מחוז ברנדון

-פרק 4-

בפרק הקודם:
הרמתי את מבטי והתרוממתי מהרצפה.
״רוי?״
_______________________________

נקודת מבט אנה:

״מה אתה עושה כאן?״ רצתי אל רוי וחיבקתי אותו, ״חשבתי שאתה מת״ אמרתי באנחה וחיבקתי אותו חזק.

״הוא לקח אותי לכאן אחרי שירה בי באותו הלילה״ רוי אמר בקול שקט, הבטתי בעיניו, הניצוץ שהיה בעיניו של רוי כבר לא קיים.

״איך משחררים את זה?״ שאלתי בכעס בזמן שאני מנסה לשחרר לרוי את האזיק, וזה פשוט לא נפתח.

״אנה, התגעגעתי״ רוי אמר בפתאומיות וקירב את פניו אל פניי , הבנתי מה הוא רוצה, קירבתי את פניי קרוב יותר, ורוי הצמיד את שפתינו באיטיות.

התנתקנו והוא חייך אליי, אני לעומת זאת לא הייתי בטוחה בנשיקה הזאת.

פתאום קול ירייה נשמע, אני מסתובבת בחדות לאחור ורואה את תומאס עומד בפתח התא עם אקדח, אני מסתובבת חזרה לרוי ואני רואה אותו שוכב ללא רוח חיים.

״לא!״ צעקתי בכעס והרמתי את ראשו של רוי, תומאס משך בידי בחוזקה והוציא אותי מהמרתף בזמן שדמעות זולגות מעיניי.

״למה נכנסת לשם?״ תומאס שאל באדישות, לא עניתי לו, עמדתי והשפלתי את ראשי כשדמעות זולגות מעיניי.

״תעני לי !״ הוא הרים את קולו , ״הייתי בחוץ ושמעתי קולות״ אמרתי בגמגום שקט, ״מה עשית בחוץ?״ הוא שאל והביט בעיניי, ״הסתובבתי קצת בחצר״ עניתי.

״מי השומרים שנתנו לך לצאת?״ הוא שאל פתאום, לא רציתי שידע שברחתי החוצה, הצבעתי עם האצבע שלי לכיוון שלושה שומרים, ״אלה שעומדים בכניסה?״ הוא שאל, מוודא, הנהנתי באיטיות.

לפתע הוא משך בידי והגענו לכניסה, ״אתם נתתם לה לצאת?״ הוא שאל בעצבנות, השומרים עוד רגע השתינו במכנס שלהם, הם היו ממש מפוחדים.

״עוד פעם אחת זה קורה ואתם תמצאו את עצמכם עמוק באדמה״ הוא אמר בטון מאיים וצרוד ונכנס לבית.

נשארתי לעמוד, דמעות יבשות על עיניי, השומרים עומדים מפוחדים, רוי מת, אבא שלי בטח משתגע, ואני חטופה אצל מישהו שהיה אמור להיות החבר הכי טוב שלי.

נכנסתי לאחוזה, עליתי לחדר שלי, סליחה, לחדר של תומאס.

אני נכנסת באיטיות, אני רואה את תומאס שוכב על המיטה ונאנח, אני טורקת את הדלת בשקט ותומאס מרים את ראשו אליי בחדות.