פיטר והזאב | ספר שני (להט"ב)

פרק יד

תקלה בוואטפד...

שתהיה לכם קריאה מהנה~

***

וולף

הטירוף שעברנו בימים האחרונים הוביל אותי לתא השירותים. לא ידעתי אפילו למה, אבל הגוף שלי משך אותו לשם. השפתיים שלו היו רכות תחת פי ובשלב מסויים האמנתי שהגוף שלי עמד להתפוצץ בכל רגע אפשרי. הלב שלי השתולל ובשנייה שהוא הציע לי את אחוריו, ידעתי שהייתי אבוד. הייתי אבוד, כי רציתי את זה - רציתי אותו. האצבעות שלי נגעו בו והצמידו את גופו לשלי, ואני תיארתי לעצמי שעמדתי להתחרט על מעשיי.

ניערתי את ראשי ולקחתי נשימה עמוקה. הרוח הקרה סטרה את פניי מבעד למהירות האופנוע שלי. השמיים הכהים החלו להתבהר וסימנו על בוא הבוקר ואילו אני לא העזתי לעצור את הארלי שלי אפילו לשנייה אחת. רציתי להיפטר ממנו, מהבחור שישב מאחוריי; רציתי להפוך אותו לבעיה של ריידר. הרגשתי אותו נשען קדימה וידיו העוטפות את מותניי מתחזקות עם כל תנועה שהארלי עשתה מתחתינו.

אצבעותיו ליפפו את שולי הג'קט שלי באגרופיו, לחיו צמודה בין שכמותיי ואגנו דבוק לאחוריי. הוא היה צמוד מדי ותיארתי את החום שלו יוצא וחודר לתוכי בתנועה עזה - דמיינתי אותו רוכב מעליי ופיו פעור לכדי זעקה שקטה של אקסטזה. לעזאזל, הזין שלי התעורר בכל פעם שחשבתי על זה - חשבתי עליו מעליי ומתחתיי. חשבתי על שנינו על המושב של הארלי, עירומים ומלופפים לכדי אחד.

אני לא הומו...

לא הייתי הומו; אם כך מאיפה הרצונות והתשוקות הללו? ניערתי את ראשי בפעם השנייה ונשפתי. עשיתי את כל המסע המחורבן הזה, בכדי שלבסוף פיטר יוותר על הילד ההוא. למה? למה נתתי לו? הייתי צריך להרים את האקדח שלי ולירות לו בראש על כל הטרחה המזויינת שעשיתי בשבילו. למה הוא שיחרר אותו? למה הוא חיבק אותו? למה הוא רדף אחריו במשך כל הזמן הזה, בכדי לוותר עליו? ולמה הרגשתי ככה?

הילד הזה היה הכרטיס שלו לחופש ובכל זאת, הוא בחר לשחרר אותו. הכלב הזה נתן לו גם את המספר של מועדון "ציידי הגיהנום", למקרה שהילד יצטרך אותו. כאילו שיעזרו לו שמה. הישרתי את מבטי אל הכביש המהיר והתבוננתי על הרכבים הבודדים שחלפו על פנינו, כמה מהן היו משאיות. המקום היה שקט ותיארתי לעצמי שהעומס האמיתי יתחיל בערך בעוד שעה, וביחד איתו גם הקירבה שלנו אל ההרים הירוקים של ורמונט.

לקחתי נשימה עמוקה ונשפתי אותה, הייתי זקוק לסיגריה. לעזאזל, הייתי זקוק ליותר מזה. הייתי זקוק לזונה טובה שתנחם את גופי. הגוף של פיטר התהדק מאחוריי, כאילו שהוא קרא את מחשבותיי ברגע ההוא. שמעתי אותו נאנח בנשיפה קלה ודמיינתי אותו מחבק אותי קרוב יותר. לעזאזל, בן-זונה מזויין. לאיזה מצב מזויין הוא הכניס אותי? ניערתי את ראשי בפעם השלישית, לפני שהבחנתי במשהו בוהק מאחוריי.