-פרק 2-

6.2K 206 92
                                    

בפרק הקודם:
לאחר כמה שניות אני רואה שחור מוחלט.
_______________________________

נקודת מבט אנה:

אני מתעוררת בתוך חדר קטן, ממש קטן.

מיטה קטנה בצד הקיר וכיסא עץ בפינה השנייה, דלת מצד שמאל וזהו, אין חלונות, אין כלום.

אני מתיישבת על המיטה, מסתכלת על כל החדר, לפתע הזכרונות מאתמול מכים בי, תומאס, אבא שלי, החטיפה.

שמעתי צעדים מתקרבים, במהירות נשכבתי על המיטה, עוצמת עיניים.

״אני יודע שאת ערה״ קול עמוק וצרוד לוחש באוזני, אני לא עושה כלום, ממשיכה להישאר באותה תנוחה.

״אני לא אוהב שמתעלמים ממני״ קולו הקר של תומאס הדהד בחדר, המשכתי לא לזוז, פחדתי ממנו.

״טוב אז כנראה שנצטרך להזדיין כאן״ תומאס אמר בציניות מפחידה ואני תוך שניות עברתי לישיבה ופערתי את עיניי.

״תרגעי, אני לא מתכוון לאנוס אותך... בנתיים״ תומאס אמר בשעשוע מאיים, נצמדתי לפינה של המיטה.

״שלוש שנים..את קולטת?״ תומאס נשען על הכיסא הקטן בפינת החדר, ״מה- את-ה רוצה תומ-אס?״ ניסיתי לומר בביטחון אך מה שיצא לי זה רק גמגום מפוחד.

״נהיית יפה יותר, בוגרת יותר״ תומאס התעלם משאלתי והסתובב בחדר.

״תומאס מה אתה רוצה?״ שאלתי באדישות, למרות שבתוכי הייתה סערת רגשות נוראית.

״אז ככה.. אני השליט החדש של המחוז, אז אני עושה מה שאני רוצה, את נשארת אצלי עד הודעה חדשה״ תומאס אומר בקרירות.

הוא תפס בידי ומשך אותי אל מחוץ לחדר.

יצאנו מהמרתף הזה, ועלינו במדרגות שחורות, תומאס פתח את הדלת שהייתה ולא יכלתי להפסיק להסתכל.

זה היה בית ענק, פשוט ענקי!

מלא קומות, זהב מקשט כל פינה, סלון ענק, מטבח יוקרתי, ״סיימת להסתכל?״ תומאס קטע אותי ומשך בידי למעלה.

תומאס זרק אותי על מיטה גדולה לבנה, ״זה החדר שלי, ומהיום הוא גם שלך״ תומאס אמר באדישות.

״תומאס אני חושבת שכדאי שנדבר״ אני אומרת ומשחקת באצבעותיי.

״אין לנו על מה, את נשארת כאן עד שאני אחליט אחרת״ תומאס אומר ובא לצאת מהחדר, לפני שהוא יוצא הוא מסתובב לכיווני כאילו נזכר במשהו.

מחוז ברנדוןWhere stories live. Discover now