הסוף הוא בעצם התחלה

פרק 29

טוב אז הנה הפרק לפני אחרון.
כרגע אני עובדת על הפרק האחרון, אני קצת תקועה בו אבל מקווה שהוא יזרום בקרוב מאוד.
אשמח לראות את דעתכם על הפרק ועל הסיפור בכללי.
מקווה שתאהבו ותהנו 😊

—————————————————————-

אלון הביט בי בפה פעור, על פניו הבעה אבודה. לאחר כמה זמן הפה שלו התחיל לזוז מידי פעם אך עדיין לא יצא ממנו קול. המצב שלי לא היה טוב יותר, גם אני לא ידעתי מה להגיד ומאיפה להתחיל. עמדו שנינו במסדרון בשתיקה רועמת ואף אחד לא הצליח להפר אותה.

הצליל של הנייד שלי הפיג את השקט ששרר באוויר. הוצאתי אותו מכיסי ושמו של שגב ביחד עם התמונה של שנינו משתטים - מהתקופה שעבדנו יחד במיון, הופיע על הצג. לגמרי שכחתי ממנו.

״הלו.״ השבתי.

״אני עוד מעט מסיים את המשמרת שלי, את עדיין במיון? רוצה שאביא לך את התמונות בעצמי?״ שגב שאל.

״לא. אני כבר פה... פשוט פגשתי מישהו בדרך. כמה דקות אהיה אצלך.״ הסתכלתי על פניו של אלון שהפכו פתאום לכועסות? בזמן שדיברתי לתוך הנייד.

״אני תכף יוצא מהחדר שלי, רוצה שאפגוש אותך בדרך? ונשב כמה דקות לקפה או משהו? יש לי עכשיו שעה פנויה ומזמן לא דיברנו.״ שמעתי את קולו של שגב אבל לא הצלחתי להתרכז במילים שאמר, ההבעה העצבנית של אלון עניינה אותי יותר.

״... תעשה לי טובה וחכה לי כמה דקות בחדר שלך, אני אבוא ונדבר.״ אמרתי, בלי לחכות לתגובה ניתקתי את השיחה והעברתי את הטלפון למצב ׳שקט׳.

״חבר שלך דואג שברחת לו?״ הוא אמר בטון ציני ומזלזל.

״חבר שלי? שגב?״ פלטתי מבולבלת.

״לא מעניין אותי איך קוראים לו,״ הוא הרים את קולו ואמר בנוקשות. ״סליחה שעכבתי אותך.״ הוסיף והסתובב ללכת לכיוון ממנו בא.

עמדתי רגע מבולבלת ולא מבינה מה הרגע קרה. ״זה כל מה שיש לך להגיד לי?״ צעקתי לגבו בזעם שלא הבנתי מאיפה הוא בא פתאום.

הוא עצר במקומו ואחרי זה הסתובב לאט לכיווני. ״מה ציפית שאגיד לך?״ הוא התקרב. ״רוצה שאברך אותך על ההריון או על חבר שאת לא מתביישת בו?״ שאל בעצבים ואכזבה?