. ניערתי את ראשי מצד לצד, לפני שעיניי חזרו להתרכז על החתן של הוטרינר. עיניו של הצעיר חלפו ימין ושמאל, ביני לבין וולף. וכאשר הוא הבחין בי מתבונן בו, הוא חייך.

"אז..." הוא החל ושאל, "מאיפה אתם?"

"ורמונט-"

"פיטר." שמעתי את קולו הנוזף של וולף, לפני שהוא התיישר והסתכל על הבחור בעיניו המצומצמות. "ילד, אל תשאל שאלות, שאתה לא רוצה לדעת-"

"למה, גם אותו תזיין?" מלמלתי לעצמי בלעג, בזמן שמשכתי את הגופייה הלבנה ומעליה את חולצת הסווטשירט האפורה. הישרתי את מבטי ופגשתי באטימות פניו העצבניות של הזאב, דבר שגרם לי לחייך קלות. "מה הבעיה שלך?" שאלתי, מודע טוב מאוד לכך שהוא יכל לפרק לי את הצורה אילולא רצה. בן-זונה מחורבן, אמן שיתקעו לו יתד עמוק בתוך הלב שלא היה לו.

"אני מבין מזה שרבתם..." שמענו את קולו התוהה של הזר הצעיר, "זה קורה לי לפעמים עם הבחורה שלי." הוא ציחקק וניער את ראשו בתמימותו, דבר שגרם לוולף לקמץ את אגרופיו ולי לחייך בציניות. "בכל מקרה, אני רואה שהחולצה קצת גדולה עלייך, זה די-"

"זה בסדר..." התפרצתי, "תודה רבה לך. אני יודע שזה יקר." הנחתי את ידי על החזה שלי, מסמן על הבגדים. "אני מקווה שזה בסדר שאני משתמש-"

"אחי, זה וולמארט... ביזבזתי על זה הכי הרבה שלושים דולר." הוא משך בכתפיו והוסיף בחוסר מחשבה, "אני לא קונה מותגים - במיוחד כשאפשר לקנות אותם במחיר קטן יותר בחנויות זבל." הוא ציחקק ואילו אני הנדתי את ראשי בהסכמה.

"בכל מקרה, תודה לך." חזרתי, לפני שהמקום ירד לכדי שקט מוחלט. דממה שהתלוותה בצלילו המוכר של המזגן. "אממ... מה, אממ... מה אתה עושה בחיים?" שאלתי, תוהה אם מבטו המאופק של וולף סימן על כך שהוא עמד להתפוצץ עוד שנייה.

"לא הרבה -" החזיר הילד, אך איכשהו התנתקתי מדבריו ושקעתי לתוך המחשבות שלי. לא הבנתי אפילו למה הוא אחז בי ככה בתוך הסיר הארור ולמה הוא דיבר אליי בצורה גסה שכזאת, זה לא שהזין שלי נגע בו. יכולתי להרגיש את חוסר השליטה והמחשבות שלו מחלחלות לתוכי. הוא שנא אותי ברמות עצומות, יותר אפילו ממה שאני שנאתי אותו ולא ידעתי אפילו למה. "- אז אני החלטתי ללמוד כלכלה." סיים הבחור. עיניו חזרו ונעו ביני לבין הזאב ובחזרה.