הסוף הוא בעצם התחלה

פרק 17

מאז השיחה עם ליז הזמן טס בטיל וכבר שישי. ארגנתי את הילדים לסוף שבוע אצל אלכס כאשר דפקו בדלת. לין שהייתה ליד הדלת פתחה אותה. ״אבא.״ היא חייכה כשראתה את אביה וקפצה עליו.

״שלום יפה שלי.״ הוא תפס אותה ונישק.

עמדתי לידם ונהנתי לראותם יחד. זה היה מחזה כל כך יפה, הפיצית שלי על ידיו הגדולות והשזופות של אלכס. אלכס הוא גבר גבוהה ורחב כתפיים, לין מגיעה לו בקושי לפופיק וברוחב רגל אחת שלו.

״מה שלומך לילי?״ הוא ניגש אלי ובעדינות אופיינית לו נישק לי את הלחי.

״הכל כרגיל.״ השבתי לו בחיוך קטן.

דין יצא מחדרו עם תיק על גבו. ״היי אבא.״ בין רגע פניו קרנו והוא נתן לאביו חיבוק גברי.

״מתי אתה בסוף הולך לאימון לפני המשחק? אני רוצה לבוא איתך גם לאימון.״ אלכס שחרר אותו ושאל.

״חמש וחצי, אתה תספיק לבוא מעבודה?״ עיניו נצצו בתקווה.

״אני אצא מוקדם יותר מהעבודה ואספיק, אל תדאג.״ הוא טפח על כתפו של דין.

דין מעריץ את אלכס, בשבילו אביו הוא סמכות בלתי מעורערת ומודל לחיקוי. הוא תמיד מנסה להרשים את אלכס, כדי שיהיה גאה בו. מחמאות מפיו של אלכס הן הפרס הכי יקר בשביל דין. לעומת זאת איתי, דין שונה, הוא מדבר ושואל בלי להשקיע מחשבה במה שאמר, הוא קליל יותר, הוא לא מפחד לאכזב אותי, הוא פשוט... הוא.

״טוב אהובים שלי, תתנהגו יפה ותקשיבו לאבא, נתראה מחר.״ נישקתי את שניהם והם הלכו.

נשאר לי עוד כארבע שעות עד הפגישה עם אלון. התעייפתי מכל ההתרגשות, השאלות והמחשבות האינסופיות שלא נתנו לי מנוח. ניסיתי לשכנע את עצמי שזה מיותר וזה לא מתאים לגיל שלי, עברתי את גיל ההתבגרות כבר מזמן. רק שזה לא כל כך עבד.

העייפות הפיזית ניצחה את כל הבלגן בראש כי לעבוד שני לילות ברצף זה מתיש, למרות שישנתי כמה שעות בזמן שהילדים היו בלימודים עדיין רציתי לישון. החלטתי לנמנם עוד שעתיים מול הטלוויזיה ואז להתחיל להתארגן.

פקחתי את עיני באיטיות וניסיתי להבין איפה אני? בשביל מה אני צריכה להתעורר? ואיזה יום היום בכלל? בבום כל התשובות נחתו עלי והרמתי את מבטי אל הקיר בחיפוש אחר השעון. השעה שבע ושש דקות, קפצתי מהספה כאילו משהו נשרף.

שלחתי לאלון הודעה שאני מאחרת ונכנסתי למקלחת. התארגנתי הכי מהר שיכולתי, בלי להשקיע יותר מידי. מרחתי מעט מסקרנה ופס דק של עיפרון אפור - כסוף, שמתי שמלה עד הברך והוצאתי מהארון את שלושת זוגות העקבים שהיו לי, בוחרת מה לנעול. שמתי לב שבחודשיים האחרונים נעלתי עקבים יותר פעמים, מאשר בשבע שנים אחרונות.