פיטר והזאב | ספר שני (להט"ב)

פרק יב

שתהיה לכם קריאה מהנה~

***

פיטר

המקום לא היה כה רחוק מתחנת הדלק. אחרי נסיעה של ארבעים דקות, עצרנו ליד נהר קונטיקט, שהפריד בין ורמונט לניו-המפשייר. על הגבול השקיף מקום עצום, שנראה כמו מגרש סגור של גולף עם גדר עשויה מרשת. החננו את האופנוע בכניסה לצד מקום החנייה הפתוח, שהיו בו מלא מכוניות יוקרתיות. היטבתי את הילקוט על גבי, בזמן שהחלפתי מבט מהיר עם וולף.

הוא ניער את ראשו בחוסר שביעות, כאילו מסמן לי שהמקום לא נראה לו לעין. טפחתי קלות על שכמו ופניתי אל השומר שעמד בכניסה. הוא בחן אותנו בעין עקומה, אחת שאמרה לי שהוא התכוון לסרב לנו כניסה רק בגלל המראה שלנו. חייכתי לעברו והתקדמתי קדימה בתנועה מהירה. הוא הרים את כף ידו וסימן לי לעצור, מחליף מבט מהיר ומצומצם ביני לבין וולף ובחזרה.

"אפשר לעזור?" הוא שאל.

"היי, אנחנו צריכים לתוך הקאנטרי קלאב." הצבעתי פנימה, דבר שגרם לו להטות את ראשו לצד. "מישהו שאני מכיר עובד כאן והוא אמר לי שאני יכול לחכות לו בבר-"

"שֵׁם?" הוא קטע אותי.

"שלי, או שלו-"

"שלו." הוא החזיר, דבר שגרר צליל עצבני מאחוריי. יכולתי לראות בזווית עיניי את וולף נותן צעד קדימה בקימוץ אגרופיו. ציחקקתי והצמדתי את כף ידי על חזהו, עוצר אותו בתנועה חדה. "יש לנו בעיה?" שאל השומר, ידו נשלחת אל נרתיק האקדח על מותנו.

"לא, אדון... אין שום בעיה." ניסיתי לחייך, הלב שלי הולם בתוך החזה שלי מהפחד שהאיש ישתמש בנשק החם. "החבר שלי חסר סבלנות. אנחנו הגענו מבוסטון ו- אממ... אנחנו בדרך לצפון-ורמונט, אז זה די דחוף-"

"את מי אתם מחפשים?" הוא קטע אותי בשלישית, דבר שכבר החל לעצבן אותי.

"רוסו... הוא עובד כאן בתור ברמן." הסתכלתי עליו זמן מה ואילו הוא כיווץ את גבותיו ושלף את מכשיר הקשר שלו מכיסו. הוא לחץ על הכפתור והצמיד אותו לשפתיו בתנועה שואלת, "בוס, יש כאן מישהו שמחפש את הילד - אומר שהוא קרא להם לבוא לכאן..."

צליל ריחשי ואלקטרוני התנוסס מתוך המכשיר לפני שהקול שבקע מתוכו החזיר, "הם אמרו מה הם רוצים?"

השומר שלח את מבטו השואל אלינו ואילו אני מיהרתי ושיקרתי, "הוא בן המשפחה שלי - אני רק רוצה לוודא שהוא בסדר." הרגשתי את ידו של וולף על כתפי, לוחצת בתנועה חדה. ניערתי אותה ממני, כאשר הרגשתי אותה מלטף את גבי מטה ומצמידה אותי אליו. מה לכל הרוחות! צמרמורת עזה חלפה לאורך גופי וסימרה את שערותיי בלחץ. עיניי נשלחו אל המאבטח המופתע ותהיתי אם הוא ראה את מה שוולף עשה מאחוריי. "אממ... זה, נו... אממ... זה באמת לשניונת קצרה," ניסתה להגיד מבעד למגע הישיר שלו תחת חולצתי. "אני, אממ... אראה שהכל בסדר ואנחנו נצא לדרך."