הסוף הוא בעצם התחלה

פרק 11

״עד עכשיו הוא נשמע מושלם. מה הוא כבר עשה שנפרדתם?״ ליז שאלה.

״בתקופת תיכון היו לי הרבה ידידים בנים, תמיד הסתדרתי יותר טוב עם בנים מאשר עם בנות. שהתחלנו לצאת עם דני הוא אמר לי שהוא לא אוהב את זה כי הוא לא מאמין בידידות בין גבר לאישה, לטענתו תמיד צד אחד רוצה יותר. בהתחלה זה לא הפריע לי ואפילו החמיא קצת כי חשבתי שהוא פשוט מאוד אוהב אותי. בגלל זה בשבילו ניסיתי כמה שפחות לדבר או להתכתב עם ידידים שלי בזמן שהיינו יחד ובכללי התרחקתי מהם קצת.״ הנייד שלי על השולחן צפצף אז הפסקתי לספר לרגע והצצתי בהודעה שאמרה כי השליח אוטוטו אצלי.

אחרי שקראתי את ההודעה, נשענתי בחזרה לאחור והמשכתי. ״ לאט לאט התעוררו אצל דני התקפי קנאה שהלכו והחמירו. כל פעם הוא התעצבן עלי יותר ויותר. התחלנו לריב בגלל זה כל הזמן. באותו זמן כבר הייתי מאוהבת בו מעל הראש ולא רציתי לריב, אז כמעט ולא הייתי בקשר עם אף אחד מהידידים שלי, רק שלא יתעצבן. אבל בשביל דני זה לא היה מספיק.״ שמעתי דפיקה בדלת אז קמתי והלכתי לפתוח את הדלת. השליח הניח את ההזמנה על השולחן, נתתי לו טיפ והוא עזב.

״טוב, קודם כל אני אוכלת לפחות שני משולשים ורק אז ממשיכה.״ קבעתי.

״נו יאללה, תוכלי כבר.״ סיננה ליז.

כל אחת לקחה על הצלחת מה שהיא רצתה והתיישבנו בחזרה על הספה בסלון.

״ומישהי אמרה שהיא לא כל כך רעבה...״ ראיתי איך ליז זוללת בתיאבון רב.

״לא אומרים לא לפיצה!״ אמרה ליז בפה מלא.

אחרי שאכלתי קצת המשכתי. ״הגענו למצב שהוא עשה לי סצנה בגלל יוני החבר הכי טוב שלו שהם גדלו יחד מילדות.״

אני, דני ויוני, החבר הכי טוב של דני, הגענו ליער קדימה, חבר שלהם ארגן על האש. כבר מהרכב ראיתי מלא אנשים ליד שולחנות עץ ועל הספסלים. אחרי שיוני החנה את הרכב, יצאנו והתקדמנו לשולחנות. היו שם המון אנשים אבל לא הכרתי אף אחד.

יוני ודני בירכו כל פעם מישהו אחר ואני הלכתי יד ביד עם דני. דני הציג אותי לכל אחד שבירך אך מרוב הכמות לא זכרתי כמעט אף אחד. בסוף התיישבנו באחד השולחנות ויוני הלך להביא לנו בשרים ושתיה.