Defying the ice (penwill hockey 6)

פרק 1

פרק 1-
ברין-
*יום לפני תחילת הלימודים. ברין שנה א׳ ואיילי שנה ג׳*

דלתות הרכבת נסגרו מאחורי גבי ואני נשפתי בהקלה שהצלחתי להתאזן עם כל השקיות המטופשות שסחבתי. השותפה שלי לחדר שלחה אותי עם רשימת קניות לבוסטון לכל מה שאנחנו צריכות לחדר שלנו ובליתי את היום בשיטוט במרכזי קניות ונסיתי למקסם את התקציב המצומצם שלנו ולקנות הכל. עכשיו רק רציתי למצוא לי מקום ישיבה, לשים אוזניות ולפתוח את הספר שנאלצתי להיפרד ממנו בלית ברירה הבוקר. הרכבת הייתה עמוסה ונאלצתי לחצות קרונות שלמים עד שהבחנתי במקום פנוי ליד מישהו. הצלחתי לראות רק את אחורי הראש שלו וכובע הגרב האפור שלבש. מיהרתי אל המושב הפנוי אבל בדיוק אז הרכבת החליטה לבצע תנועה פתאומית ומצאתי את עצמי מטלטלת ובניסיון נואש לא להפיל את השקיות שחלקן היו עם פריטים שבירים נופלת על התחת שלי ישר לחיקו של הבחור המסכן. פאק.
עצמתי עיינים במבוכה והרגשתי את הגוף הנוקשה של המסכן תחתי. רק לי דברים כאלה מביכים יכולים לקרות.
״אלוהים! סליחה! אני... אני מצטערת!״ מיהרתי לנסות להתאזן ולהרים את עצמי מחיקו של הבחור הזר שנפלתי עליו ללא התראה.
״תרגיעי, הכל בסדר״ הקול המחוספס נשפך עליי כמו דלי של מים קפואים ועייני נפקחו באחת כשזרועותיו החזקות יציבו אותי על המושב לצידו ולא בחיקו.
אלוהים. העיינים החומות בהירות שלו מביטות בי בסקרנות זהירה והפנים שלו מלאות זוויות וגבריות להפליא. ידעתי שעם המזל שלי אני אצליח להביך את עצמי עד הסוף וליפול לחיקו של בחור חתיך ולהראות כמו אדיוטית גמורה.
״אני מצטערת״ הצלחתי לפלוט ונשמעתי לעצמי כמו חתיכת סתומה.
״זה בסדר״ חיוך אדיב ומהמם עיטר את שפתיו לפני שהתכופף ואסף משהו שכנראה נפל לו כשאני נפלתי עליו.
ספר. שכחתי מתי הייתה הפעם האחרונה שבה ראיתי גבר כלשהו מחזיק בספר שלא היה ספר לימוד. הוא לא רק חתיך בטירוף, מריח מדהים ומחייך כמו דוגמן של קלווין קליין הוא גם קורא. פאק מיי לייף.
הצצתי אל הכריכה ונדהמתי לגלות שמדובר בספר מד״ב. הכריכה הייתה שחורה והציגה תמונה אמיתית של הירח. הספר היה נראה מיושן והכריכה סדוקה מעט אבל הוא התייחס לספר בעדינות כאילו היה מדובר בתינוק. חשדתי שלמרות שהוא היה כמעט ענק הייתה לו הרבה עדינות בפנים.
״אתה קורא״ ושוב הצלחתי להשמע כאילו יש לי נזק מוחי חמור.
״כן״ הוא אישר.
״אני מצטערת שהעפתי לך את הספר מהיד״ התנצלתי שוב.
״הספר הזה שרד יותר מנפילה קלה. פעם סבתא שלי כיבסה אותו בתוך התיק שלי״ הוא גיחך והבטן שלי התהפכה.
״קשוח״ מצאתי את עצמי מצחקקת.
״מאוד״ הוא הנהן.
ואז השתרר בנינו שקט. אחרי כמה שניות הוא שם אוזניות וחזר לקרוא בספר שלו בריכוז מופתי. אני הצצתי עליו מהצד והרגשתי את לחיי מאדימות אפילו יותר. תמיד הייתי ביישנית והעובדה שכל החיים גדלתי בצל אחי הגדול והפופולרי רק החמירה את המצב. המון אנשים חושבים שלגדול עם אח גדול שהוא שחקן הוקי פופולרי זה מדהים אבל לצערי המציאות שונה לגמריי. אחי היה הסיבה העיקרית לכך שהרבה בנים נמנעו מלהתחיל איתי ולכן נזהרתי  באינטראקציות חברתיות עם אנשים מחשד שהם מנצלים אותי כדי להתקרב אליו.
לפעמים זה היה נכון ולפעמים פשוט לא ידעתי מה נכון. החלטתי שהקולג׳ יהיה התחלה חדשה בשבילי והנה אני יושבת ליד בחור חתיך שגם קורא ואני אדומה כמו עגבניה וחסרת מילים לחלוטין.
הנדתי בראשי, סידרתי את השקיות כדי שיהיה לי נוח לשבת, שמתי באוזניות את האלבום החדש של דואה ליפה והוצאתי מהתיק את הספר שלי שוקעת שוב לתוך הסיפור של המרקיז בומנט ופאולינה היפה. אחרי כמה פרקים מלאי אקשן הגעתי לחלק הבאמת טוב של הסיפור. המרקיז לוקח את פאולינה לחדר שלו ומטפל בה אחרי כל מה שעברה והם מתחילים להתנשק ולהיפטר מהבגדים. לחיי שוב מאדימות כשהתיאורים נעשים נועזים וגרפיים יותר ויותר. אלוהים, הספר הזה באמת חמישה כוכבים של להט.
״קטע טוב, אה?״ אני מקיצה במהירות שיא מהדמיונות כשאחת האוזניות נמשכת מאוזני.
השכן החתיך שלי למושב מחייך אליי שוב את חיוך דוגמן הקלוין קליין המהמם והמרומז שלו.
״כ... כן״ הצלחתי למלמל ומיד סגרתי את הספר.
רק היה חסר לי שהוא יציץ ויקרא על האורגזמה המטורפת שהגיבורה חווה. אני באמת אמות ממבוכה.
״הכלה המפתיעה של המרקיז״ הוא הקריא את שם הספר שהיה פרוש על הכריכה שהציגה את הגיבורים החצי לבושים בתנוחה מרומזת עד מאוד.
״יש לך בעיה עם הספר שלי?״ הרמתי גבה בחדות.
לא משנה כמה הוא חתיך אם הוא יזלזל בטעם הקריאה שלי שכלל הרבה רומנים היסטוריים אני אכנס בו בלי לחשוב בכלל.
״לא. לאמא שלי יש אוסף ענק של ספרי רומנטיקה היסטורית. קראתי כמעט את כולם כשהייתי בחטיבת ביינים. יש לי המלצות אם תרצי״ הטון שלו היה רציני לגמריי ושוב הוא הפתיע אותי.
יכול להיות שיש לו פריט ברשימת הגבר המושלם שמעולם לא תיארתי לעצמי שאני רוצה? זה פשוט טוב מידי כדי להיות אמיתי.
״תפסיק עם השטויות״ נחרתי בביטול.
״קראת את לילה עם דוכס שבור של מרי אשבורן?״ השאלה גרמה לליבי להחמיץ פעימה.
״זו אמורה להיות שאלה ריטורית? זה התנ״ך של ספרי הרומנטיקה ההיסטורית״ חיוך בלתי נשלט צבע את שפתיי.
״אני יודע. קראתי את כל סדרת חלום קיץ של מרי אשבורן. אלו הספרים שאמא שלי הכי אהבה בעולם״ הוא אמר ללא שמץ של בושה.
בחיי לא נתקלתי בגבר שקורא רומנטיקה ולא מתבייש לדבר על זה בפתיחות שכזאת. זה הרגיש כמו יום המזל שלי.
״יש לה טעם טוב. ברונית הסערה הוא הספר הכי אהוב עליי בעולם״ החיוך המטופש שלי רק התרחב.
״קראתי אותו לפני שנים אבל אני עדיין זוכר את סצנת הסקס במטע התפוחים כאילו זה היה אתמול״ הוא חייך חיוך שובב במיוחד ולחיי הפכו לאדומות כמו עגבניה.
״אתה כזה גבר״ הנדתי בראשי.
״מה זאת אומרת?״ הוא הרים גבה.
״סיפור האהבה שם מדהים לגמריי אבל אתה זוכר רק את הסקס״ צמצמתי לעברו את עייני.
״יש בזה משהו״ הוא הודה וגבותיו התחברו במין תנועה שמרמזת על חשיבה עמוקה.
אוף. נראה לי שהעלבתי אותו... ממש אשת שיחה דגולה.
״אני לא... לא התכוונתי להגיד עלייך משהו רע״ נסוגתי לאחור.
״את יכולה להגיד מה שאת רוצה, במיוחד אם את צודקת״ הוא משך בכתפיו ולא נראה פגוע במיוחד למזלי.
״אני מציעה לך לקרוא אותו שוב. הוא מהספרים האלה שמגלים אותו מחדש בכל פעם שאתה קורא אותו״ חייכתי אליו בפייסנות.
״בסדר. אבל את תקראי את הספר האהוב עליי בתמורה״ הוא הניח בחיקי את הספר שמקודם הפלתי מידיו.
׳הירח האפל׳ מאת קארל סייפן. מדע בדיוני לא היה בדיוק כוס התה שלי אבל זו הייתה עסקת חליפין הגיונית.
״עשינו עסק״ הושטתי לו את ידי והוא לחץ אותו קלות.
אני נשבעת שבאותו רגע הרגשתי זינג ישר לתוך הלב שלי. זה היה כאילו המגע שלו חישמל אותי והפיח בי חיים.
״דרך אגב אני איילי״ הוא הוסיף והזכיר לי שאין לי מושג מה השם של הזר היפיפה הזה.
״ברין״ הצלחתי לחלץ מפי כשהוא הרפה מידי.
״את נוסעת לפנוויל?״
״כן. אני שנה א׳ בקולג׳ פנוייל״ הנהנתי במרץ.
״אני שנה ג׳. זה אומר שנפגש בקמפוס״ ליבי התרחב מהטון המרוצה שלו.
״כן. ואני אוכל להחזיר לך בקלות את הספר הזה. יש לי הרגשה שהוא ממש חשוב לך״ ליטפתי בקצות אצבעותיי את הכריכה הסדוקה של הספר.
״את צודקת״ הוא הנהן.
״תמיד״ גיחכתי.
הוא צחק וגם אני. את שארית הנסיעה העברנו בשיחה על ספרים ומוזיקה. השמענו אחד לשני את הפלייליסט הכי אהוב עלינו והופתעתי לגלות שהטעם שלנו ממש לא דומה אבל מצאתי בפלייליסט שלו כמה שירים שאהבתי ממש. כשהרכבת נעצרה בתחנה הכנסתי לתיק את שני הספרים ואיילי סחב את השקיות שלי למרות שהתנגדתי לכך אבל הוא לא הסכים לשמוע את הטיעונים שלי. נסענו ברכב שלו שחיכה בחניה ליד תחנת הרכבת והודיתי לאלוהים שאני לא צריכה להסחב עם הדברים באוטובוס. בנסיעה לקמפוס צחקנו המון על הכל. ואז הוא עזר לי להביא את כל הדברים לחדר שלי במעונות. השותפה שלי יצאה לאיזו מסיבה ולא הייתה בכלל שם כדי לעזור לי.
״תודה על הכל״ הודיתי לו כשהובלתי אותו אל היציאה של הבניין.
״אין לך על מה להודות לי. שמחתי לעזור לך, ברין״ הוא משך בכתפיו.
למה בכל פעם שהוא אומר את שמי בא לי לצחקק כמו ילדה קטנה?.
שתקנו עד שהגענו לדלת הכפולה וידעתי שהזמן שלנו יחד עומד להגמר עוד כמה שניות. היה לי קצת עצוב.
״היה לי כיף איתך, ברין. אני בדרך כלל לא דברן כל כך גדול אבל לפעמים יש אנשים שאיתם זה קל אז אני זה שצריך להגיד תודה״ הוא שולח אליי חיוך זהיר ומנשק את לחיי בעדינות מפתיעה.
רעד נפלא חולף בגופי ואז הוא מסתובב ויוצא מהדלת. אני עומדת שם ובוהה בדלת המוגפת. אצבעותיי נוגעות בלחיי מעל הנקודה שבה שפתיו נגעו בעורי. איילי.