הסוף הוא בעצם התחלה

פרק 6 - משוכתב

בפרק יהיו מונחים רפואיים, ניסיתי להסביר את אלה שיכול להיות שלא כולם מכירים. אשמח עם תגיבו אם יש משהו לא מובן כדי שאוכל לתקן :)

———————————————————————

עבר כבר כמעט שבוע מאותו שישי עם ליז. כל השבוע ליז הייתה בשוק מהמוות של דוד, בשבילה זה היה עדיין טרי. בשבילי לעומתה חלפו כבר שש עשרה שנה מאז ואפשר להגיד שאני כבר השלמתי עם המוות שלו. אך עדיין, כל פעם שאני חושבת עליו הלב שלי נצבט והשאלה מה אם? תמיד עולה בראשי.

השבוע לא יצא לנו עם ליז להיפגש בגלל העבודה. גם היום הגעתי למשמרת וליז מסיימת עוד שעה. כך שלא יצא לנו לדבר הרבה.

כל משמרת, אחות אחראית משמרת מחלקת את אנשי הצוות של אותה משמרת למקומות שונים. אני לרוב נמצאת במיון הכללי - בו יש שלוש אגפים. אנחנו עובדים בזוגות על אגף. בכל אגף יש כעשרים יחידות המופרדות בוילונות בין יחידה ליחידה. בכל יחידה יש מיטה, שידה, מחשב, ציוד ומכשירים הדרושים לטיפולים שונים. אנחנו - הזוג באגף, מנסים לחלק את המטופלים שווה בינינו אבל תמיד עוזרים אחד לשני במידת הצורך.

בנוסף להיותי אחות אני גם מדריכת סטודנטים ואחים-אחיות חדשים שמגיעים בתחילת דרכם למיון. היום השותף שלי לעבודה הוא עבד. אותו הדרכתי כסטודנט לפני קצת יותר משנה וגם בתור אח חדש לפני כחצי שנה. עבד הוא בחור נבון, בעל ידע רחב שלומד מהר, החיסרון היחיד שלו בעבודה הוא חוסר ביטחון שתוקף אותו לפעמים -במיוחד כשהוא לידי.

עמדתי ליד המחשב ועברתי על רשימת המטופלים שלי כששמעתי שמישהו קרא לי. "לילי, תוכלי לעזור לי בבקשה לקחת דם למטופלת." שמעתי את קולו של עבד לידי. "ניסיתי פעם אחת לקחת אבל לא הצלחתי ואני לא רוצה להכאיב לה כי היא גם ככה סובלת מכאבים." הוא ביקש.

הסתכלתי על השעון, ראיתי שיש לי עוד שעה עד ההפסקה וכל המטופלים שלי מסודרים בינתיים לכן יש לי כמה דקות פנויות עכשיו. "כן בטח, אבל אני בטוחה שאם היית מנסה עוד פעם אחת היית מצליח." ניסיתי לעודד אותו. "אני כבר לא המדריכה שלך, אתה אח בדיוק כמוני, אתה יודע." חייכתי אליו כדי שלא יחשוב שאני נוזפת בו. "משום מה, שמעתי שאתה מסתדר מעולה לבד כשאתה עובד עם אחרים." דחפתי אותו קלות עם הכתף.

"כן את צודקת," חיוך מבוייש הופיע על פניו. "אבל כשאני עובד איתך אני מרגיש שאני שוב סטודנט ומפחד לעשות טעות."

"טוב, ספר לי בקצרה על המטופלת." ביקשתי ממנו בזמן שהלכנו.

"דינה לוין, בת שישים ושלוש. היום בבוקר נפלה מהמדרגות בבית שלה, לא איבדה הכרה. עיקמה את רגל ימין ויש חשד לשבר." הוא סיים לספר בדיוק כשהגענו למטופלת.