לא רציתי להודות בזה אך הקירבה שלו שיתקה אותי, רציתי להרגיש שוב את המגע שלו על גופי ואת שפתיו על שלי - כמו אז בבר כשהוא נישק אותי ברעבתנות ותשוקה. התחושות שהוא עורר בי גרמו לי לעלות בלהבות ולרגע לאבד את ההיגיון.
הייתי כבר מוכנה לצלול שוב לזרועותיו אך למזלי - או לצערי - הטלפון על שולחנו צלצל והעיר אותנו מהרגע בו שקענו. הוא לחץ על כפתור הרמקול של הטלפון, בלי להוריד ממני את עיניו וממנו בקע הקול של מזכירתו. "אלון, אתה צריך משהו לפני שאני יוצאת?"
"לא, אני אסתדר, תודה גלי." הוא ענה לה והמשיך להביט בי במבט חודר.
"ישר אחרי הרופא אני אצא כבר לצהריים, אחזור באחת." היא הודיעה לו.
"אוקיי." הוא כיבה את הרמקול בלי להוריד ממני את מבטו.
בזמן שהם דיברו נשענתי חזרה אחורנית על הכיסא שבו ישבתי והמתנתי שיסיימו. היו בי רגשות מעורבים של שמחה ואכזבה. לא אהבתי את המצב הזה - שהוא גורם לי לאבד את הראש, אך הנוכחות שלו גרמה לפרפרים בבטני - שחשבתי שכבר לא יחזרו לעולם - לפרפר שוב.
הכרחתי את עצמי להשקיט את הפרפרים, "אני עדיין חושבת שאני לא הבן אדם המתאים בשבילך." אמרתי לו ברגע שהוא כיבה את הרמקול. "אני בטוחה שתוכל למצוא מישהו עם ניסיון והרבה יותר מקצועי."
ניסיתי להתעלם מהרצון העמוק לחוות שוב את ההתהפכות הזאת בבטן כל פעם שהוא נמצא לידך והחיוך המפגר שמופיע כל פעם שאת נזכרת בפניו - אני מודה שהתגעגעתי לרגשות האלו. עם זאת, גם פחדתי. פחדתי לתת למישהו גישה ללב שלי שוב, זה מסוכן, במיוחד לאחד כמוהו. ניסיון העבר לימד אותי כי ההתחלה היא תמיד מתוקה וגורמת לך להתעופף לעננים מאושר אך הסוף - שתמיד מגיע - הוא מר כל כך שמרעיל כל חלקיק של הגוף והנשמה. הלב שלי לא יעמוד בזה שוב לכן עדיף לעקור את השורשים לפני שיתחילו לצמוח. לא לראות אותו שוב - יהיה הבחירה הבטוחה והאידיאלית, גם אם מבחינה מקצועית ההצעה שלו נשמעת מפתה.
"אני לא מסכים איתך. אני חושב שאת בדיוק הבן אדם בשבילי." הוא התרווח על כיסאו. "אל תעני לי עכשיו, תחשבי על זה עד הערב. כל מה שאני מבקש ממך זה להגיע בשבוע הבא לכמה שעות, להקשיב ולהביע את דעתך. אחר כך נחליט על המשך. אם תרצי המשך, כמובן." החיוך המתנשא שלו נפרס על פניו. "מה את אומרת?"
בלי להכיר אותו ורק ממפגשים קצרים שלנו הוא עורר בי רגשות שקברתי עמוק ולמרות הפיתוי לא הייתי מוכנה להוציא אותם מהתרדמת. אך לסרב לו בפנים יהיה קשה יותר לכן עדיף לעשות את עצמי שוקלת ולסרב בטלפון - מה שיהיה קל יותר. "טוב, אני אחשוב על זה עד הערב." עניתי לו בסוף. גם הנוכחות שלו מערפלת את ההגיון שלי.
YOU ARE READING
הסוף הוא בעצם התחלה
Roman d'amour"הסוף הוא בעצם התחלה למשהו חדש, כך תמיד אמרה לי חברתי ליז. אמנם הסכמתי עם דבריה אך התחלה בשבילי הייתה חיי שיגרה שהתאימו לי וסוף למערכות יחסים ואהבה. הרי שמיציתי כבר את מכסת הריגושים והרפתקאות הרומנטיות בחיי כי בסוף כולן נגמרו בכאב ובשברון לב. רציתי...
