הסוף הוא בעצם התחלה

פרק 3 - משוכתב

חזרתי בבוקר לביתי עייפה, כמעט ולא ישנתי בלילה.

אמש החלטתי בסוף להשכיר חדר במלון הקרוב לבר שהייתי בו. שתיתי ולא היה לי כוח לנהוג בלילה.

הבית היה שקט, דבר שקורה רק כשהילדים לא בבית. למזלי כמו רוב סופי השבוע גם הפעם הם היו אצל הגרוש שלי - אלכס.

נשאר לי עוד כמה שעות עד שהם יחזרו. החלטתי להיכנס למקלחת ארוכה ולנוח קצת. ניסיתי לא לחשוב על עיני הטורקיז שנחקקו בזיכרוני. הרי זה היה חד פעמי ואני צריכה לשכוח ממנו, אך כל פעם כשסגרתי עיניים ראיתי אותם ואת מבטו.

אחרי המקלחת ראיתי הודעה מליז.

ליז: "נו איך היה אתמול? מצאת מישהו שווה?"

אני: "אעדכן אותך בהכל מחר בעבודה, עוד מעט הילדים חוזרים, צריכה להכין ארוחת ערב." שלחתי לה בתשובה, לא היה לי כוח לכתוב בהודעות את כל הסיפור וגם ניסיתי הרי לשכוח את עיני הטורקיז ולדבר עליו לא יועיל לעניין.

ליז: "סימן שיש מה לספר! נו אל תבאסי לפחות תגידי אם היה משהו???"

אני: "הכל מחר! אוהבת, ביי!" ליז מכירה אותי טוב, היא יודעת מתי להפסיק להציק לי, אבל המילה האחרונה חייבת להיות שלה.

ליז: "טוב יא מבאסת אחת, אבל מחר אני רוצה את כל הפרטים המלוכלכים!"

ליז: "טוב בעצם מדובר פה עליך, כנראה שמלוכלך לא יהיה.." השיבה והוסיפה סמיילי עצוב.

לקראת השעה שבע בערב התיישבנו לאכול עם ילדיי. "אז איך עבר לכם סוף השבוע?" שאלתי אותם בזמן שמזגתי מים לכוסותיהם.

"כרגיל, סבתא האכילה אותנו, עם אבא שיחקנו כדורגל ואקס בוקס." ענה לי בני - דין.

כל פעם שאני מסתכלת עליו אני רואה העתק קטן של בעלי לשעבר, פרט לצבע עיניו. זה כאילו שעשו 'העתק'-'הדבק' וזה מדהים אותי כל פעם מחדש. מזל שהדמיון המטורף הוא רק במראה החיצוני.

"ואת לין, מה עשית בסוף השבוע?" שאלתי את בתי.

"שום דבר מיוחד אמא, עזרתי לסבתא במטבח, קראתי את הספר שקנינו בשבוע שעבר וראינו סרטים עם אבא ודין." היא ענתה לי בזמן שטבלה את השניצל בקטשופ.

מאוד שמחתי שכבר בגיל שבע היא אוהבת לקרוא, ההפך הגמור מאחיה, שבשלוש עשרה שנות חייו הספרים היחידים שהוא החזיק בידיים זה ספרי לימוד וגם זה בכוח.

כשאני מסתכלת על שניהם יחד, אני נדהמת לגלות עד כמה הם הפכים כמעט בהכל. היא בהירת עור - כמוני והוא הרבה יותר כהה - כמו אלכס. אצלו שיער חום ואצלה בלונדיני. היא בעלת עיניים כחולות והוא בעל עיניים חומות. השוני לא רק במראה החיצוני אלא גם בהתנהגות ואישיות.