מחוז ברנדון

-פרק 19-

בפרק הקודם:
אין לי ברירה, אני מקווה שאני אספיק להתגבר על תומאס תוך חודשיים , אני אצטרך להגיע לחתונה הזאת, בשביל אבא שלי.
_______________________________
מומלץ לקרוא עם השיר שלמעלה.

נקודת מבט תומאס:
*כעבור חודשיים וחצי*

היום החתונה שלי ושל אמילי.

אני ואמילי יצאנו להרבה דייטים, היא מזכירה לי מעט את עצמי, אני והיא התחברנו במהירות.

אנה כבר יצאה לי מהראש כבר לפני חודש, מרוב שהייתי עם אמילי, אנה בכלל לא הייתה במחשבות שלי, גם לא בלילה.

אני לא יודע מה קורה עם אנה כרגע כי לא דיברנו או התראנו כבר חודשיים.

החיים שלי כרגע מסודרים, יש לי אישה טובה, יהיו לי ילדים, מעמד, כסף, כל מה שצריך..

התחלתי להרגיש ממש פתוח עם אמילי, היא הולכת להיות אמא טובה, אני בטוח בזה.

אני מתחיל להתארגן לחתונה, החליפה שלי, בלייזר שחור אלגנטי ונעליים שחורות עם עקב קטן בסולייה, הכל נראה כל כך אלגנטי ורציני.

היום בחתונה הולכים להיות כל כך הרבה אנשים חשובים, כמעט כל אנשי העולם התחתון, זה הולך להיות הרגע של חיי, שבוע אחרי החתונה, אבי מוריש לי את מעמדו, ורודיק מעביר לאמילי את מעמדו, כך שאנחנו ניהיה משפחה חזקה מאוד בעולם התחתון.

אני לובש את החליפה, מסדר את שיערי אחורה עם ג׳ל, נועל את הנעליים שלי ושם את הבושם הגברי שלי, חייב לציין.

אני עומד מול המראה, מקפל מעט את השרוולים של החליפה בזמן שאני שומע את הצעקות של אמילי.

״פלורי תביאי כבר את המאפרת! נמרח לי כאן האודם!״ אני שומע את אמילי צועקת, אני מצחקק קלות וממשיך לקפל את שרוולי.

״אמילי את מוכנה?״ אני צועק מהחדר שלי, ״רגע!״ אני שומע את קולה הלחוץ, ״פלורי! הנעליים!״ אמילי צועקת בלחץ.

״מוכנה״ אמילי צעקה לי אחרי כמה דקות.

לפני שאני פותח את הדלת אני מביט במראה בפעם האחרונה, מסובב את ידית הדלת ומתחיל לרדת במדרגות.

אני רואה את אמילי עומדת עם גבה אליי, וכשהיא שומעת את צעדיי היא מסתובבת.