נסענו ברכבו של אלון בשתיקה מביכה, לא ידעתי לאן הוא לוקח אותי ומה רוצה להראות אבל לא היה בי את האומץ לשבור את השקט ששרר. השעות האחרונות היו מטלטלות ומפתיעות, המון שאלות ומחשבות הסתובבו בראשי אבל לא יכולתי להתרכז כדי לסדר אותם ולבטאם בקול.
הגנבתי מבטים לכיוונו. הוא לא השתנה בכלל, עדיין אותו בחור נוטף סקס-אפיל שמושך כל חלקיק בגופי בכוח משיכה בלתי מוסבר ואני לא מצליחה לשלוט בזה. מדי פעם שפתיו נפתחו ומיד נסגרו, כאילו רצה להגיד משהו אך התחרט לבסוף. ידו הימנית החזיקה בהגה והשמאלית נשענה על דלת הרכב, מפגינות את שריריו. ראשי הוצף בזכרונות, הן גרמו לי להתגעגע להרגשה של ידיו על עורי וגופי התעורר לחיים רק מהמחשבות.
״בסוף תכאיבי לעצמך.״ פתאום קולו נשמע באוויר.
״סליחה?״ שאלתי מבולבלת.
״את נושכת את השפה כבר כמה דקות.״ הוא גיחך.
״אני...״ השפלתי את מבטי במבוכה והרגשתי את לחיי מתחממות. ״פשוט חשבתי על משהו...״ הרמתי את מבטי וזה לא ששיקרתי.
״מעניין על מה... או מי.״ החיוך המוכר נפרס על פניו. הפקק אפשר לעיניו לפגוש בשלי ושקעתי בהן מהופנטת עד שהצפירה מאחורינו הקפיצה את שנינו.
״שום דבר מעניין.״ סיננתי והרכנתי את ראשי. אצבעותיי שהספיקו לקפוא מהמזגן, עלו ללחיי וניסו לקרר אותן.
״אם את אומרת...״ הוא חזר להביט קדימה. ״תספרי לי על התאומים ומה עשית בזמן הזה... שלא התראינו.״ למזלי הוא העביר את הנושא.
״אין הרבה מה לספר, חוץ מההריון שום דבר לא השתנה.״ השבתי אבל בכל זאת שיחזרתי את הזמן הזה בראשי. כל הזמן הזה שכנעתי את עצמי ואת הסובבים אותי שטוב לי, שלא חסר לי דבר בחיים ועדיף לי להיות לבד. אך דקה בזרועותיו גרמה לי להבין שהוא היה חסר בחיי. חשבתי שזה לא הגיוני להתאהב בו כל כך מהר, הרי אני בקושי מכירה אותו. חששתי מהרגשות שלי וקיוויתי שאני טועה. זאת הסיבה שלא רציתי לראות אותו, עמוק בפנים ידעתי שיש לו השפעה הרסנית עלי וברגע שאראה אותו לא אצליח להישאר אדישה.
בהתחלה נבהלתי מהדברים שאמר אז - בבוקר האחרון שלנו, אחרי זה גיליתי על ההריון והרצון להאמין לדבריו הבהב לרגע קצר במוחי, אך הוא בדיוק הפסיק את הניסיונות שלו ליצור איתי קשר. למרות שאמרתי לעצמי שזה לטובה וככה מנעתי שברון לב עתידי, הידיעה ששבועיים זה כל מה שהיה צריך כדי לשכוח ממני ולהמשיך הלאה, העיקה לנפשי ועקצצה בליבי.
עכשיו, ההופעה שלו בילגנה את כל האמונות והמחשבות שלי, מה הוא רוצה ממני? התקשיתי לתרגם את כל המבטים וההבעות שלו, מה עבר לו בראש היה תעלומה בשבילי.
YOU ARE READING
הסוף הוא בעצם התחלה
Romansa"הסוף הוא בעצם התחלה למשהו חדש, כך תמיד אמרה לי חברתי ליז. אמנם הסכמתי עם דבריה אך התחלה בשבילי הייתה חיי שיגרה שהתאימו לי וסוף למערכות יחסים ואהבה. הרי שמיציתי כבר את מכסת הריגושים והרפתקאות הרומנטיות בחיי כי בסוף כולן נגמרו בכאב ובשברון לב. רציתי...
