מחוז ברנדון

-פרק 6-

בפרק הקודם:
״תומאס זה לא יכול להשתנות, אתה היית פעם החבר הכי טוב שלי! היית כמו אח שלי הגדול! והיום אתה מפלצת״ אמרתי בארסיות ויצאתי מהחדר בכעס.
______________________________

נקודת מבט אנה:

כבר כמה ימים שאני ותומאס לא דיברנו, החלפנו מבטים כמה פעמים וזהו , הוא כל היום במשרד שלו, כשאני מתעוררת הוא לא ישן לידי.

לומר את האמת.. אני מתחילה להשתגע בלעדיו, שנה שלמה שהצלחתי להדחיק כל מחשבה עליו, ועכשיו הוא מופיע והכל החוזר.

אני עוד זוכרת את תומאס של פעם, עם השיער הקצוץ והחיוך הכובש, החמוד והביישן, זה שיעשה הכל כדי שאהיה מאושרת.

אני לא מסוגלת בלי תומאס, הוא היחיד שבאמת מכיר אותי, הוא יודע הכל עליי, הוא היה איתי ברגעים הכי מביכים, הכי שמחים והכי קשים שלי.

תומאס תמיד קיבל אותי כמו שאני, ואני קיבלתי אותו, אבל מאותו היום שהוא ניהיה איש העולם התחתון הכל השתנה.

הוא גידל שיער וזיפים, הוא ניהיה מאיים, לא אכפתי, דיבר אליי כאילו אני עוד סתם ילדה מהרחוב, אז אני החלטתי לעזוב.

שנתיים שלמות שהוא לא יצא לי מהראש, שנתיים.

בשנה האחרונה סטיב הסיח את דעתי מתומאס ואני באמת מודה לו על זה, אבל עכשיו, כשתומאס פאקינג חטף אותי ופאקינג מכריח אותי לאהוב אותו, סטיב לא יכול לעשות כלום.

כן יש לי רגשות לתומאס, אבל עם ההתנהגות שלו, זה יורד ויורד.

-

אני קמה מהמיטה, עוד בוקר רגיל, אני נאנחת ויורדת למטבח, אני רואה את תומאס שותה את הקפה שלו ומדפדף במסמכים שעל השולחן במטבח.

אני מביטה בו, הוא עם מכנס אפור, ללא חולצה, הקעקועים והשרירים בולטים לעיניי, כשתומאס שם לב למבטי אני מיד מנידה בראשי ומתקדמת למקרר.

אני מוציאה מהמקרר מלפפון ועגבניה, אני עם הגב שלי לתומאס ואני מרגישה את מבטו עליי, מבטו שורף את גופי.

אני מסתובבת אליו, מבלי להביט בו, לוקחת קנקן מים וחוזרת לקרש החיתוך.

אנחנו לא מוציאים שום מילה, הדבר היחיד שנשמע בחדר זה הלגימות של תומאס מהקפה שלו, ואת הסכין שפוגשת את קרש החיתוך שלי.