מחוז ברנדון

-פרק 7-

בפרק הקודם:
לא הבנתי מה קורה איתו, רגע אחד הוא טוב אליי ורגע אחר הוא מתנהג אליי מוזר?
_______________________________

נקודת מבט אנה:

״אתה דפוק?״ אני אומרת בכעס כשהוא נוסע בכביש כמו משוגע, הוא עוצר את הרכב בפתאומיות, ראשי עף קדימה מעט.

״עוד פעם אחת תנבלי את הפה שלך עליי אתה תחטפי״ תומאס אומר בקול מאיים ועמוק, וממשיך לטוס בכביש.

״מה הקטע שלך? רגע אחד אתה טוב אליי ורגע אחר לא?״ אני שואלת בכעס, הוא לא ענה, לא הביט בי אפילו, רק המשיך לנסוע במהירות מטורפת.

הגענו לאיזה מקום שנראה לי מעט מוכר, פתחתי את דלת המכונית וראיתי שזאת הגלידרייה שאני ותומאס היינו הולכים אלייה תמיד, מאז שהיינו קטנים.

חייכתי מעט למחשבה על הכל, הבטתי בתומאס, הוא הביט בי בפרצוף אדיש ונכנס לגלידרייה, החיוך שהיה לי מיד ירד, ונכנסתי אחריו במעט עצבנות.

התיישבנו בשולחן גבוה, ״איזה גלידה את רוצה?״ תומאס שאל באדישות הרגילה שלו, שילבתי את ידיי בכעס והתעלמתי ממנו, הוא נאנח והלך לקחת גלידה.

אני יושבת בכיסא, מביטה בגבו של תומאס שמשלם את הכסף ולוקח את הגלידות, אני מסיטה מהר את מבטי לכיוון חלון הראווה שהיה מולי.

תומאס מושיט לי את הגלידה, אני מביטה בגלידה ואז מביטה בו, ״קחי כבר״ תומאס אומר במעט כעס, לקחתי את הגלידה מידו, התחלתי לאכול אותה עם הכפית שהייתה מונחת על השולחן.

מנגו, זה הטעם האהוב עליי, תומאס יודע עליי הכל, הוא ידע שזה הטעם האהוב עליי.

חיוך קטנטן עלה על פרצופי ברגע שהבנתי שתומאס עדיין לא אבוד.

תומאס לא הזיז את עיניו ממני, גם כשלא הסתכלתי עליו , יכלתי להרגיש את המבט שלו עליי.

״מה?״ שאלתי מעט בעצבנות והסתובבתי אליו, בזמן שהביט בי, ״בואי, הולכים״ תומאס אמר בעצבנות וכיווצתי את גבותיי.

למה הוא כל הזמן עצבני? מה לא בסדר איתו?

כשהגענו לבית של תומאס, הוא עלה למעלה, הבטתי בו בזמן שהורדתי את נעליי ליד הדלת.

עליתי אחריו , אני חייבת להבין מה יש לו, למה הוא מתנהג ככה.

פתחתי את דלת המשרד שלו, אבל המשרד היה ריק, נכנסתי וסגרתי את הדלת בעדינות מאחוריי, המשרד של תומאס היה לא כל כך גדול, המשרד היה בצבע שחור וחלונות ראווה משקיפות על החצר.