𓂀"זה סוד" || "𝚒𝚝'𝚜 𝚊 𝚜𝚎𝚌𝚛𝚎𝚝" ☾︎

פרק 2

נקודת מבט ג׳ימין

"היי, תתעורר!" שמעתי קול של מישהו, הוא פונה אליי?

פקחתי את עיניי, הסתכלתי מסביב. אחרי כמה רגעים הבנתי איפה אני.
כל גופי כאב, הרגשתי חולשה והייתה לי סחרחורת.

"הוא התעורר" הבחור בעל השיער השחור פנה אל הבחור בעל השיער החום. אני חושב שהבחור עם השיער השחור נקרא ג׳ונגקוק, ככה הבחור השני קרא לו.

לא הסתכלתי בעיניים שלהם, פחדתי שהם הולכים לפגוע בי, אני רק הצלחתי לברוח..

"תיקח את זה" הבחור עם השיער החום אמר לי והושיט לי קופסה עם כדורים.
זה יעזור לך להרגיש טוב יותר" הוא אמר לי, אני חשבתי שהבחורים אמרו שהם לא יפגעו בי! פחדתי, אני לא יכול לחזור על אותה הטעות, אני לא אקח את הכדורים, אני לא רוצה שהם יעשו בי ניסויים! לא כמו האנשים בחלוקים הלבנים!

כל כך פחדתי, כל מה שהיה לי בראש באותו רגע היו פלאשבקים מהמקום הזה.. פלאשבקים שהייתי כל כך רוצה לשכוח.

אני חשבתי שאני אהיה בטוח כאן!
אני חייב לצאת מכאן!!
ניסיתי לקום מהספה אך כמעט לא הצלחתי לזוז או לראות בבירור.

"בבקשה אל תעשו בי ניסויים!" אמרתי להם בבכי, אני קיוויתי שסוף סוף אני אוכל להיות בטוח..

"ניסויים? רק רצינו שתרגיש טוב יותר.." הבחור בעל השיער החום אמר לי.
הוא וג׳ונגקוק הסתכלו אחד על השני.

ניגבתי את דמעותיי, הבחור בעל השיער החום שם את ידו על כתפי "אני מבטיח לך, אנחנו לא נפגע בך" הוא אמר לי, הקול שלו הרגיע אותי..
הוא גרם לי להרגיש בטוח.
אך עדיין לא יכולתי לסמוך עליהם.

לבסוף לקחתי את הכדור.
הבחורים האלה שאלו אותי שאלות אך לא עניתי להם, אני לא רוצה לדבר על המקום שהייתי בו. אני לא רוצה לדבר בכלל.. אני פשוט לא- יכול.

לאחר זמן מה דלת הכניסה לבית נפתחה. "ג׳-ג׳ין? נאמג׳ון?" ג׳ונגקוק שאל ורץ לעברם, הוא חיבק אותם "אלה ההורים שלנו, אני אכיר בינכם" הבחור בעל השיער החום אמר לי, אני עדיין לא יודע איך קוראים לו.

הוא קם ממקומו והלך אליהם במהירות "אל תיבהלו, אני וג׳ונגקוק מצאנו אותו יושב על הכביש כשנסענו חזרה הביתה" הוא אמר והצביע עליי.

שני האנשים הגבוהים שעמדו בפתח הדלת הסתכלו עליי המומים. אחד מהם הלך לעברי. "נ-נאמג׳ון!" הבחור עם השיער החום קרא בשמו, פחדתי מהאיש הגבוה..
הוא הזכיר לי את- האנשים עם החלוקים..

התרחקתי במהירות וקברתי את פניי בתוך הכובע של הסווטשירט המוכתם בדם שלבשתי "זה בסדר" האיש אמר לי.

הבחור עם השיער החום נעמד לידי "הוא לא יפגע בך, אתה בטוח כאן" הוא אמר לי, האמנתי לו.
אני מקווה שאני יכול לסמוך עליו.. אני עדיין לא יכול לדעת אם הם אומרים לי את האמת.

"מה קרה לך?" האיש הגבוה שאל אותי, אך לא עניתי לשאלתו.

"נאמג׳ון, בוא רגע.." הבחור עם השיער החום אמר לאיש הגבוה, הוא משך בחולצתו והם הלכו לקצה החדר, ראיתי שהם דיברו ביניהם.

ג׳ונגקוק התקרב אליי ואחריו הלך האיש השני "אני חושב ששכחתי להציג את עצמי" ג׳ונגקוק אמר לי בחיוך.

הבחור עם השיער החום והאיש הגבוה השני עדיין דיברו ביניהם בצד החדר.

"אני ג׳ונגקוק, מי ששם זה יונגי" הוא אמר לי והצביע על הבחור בשיער החום.
"כאן זה ג׳ין ומי שמדבר עם יונגי זה נאמג׳ון" ג׳ונגקוק המשיך.

יונגי וג׳ונגקוק אמרו לי להתיישב על הספה בחזרה, הם עמדו מולי והסתכלו אחד על השני "תשאל אותו איך קוראים לו" שמעתי את ג׳ונגקוק לוחש ליונגי. "א-אני ג׳ימין" אמרתי להם במהירות, לבי דפק בחוזקה, התחרטתי על זה שאמרתי להם את שמי.

"ג׳ימין.. זה שם יפה" יונגי אמר לי בחיוך.

לאחר כמה דקות ג׳ין הלך לעברי. יונגי וג׳ונגקוק ישבו לידי. ג׳ין התכופף אליי "אתה רוצה לאכול משהו?" הוא שאל אותי, לא עניתי לו, אבל הייתי כל כך רעב.

"אתה נראה חיוור, אני אביא לך משהו לאכול" הוא אמר לי בחיוך והלך למטבח.

לאחר עשר דקות בערך הוא חזר עם צלחת אוכל, הוא שם את זה על השולחן בסלון וקירב אליי את השולחן "זה שניצל ואורז, תרגיש בנוח לאכול" הוא אמר לי בחיוך.

היססתי אך לבסוף החלטתי לאכול, הייתי רגיל לאכול רק שתי פרוסות לחם ביום.. את הויטמינים האחרים האנשים בחלוקים הלבנים נתנו לנו בזריקות. ג׳ין הביא לי כל כך הרבה אוכל.

התחלתי לאכול במהירות, זאת הייתה ההזדמנות היחידה שלי לאכול יותר משתי פרוסות לחם ביום.

כעבור שלוש דקות סיימתי את כל האוכל.
"אתה היית ממש רעב הא?" נאמג׳ון שאל אותי, הנהנתי בראשי.

הם התייחסו אליי כל כך יפה, זה היה מוזר, אפילו קצת מלחיץ ומפחיד, אני לא רגיל לזה.

לפתע יונגי הוציא מכיסו מפתחות והושיט את זה לנאמג׳ון "אה, אלה המפתחות של המכונית" הוא אמר.
אך לפתע נזכרתי!

פלאשבאק:

הוסוק הושיט לי את המפתחות "ככה תוכל לצאת מכאן, בבקשה ג׳ימין, בבקשה תצא מכאן!" הוא אמר לי בלחש.

בידי הרועדת לקחתי את המפתחות והחזקתי אותם בידי בחוזקה, שומר אותם קרוב ללבי.

"אבל אני לא רוצה לצאת בלעדייך" אמרתי לו והסתכלתי בעיניו "אין לך ברירה , אתה חייב לצאת מכאן לבד! אני לא ארשה לך להשאר כאן רק בגללי!" הוא אמר לי בטון רציני.

"אבל אני לא רוצה לעזוב אותך!" אמרתי לו והרגשתי שדמעות מאיימות לרדת מעיניי.

"אתה תוכל לחזור לקחת אותי..." הוא אמר לי בחיוך מזוייף, הדמעות התחילו לרדת מעיניי, ניסיתי לעצור אותן אך לא הצלחתי.

הבנתי שבקרוב אני אצא מכאן.. בלי הוסוק.. בלי האח הגדול שלי הוסוק!
תמיד דמיינתי את הרגע שנצא מכאן.. אבל חשבתי שאני אהיה עם הוסוק..

"אני אחזור! אני מבטיח!" אמרתי לו בבכי וחיבקתי אותו בחוזקה.

סוף פלאשבק.

אני מבטיח שאני אחזור לקחת את הוסוק!!