נקודת מבט ג׳ונגקוק
נסענו בחזרה הביתה לאחר כמה שעות בודדות, הם אמרו שטאה יהיה בסדר בתוך כמה ימים, הכי הרבה זמן שבוע.
נאמג׳ון הרים את טאה שנרדם ואני הלכתי אחריו לחדר כדי שטאה יישן במיטה שלו.
נכנסנו לחדר, הדלת עדיין הייתה על הרצפה והייתה שלולית דם... זה היה הדם שלי, קשה לי להאמין לזה.
אני לא יודע מה עבר עליי באותו רגע, אני מתחרט על זה, אני לא מאמין שניסיתי להתאבד, ועכשיו בגללי טאה לא יכול לזוז. טאה כבר אמר לי שאסור להשאיר איתי סכין, אבל זה היה בצחוק, אני חושב... בכל מקרה, בחיים לא חשבתי שאעשה דבר כזה.
נאמג׳ון שם את טאה במיטה שלו, הוא כיסה אותו בשמיכה.
"א-אני אנקה את זה" אמרתי לנאמג׳ון, התכוונתי לדם שלי שעדיין היה על הרצפה "אני אנקה את זה, אני לא רוצה שאתה תעשה את זה" נאמג׳ון אמר לי בהחלטיות.
"אני חושב שכדאי שתנוח אחרי כל מה שקרה, לא ישנת כל הלילה" נאמג׳ון אמר לי ואני הנהנתי בראשי.
נשכבתי במיטה שלי ונאמג׳ון כיסה אותי בשמיכה, חיבקתי אותו, הוא חייך אליי "חלומות מתוקים, ג׳ונגקוק".
"נאמג׳ון...?" שאלתי לשמו לפני שעזב את החדר "כן?" נאמג׳ון שאל אותי והסתובב לכיווני, "גם אתה לא ישנת כל הלילה" אמרתי לו, דאגתי... "זה בסדר" הוא אמר לי בחיוך, ויצא מהחדר.
עצמתי את עיניי ולאחר זמן קצר נרדמתי.
"הוא לא יכול ללכת לבית הספר ככה!" שמעתי את קולו של נאמג׳ון, ניסיתי להמשיך לישון "הוא לא הלך לבית הספר יומיים" שמעתי את קולו של ג׳ין, על מי הם מדברים? מבלי להתייחס יותר מדי למה שאמרו עצמתי את עיניי וחזרתי לישון.
קמתי, אני חושב שזה היה אמצע הלילה, פקחתי את עיניי, החדר היה חשוך לגמרי והדלת הייתה סגורה, אני מניח שג׳ין ונאמג׳ון תיקנו את זה...? כמה זמן ישנתי?
פתחתי את הדלת, קצת אור נכנס לחדר ואני הסתכלתי על טאה, הוא גם ישן, כל כך נרגעתי לראות אותו.
סגרתי את הדלת מאחוריי והלכתי במסדרון עד למדרגות המובילות לקומה הראשונה, רציתי לקחת כוס מים.
הגעתי למטבח, כולם ישנו, לקחתי כוס ומזגתי מים מהברז לתוך הכוס.
הייתה לי הרגשה כאילו יש עוד מישהו במטבח חוץ ממני, אך אני בטח מדמיין.
סגרתי את הברז, החזקתי את הכוס בידי, אך לפתע ראיתי– זה נראה כאילו יש צל של מישהו על הקיר, אני בטוח שזה לא הצל שלי.
התחלתי להלחץ, לבי דפק במהירות, היה חושך במטבח.
הסתכלתי מסביבי, יכולתי להרגיש כאילו יש מישהו מאחוריי. הסתובבתי לאחור וראיתי– היא לבשה שמלה לבנה, פניה הוסתרו מאחורי שיערה החום והשופע.
הכוס נפלה מידי ונשברה, אך רגע אחרי לא היה שם אף אחד יותר ואני תוהה לעצמי אם זה היה אמיתי, אני משתגע.
התנשפתי בכבדות, מנסה להסדיר את נשימתי ואומר לעצמי שוב ושוב שזה לא היה אמיתי ושאני רק דמיינתי את זה.
לפתע האור במטבח נדלק, זה היה נאמג׳ון "הכל בסדר?".
נאמג׳ון הסתכל על שברי הכוס והמים שהיו על הרצפה, פחדתי שהוא יכעס עליי... "מה קרה?" הוא שאל אותי ואני מיהרתי לענות לו "כ-כלום-". אני בטח דמיינתי את זה... לא משנה כמה זה נראה אמיתי רק דמיינתי את זה, אני בטוח.
"א-אני אנקה את זה" אמרתי במהירות והתחלתי לאסוף את שברי הזכוכית מהרצפה.
לפתע נאמג׳ון תפס את ידי, הוא לקח מידי את שברי הזכוכית "אתה נחתכת" הוא אמר לי ואני הסתכלתי על ידי, אפילו לא שמתי לב... אני עדיין מנסה להבין מה ראיתי, איך זה היה נראה כל כך אמיתי? אני באמת דמיינתי את זה...?
"ג׳ונגקוק... אתה מדאיג אותי." נאמג׳ון אמר לי והסתכל עליי בדאגה, אני לא רוצה לגרום לו לדאוג.
"למה ניסית- להתאבד...?" הוא שאל אותי בשקט בזמן שניגב את הדם מידי.
לא ידעתי מה לענות לו, אני באמת לא יודע מה חשבתי לעצמי שניסיתי להתאבד... והצלחתי.
"אני לא יודע..." עניתי לנאמג׳ון ודמעות החלו לרדת מעיניי ללא שליטתי "א-אני מצטער" המשכתי לבכות וניסיתי לעצור את עצמי ללא הצלחה.
נאמג׳ון חיבק אותי חזק, חיבקתי אותו בחזרה, מנסה להירגע, מנסה להפסיק לחשוב על מה שראיתי לפני רגע.
YOU ARE READING
𓂀"זה סוד" || "𝚒𝚝'𝚜 𝚊 𝚜𝚎𝚌𝚛𝚎𝚝" ☾︎
Romanceיונגי וג׳ונגקוק היו בדרכם חזרה הביתה בעודם נוסעים במכונית. "תעצור!" לפתע ג׳ונגקוק צעק ליונגי שמיהר לעצור את המכונית. מה יקרה כאשר השניים יפגשו בחור מסתורי אשר מסתיר סוד כל כך גדול? סוד שישנה את החיים שלהם לנצח. "כוחות על טבעיים?" זה לא הגיוני... הוא...
