פיטר והזאב | ספר שני (להט"ב)

פרק כא

שתהיה לכם קריאה מהנה ויום האישה שמח~

***

פיטר

בין הדברים הכי קשים שהיה עליי לעשות, היה לחזור הביתה. לקח לי המון זמן לאזור באומץ ולהיכנס לרכב. חלחלה לא מובנת עלתה מבטני ומילאה את גרוני ברעל בכל פעם שנשמתי עמוק יותר. הייתי די בטוח שאקיא בשנייה שהרכב יצא לדרכו. התבוננתי על הדלת הסגורה. רציתי לפתוח אותה ולברוח לצד השני של המדינה. ידעתי מה יקרה איתי בשנייה שאגיע למועדון. וולף הבטיח לי שהוא יגן עליי, אבל לא יכולתי שלא לפחד מהפיסכופטים שישבו שמה.

ישו, אלוהים ומריה הקדושה...

היטבתי את ישיבתי על המושב האחורי והתפללתי לכל השומע אותי שאשרוד את החרא הזה. עיניי נשלחו אל המושב לידי וראיתי את חוסר שביעות על פניו של רוסו. הוא לא רצה להיות במכונית הזאת. הוא לא רצה לשבת או להיות בקשר עם כל היושבים ברכב. ידיו השלובות על החזה שלו התהדקו והוא דפק את ראשו כנגד המושב עליו ישב, כמו ילד שלקחו ממנו את הצעצוע. יכולתי להרגיש את הקללות שהתרוצצו בראשו, הקללות שהוא לא העז להוציא מבין שפתיו.

"בבקשה תבטח בי. אתה תהיה בסדר." הבטחתי לו.

"אני לא רוצה להיות פה!" השיב הילד, "אני לא רוצה להיות חלק מהבבונים שלך -"

"הוווו... זה הכינוי הכי מקסים שמישהו אי-פעם נתן לנו." הצהיר מאנק  שנכנס למושב השכן לנהג. הוא הציץ אחורה על רוסו ואמר בצהלה, "אני מתחיל לחבב אותך, ילד."

"פָאנְקוֹלוֹֹ!" קילל רוסו תחת אפו ושלח מבט עצבני אל מחוץ לחלון, "לדעתי אתם עושים טעות עצומה שאתם לוקחים אותי אתכם."

"כן, כן... שמענו עלייך." החזיר ג'ואל בזמן שפתח את הדלת מהצד שלי.

קפצתי במקומי ושלחתי בו מבט תוהה, "מה לעזאזל, וולף!"

"זוז!" הוא הצביע על המושב האמצעי.

"אתה צוחק עליי?" מלמלתי בחוסר אמונה, "אני לא יושב באמצע כמו תינוק!"

"זוז, אמרתי." הוא חזר על עצמו.

"בן-זונה." קטרתי לעצמי בזמן שזזתי למושב האמצעי והיטבתי את ישיבתי בין רוסו לבין וולף. "למה דווקא אני באמצע -"

"אני לא מתכוון לשבת ליד הגבר שלך." רוסו ענה.

"כי ככה החלטתי." השיב וולף בו-זמנית.

שלחתי את עיניי לתקרת הרכב, לפני שחזרתי להביט על הגבר שגרם לי להרגיש כל-כך הרבה דברים ובבת אחת. דברים שהפחידו אותי למוות ונתנו לי להרגיש כאילו שהייתי מלך העולם והלוזר הכי גדול בו זמנית. הסתכלתי על חיקי ונשענתי אחורה. מה יהיה הסוף לכל הדבר הזה? היו עוד המון דברים שלא סיימתי, כמו המזוודה המזויינת שכולם כל-כך רצו, גוסט המחורבן ממנו עוד לא שמעתי ואפילו מרקו שמחפש אחר אחותו.