פרק 14

157 7 6
                                    

לא רציתי לחשוב על המילים של ליז כדי שחס וחלילה לא אשקול אותם ברצינות. לכן עשיתי את מה שאני טובה בו - טמנתי את ראשי בחול, החול שלי הפעם הוא עבודה.

אני יודעת שהיא צודקת אבל הפחד מונע ממני לנסות, הפחד להיפגע שוב. יותר קל למצוא תירוצים, הפעם התירוץ שלי מאוד משכנע: הילדים שלי - אפילו אני מאמינה בו.

כל פעם שאני משתקמת וחושבת שהפעם זה שונה, אני מקבלת מכה יותר חזקה. התעייפתי!
נמאס לי לחיות כמו בטרמפולינה, פעם אני בגג העולם ומיד לאחר מכן בבור עמוק וכל פעם לטפס ממנו יותר ויותר קשה. אני מפחדת שבפעם הבאה לא אצליח.

***

שבת הייתה לי משמרת בוקר די רגילה. אחריה נשארתי בבית חולים לעוד כמה שעות, הייתי צריכה להכין את החומר למחר בשביל סטודנטים חדשים שבאים להתנסות.

כשחזרתי הביתה היה לי זמן רק למקלחת ואלכס החזיר את לין ודין.
 
אחרי מקלחת מרעננת נגשתי למקרר, בדיוק כשעיינתי בתוכו כדי להחליט מה להכין, שמעתי ׳בום׳ של הדלת. ישר ידעתי שדין פתח את הדלת, הוא תמיד בועט בה במקום לפתוח כמו בן אדם.

״היי, אמא.״ דין השליך את נעליו ליד ארון נעליים ונישק אותי בלחי.

״איפה לין.״ שאלתי אותו. ״היא רצתה לעלות במדרגות.״ בדיוק שהוא סיים לדבר לין נכנסה לתוך הבית בשקט אופייני לה.

״התגעגעתי עלייך.״ היא חיבקה ונישקה אותי. גם בפן הזה הם מאוד שונים, לין תמיד מפגינה אהבה ודין לא אוהב לחשוף את רגשותיו. בנוסף, לין היא הילדה של אמא ודין יותר קשור לאביו.

״אתם רעבים?״ שאלתי את שניהם. ״אכלנו אצל סבא וסבתא לפני שאבא לקח אותנו הביתה.״ השיבה לין.

״אז אני לא צריכה להכין ארוחת ערב?״ אמרתי בקול שמח.

דין הציץ מחדרו. ״אני כבר רעב.״

״להכין לך כריך? כי היה לי יום ממש מעייף היום והאמת שאין לי כוח לבשל.״ עמדתי שוב מול מקרר פתוח כדי למצוא פתרון לרעב של דין.

״אז אולי נזמין המבורגר או פיצה?״ דין שאל בפרצוף שמח ומתחנן.

״אתם יודעים מה?״ חייכתי אל שניהם. ״מזמן לא עשינו ערב סרט ופיצה. מה אומרים?״

״אני הולך להזמין.״ דין קפץ על הרעיון. ״מזמינים כרגיל?״ עיניו התרוצצו ביני לבין לין.

הנהתי בתגובה ולין השיבה בחיוב.

התמקמנו על הספה יחד. ״יאללה תבחר, היום תורך לבחור סרט.״ אמרתי לדין.

הסוף הוא בעצם התחלהWhere stories live. Discover now