הסוף הוא בעצם התחלה

פרק 20

״היו לי דברים אחרים שהעסיקו אותי, או יותר נכון דבר אחד.״ קרצתי לה.

״אני מנחשת שזה בן אדם ולא דבר.״ ליז אמרה, אחרי ששתתה מהקולה שלה.

״אפשר להגיד.״ השבתי, ממשיכה לנשנש מהצלחת בין לבין. ״מהר מאוד השתלבתי בחבורה של אבי וביליתי את כל הזמן הפנוי שלי בחדר שלהם.״

״קצת מתחרטת שעשיתי יומיות.״ פלטה ליז בחיוך ממזרי.

״כאילו שהיית שורדת לישון בבסיס.״ צחקתי על דבריה.

״טוב, המיטה שלי זה דבר קדוש, את מכירה אותי.״ היא הזיזה את הצלחת שלה והניחה את מרפקיה על השולחן. ״נו, תחזרי לעיקר.״

״טוב, כמו שהבנת, נדלקתי על אבי. הוא נראה כמו אל יווני קשוח רק במדים ועם נשק.״ ראיתי בבירור את התמונה שלו בראשי. ״כשהוא דיבר בקולו הבסי והצרוד עם חיילים שלו, פשוט לא יכולתי להוריד ממנו את העיניים. אהבתי את העמידה המרשימה שלו, היא שידרה ביטחון וסמכות.״ ליז הביטה בי מרוכזת ומחוייכת. ״כשהוא דיבר אף אחד לא הוציא הגה וכשהוא היה עצבני, אפילו הקצינים שלו לא העזו לפנות אליו.״ הוספתי.

״נשמע סקסי ומפחיד, האמת.״ אמרה לבסוף, נשענת על ידיה עם סנטרה.

״את מכירה כבר את הטעם שלי, זה בדיוק הסגנון שלי.״ אמרתי ואז המשכתי: ״עם החיילים שלו הוא היה רציני ונוקשה כי זה מה שהיה נדרש ממנו בתפקיד. הוא האמין שבשטח המבצעי כאשר אתה בתפקיד אין מקום למשחקים וצחוקים.״ חייכתי לעצמי, נזכרת בדברים שעשינו בשטח המבצעי. ״טוב לפחות לפני שהתחלנו לצאת, הוא חשב ככה.״ הוספתי.

״נשמע מעניין, אני רוצה פירוט מלא על מה שעשיתם שם.״ אמרה, מביטה בי במבטה הממזרי.

״נחשוב עליך כשנגיע לשם.״ השבתי, מגחכת. ״קיצר, ניסיתי כל דרך אפשרית לרמוז לו שאני מעוניינת בו אבל איתו, שום דבר לא עבד. הוא עדיין התייחס אלי כמו כולם, כאילו הייתי אחת מהחברה או אחותו הקטנה.״ סיימתי לשתות את האייס שלי שכבר הפך למיץ קריר. ״באחד השבתות כשחזרתי הביתה, שלחתי לו הודעה מהנייד של חברה. כאילו הייתי איזה בחורה שהוא לא מכיר שמעוניינת בו. התכתבנו כל הסופ״ש אבל השיחה הייתה יבשה כי הוא לא הכי זרם.״ סיפרתי על התפנית בסיפור כאשר הגיעה מלצרית, לשאול אם הכל בסדר.

אחרי שהזמנו קפה וקינוח ליז גערה בי להמשיך. ״טוב, כשהגעתי לבסיס ביום ראשון, הוא לקח אותי לשיחה בערב. מסתבר שלא הייתי מספיק חשאית והוא הבין שזאת הייתי אני שכתבה לו.״

״את רצינית? איך הוא גילה שזו היית את?״ היא קימטה את מצחה וכיווצה את גבותיה בהפתעה.