הסוף הוא בעצם התחלה

פרק 28

טוב אז נשארו עוד 2 פרקים, אני משערת.
מקווה שתאהבו את הפרק. אשמח מאוד אם תצביעו ותגיבו 😊

——————————————————————

לקח לי זמן מה להירגע ולחזור לנשימה סדירה. שכנעתי את ליז שהכל עבר וזה הכל מההפתעה והורמונים משתוללים. ניסיתי לשכנע אותה ואת עצמי שאני שמחה בשבילו. שלא אכפת לי שיש לו מישהי ותכף יהיו לו ילדים, כנראה גם תאומים. בסוף הייתי חייבת להגיד לה בקול הכי אדיש שהצלחתי לגבש: ״אמרתי לך שהוא לא בשבילי ומזל שחתכתי בזמן.״ רק ש׳בזמן׳ זה בטוח לא היה, אלא כבר די מאוחר.

שכבתי במיטה ולא הצלחתי למחוק את דמותו מזכרוני, חשבתי שעם הזמן ההשפעה שלו עלי תעבור אבל נוכחתי לגלות שרק מלראות אותו ולשמוע את קולו הלב שלי רצה לקפוץ מהחזה והבנתי עד כמה התגעגעתי אליו. אבל צדקתי, הוא באמת לא בשבילי, כל המילים שלו הן רק מילים ותו יותר, הוא היה איתי בזמן שהייתה לו כבר מישהי בהריון, עוד פעם הייתי האישה האחרת בלי ידיעתי.

הקול שלו הדהד בראשי: ״נטע... אני לא עוזב... הבטחתי לך... אני מקיים הבטחות...״ הוא דיבר אל האישה ההיא בקול כל כך אוהב ותומך. דמעות ירדו כמו מבול במורד פניי ולא הצלחתי לעצור אותם. אוף... ההריון הזה הפך אותי לבכיינית... אבל למה אני מרגישה פגועה ונבגדת? ולמה כל כך כואב לי? אני זאת שבחרה לעזוב ואפילו לא היינו זוג, הכרתי אותו רק כמה חודשים, איך הוא הצליח לחדור כל כך מהר ועמוק?

כבר החלטתי בעבר שאני לא בוטחת בבחירותיי יותר, בגלל הגברים בחיי הבנתי שאני ממש גרועה בזה, אני נמשכת כמו במגנט לאלה שכל פעם פוגעים בי יותר מהקודמים. גם הפעם בחרתי לא נכון, הכל היה בסדר כל כך הרבה זמן, חבל שחרגתי מההבטחה שלי והכנסתי גבר לחיי. יותר לא אעשה את הטעות הזאת, מעכשיו בשום תנאי לא אכניס גבר נוסף לחיי.

התעוררתי מדפיקות ובעיטות בתוך ביטני, לאחרונה הם הפכו להיות השעון המעורר שלי, גם בימים שלא הייתי צריכה לקום בבקרים. ניסיתי להימתח בתוך מיטתי אך במקום זאת נתפס לי השריר בשוק האחורי - כבר התחלתי להתרגל לכאב הזה שהופיע לעיתים קרובות לאחרונה. נעמדתי הכי מהר שהצלחתי על הרגל הכואבת - מה שהקל על ההרגשה הלא נעימה עד שכמעט נעלמה, ולאחר כמה דקות צלעתי לצחצח שיניים.

אחרי שהכנתי את ארוחת הבוקר, השעון המעורר האמיתי שלי התחיל להתנגן, מזכיר לי ללכת להעיר את לין.