מחוז ברנדון

-פרק 11-

בפרק הקודם:
הגענו לקפיטריה והתיישבנו בשולחן קטן ליד החלון, ״אנה?״ שמעתי קול נעים של אישה מאחוריי, הבטתי בתומאס וראיתי שהוא בוהה באותה אישה, הסתובבתי לכיוונה, ״אלונה?״.
_______________________________
ממליצה לקרוא עם השיר.

נקודת מבט אנה:

קמתי בזריזות וחיבקתי אותה חזק, היא צחקקה וחיבקה אותי, ״כמה זמן לא ראיתי אותך״ אלונה , אמא של תומאס, אמרה לי בחיוך ונישקה את הלחי שלי.

״אלונה את לא מבינה כמה התגעגעתי אליך״ אמרתי בהתרגשות וקפצתי עליה שוב בחיבוק.

אני ואמא של תומאס קרובות מאוד, כשאני ותומאס היינו החברים הכי טובים, אז אני והיא היינו מדברות כל היום, והרגשתי שהיא כמו אמא שנייה כזאת.

״רגע אז מה את עושה פה?״ שאלתי בחיוך, בנתיים תומאס ישב במקומו והביט בנו בחיוך, ״אני נמצאת כאן, הגעתי לקפיטריה וראיתי אתכם״ היא ענתה בחיוך קטן.

״מה זאת אומרת נמצאת פה?״ שאלתי וכיווצתי את גבותיי , ״אני מטופלת כאן בבית חולים״ היא אמרה, ואז נזכרתי בטפסים של בית החולים שמצאתי במשרד של תומאס.

״מה את עושה כאן?״ אלונה שאלה אותי, ״התעלפתי״ עניתי בשקט ושמענו את תומאס עושה שיעול מזוייף מאחורינו, שתינו הסתובבנו באותן הזמן לכיוונו ואלונה ותומאס התחבקו.

״התעלפת? למה?״ אלונה שאלה אותי מיד אחרי החיבוק שלה ושל תומאס, ״היינו במוע-״ תומאס קטע אותי, ״במסעדה״ הוא אמר בזריזות ודפקתי לו מבט של ׳רציני?׳.

״טוב אמא אנחנו צריכים לחזור לחדר״ תומאס אמר במהירות , אלונה חיבקה אותנו והתקדמנו לחדר של בית החולים.

התיישבתי על המיטה ושילבתי את ידיי בכעס, תומאס התיישב בכיסא מולי , הניח את ידו על ראשו בייאוש ונשם עמוק.

״מה ?״ הוא שאל בייאוש כשראה אותי יושבת וכועסת, ״איך לא סיפרת לי שאמא שלך בבית חולים?״ שאלתי בכעס, ״את ידעת שהיא בבית חולים״ תומאס אמר בשקט.

״מה יש לה?״ שאלתי ומבטי הפך מכועס למודאג, ״עזבי את זה עכשיו, בא לך גלידה?״ תומאס אמר בקול רציני, ״תומאס״ אמרתי בקול רם, ״מה קרה לה?״ שאלתי כשאמרתי כל מילה בנפרד.

״היא חולה בסדר!?״ תומאס אמר מעט בכעס ובייאוש, ״חולה במה?״ שאלי סקרנית, תומאס שתק, ״תומאס״ אמרתי , הוא המשיך לשתוק, ״תומאס במה היא חולה?״ שאלתי שוב בקול רם.

״סרטן!״ הוא צעק ויצא מהחדר בעצבנות, הוא טרק את הדלת ודמעות החלו לזלוג מעיניי, אלונה? סרטן? איך?