פיטר והזאב | ספר שני (להט"ב)

פרק ד

שלום לכולם:)

עבר חודש מאז שהעלתי פרק, אני לא יודעת כמה אנשים עוקבים אחריו בכלל... אם לא אז כנראה שאוריד אותו ואפרסם בפעם הבאה מחדש... תחליטו בעצמכם♡

שתהיה לכם קריאה מהנה~

***

פיטר

המוח שלי אמר לי לא לעשות את זה, אבל הרגליים שלי עשו כרצונן. הן נשאו אותי דרומה לצד השני של בוסטון. למקום האחרון שחשבתי שאגיע אליו ביום המזויין הזה. יום שלא חשבתי שיכול היה להפוך לגרוע מזה, אבל הוא הפך לגרוע מזה. הוא הפך לגרוע מכל יום אחר בחיי.

החלפתי כמה וכמה אוטובוסים ומצאתי את עצמי מחכה לאוטובוס הבא, לפני שהוא הגיע ולקח אותי למקום יעדי. לעזאזל, כמה זמן לקח לי להגיע אליו - שעה, שעה וחצי אולי -, וזה בכלל לא היה מישהו שרציתי לראות. כן, הוא היה הבן-אדם האחרון שהייתי זקוק לו, אבל הוא היה היחיד שיכול היה לעזור לי בסיטואציה הזאת.

אחרי שעה וכמה דקות מצאתי את עצמי ברחוב שלו, בדרום בוסטון, לצד רחוב של דרך בּוקסטר. המקום נראה, כאילו שעברה במקום סופת טורנדו איומה. הרחוב הארוך היה מכוסה בפסולת והצנחה המבחילה והמוכרת של הסקס, מעורבב בבחילה וזבל עטפו אותי מכל מקום.

החמצתי את פניי וגירדתי את אפי בגב כף ידי. צליל מוכר של ניידת משטרתי נשמע לא רחוק ממני וגרם לי לקפוא במקומי. לעזאזל איתי, זה לא שהייתי איזה פושע וזה לא שמישהו מהמשטרה רדף אחריי. והאמת שבשלב הזה הייתי מעדיף את המשטרה על התחת שלי מאשר הפושעים המזויינים ההם.

ליקקתי את שפתיי ופניתי אל הבניין היחיד שהכרתי באזור הארור הזה. הבניין הגבוה והאדום התנוסס לגובה של חמישה קומות ובקומה השניה גר המניאק היחיד שהייתי זקוק לו כרגע. היחיד שיכולתי לבטוח בו וכנראה גם היחיד שיכול היה לזרוק אותי לבית הסוהר, אם היה מודע לכל הפשעים הקטנים שעשיתי.

גמעתי רוק בזמן שעליתי במדרגות לכיוון האינטרקום, מבטי מחפש אחר השם המוכר שלו. וכשמצאתי אותו, לחצתי עליו מבלי לחשוב פעמיים. ידעתי שאם אתחיל לחשוב לגבי העניין, המוח שלי לא יתן לי מנוחה. לעזאזל, המוח שלי אף פעם לא נתן לי מנוח. לחצתי על הכפתור בפעם השניה לאחר שקיבלתי שקט בתשובה.

הסתכלתי בדממה על השם שהיה כתוב על גבי הכפתור למקרה שטעיתי. ליבי השתולל ומצאתי את עצמי מציץ אחורנית על הרחוב מחוסר האנשים. פחדתי שמישהו יראה אותי וגם אם הם לא ידעו מי הייתי, הדבר הלחיץ אותי נורא. ניערתי את ראשי ונשפתי בחוסר רצון מוחלט. הלב המשתולל שלי קפא לכמה שניות ואני עצרתי את נשימתי בכוח, בכדי להרגיע את הפעימות שדפקו עמוק בתוך חזי.