מחוז ברנדון

-פרק 29-

בפרק הקודם:
דבון לפתע מתפרצת לחדר, תומאס מתנתק ממני במהירות ומביט בדבון, ״מה קרה?״ אני שואלת בקול חלש, ״ההאטה שהייתה לך אצל התאומות יכולה להיות מסוכנת, אנחנו נצטרך להוציא את התאומות עכשיו״ דבון אומרת בדאגה.
״מה?״
______________________________________
ממליצה לקרוא עם השיר.

נקודת מבט אנה:

הנה אני, שוכבת על המיטה בבית החולים, לאחר הלידה.

ראייתי קצת מטושטשת, כאבי הראש לא מפסיקים, כאבים חדים בבטני, הלידה הייתה לידה טבעית למזלי, תומאס החזיק בידי ותמך בי לאורך כל הלידה, אני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיו.

השעה עכשיו כמעט ארבע לפנות בוקר, אני לא מצליחה להרדם, תומאס ישן על הכיסא, הוא היה ער חצי לילה בגללי, אני מחכה כרגע לתוצאות של הבדיקות.

התאומות יצאו כל כך יפות, אחת מזכירה יותר אותי והשנייה מזכירה יותר את תומאס, ברגע ששמעתי את הבכי שלהן והניחו אותן על חזי, בכיתי, תומאס ליטף את ראשי בחיוך.

לקחו אותן מיד לבדיקות, ואני ותומאס סגרנו על השמות שלהן.

איימי וקלואי.

סטיב וקים גם היו כאן בלידה, והם תמכו בי הרבה.

אני שוכבת, מביטה בתומאס שנוחר בשקט, מביטה בחלון, רואה ניצוצות קטנטנים של שמש שמתכוונת לעלות בקרוב, אני מפהקת פיהוק אחד ארוך, בכל זאת, ארבע לפנות בוקר.

עיניי מתכוונת להעצם אך טריקת הדלת בחדר גרמה לי לפתוח את עיניי במהירות.

״הי״ דבון נכנסת לחדרי עם ידיה בכיסי החלוק הלבן שלה, ״איך את מרגישה?״ דבון שואלת בשקט ובחיוך קטן, ״עדיין קצת כואב לי, אבל סך הכל בסדר״ אני אומרת בחיוך קטנטן.

לפתע תומאס נוחר נחירה חמודה וזה גורם לי ולדבון להביט בו בחדות, אנחנו מצחקקות קצת.

״הבנות.. הן בסדר?״ אני שואלת בדאגה, ״עשינו-״ ״שלום״ איאן נכנס לחדר יחד עם שתי עגלות קטנות וקוטע את דבון.

״עשינו להן בדיקות, יש לך מזל, הרבה מאוד מזל״ דבון ממשיכה את דבריה בזמן שהיא מסתכלת על התאומות שנמצאות בעגלה.