נקודת מבט כללית
"טאה! אתה לא יכול פשוט לוותר! אתה יודע את זה!" ג׳ימין אמר לטאה בבכי, "אתה חושב שאני רוצה לוותר?! אתה חושב שאני רוצה לתת לכל האנשים שנמצאים שם למות?! לאנשים שאני אוהב... חשבתי על זה הרבה, חשבתי על כל דרך אפשרית, לא תוכל לנצח אותם לבדך, הם פשוט יהרגו אותך ברגע. גם אני לא התכוונתי לעשות את זה לבדי עוד לפני שבאת, התכוונתי לעזור להוסוק לצאת משם, התכוונתי שאני, הוסוק וקאי נוציא את כולכם ביחד. כל רגע, כל שנייה מאז שברחתי תכננתי כל שלב בתכנית הזאת, אתה חושב שזה היה לי כל כך קל להגיד פשוט "אני מוותר"? אבל עכשיו זה לא אפשרי יותר, אין לי את הכוחות שלי יותר... אני לא חשבתי שהם מתכוונים להרוג את כולם... אני- אני- מצטער..." טאה אמר לג׳ימין, מסתכל עליו בעצב ומתאמץ לשמור את דמעותיו המאיימות לזלוג מעיניו בפנים.
לפתע נשמעו דפיקות על דלת החדר, טאה הלך לפתוח את הדלת, זה היה ג׳ונגקוק שעמד בפתח הדלת, הוא התנשף בכבדות, "הכל בסדר?" טאה שאל אותו.
"קודם, ראיתי פרפר, התכוונתי להוציא אותו מהבית אז לקחתי כוס זכוכית שקופה, תפסתי את הפרפר והוא היה בתוך הכוס, אך עד שהגעתי לחלון הוא פשוט- נעלם!" ג׳ונגקוק סיפר לטאה ולג׳ימין במהירות.
טאה וג׳ימין הסתכלו אחד על השני, לאחר מכן טאה הסתכל על ג׳ונגקוק, הוא משך בידו והושיב אותו על מיטתו.
"תסתכל לי בעיניים" טאה אמר לג׳ונגקוק שמיהר לעשות כדבריו.
"אני רוצה שתזכר בכל הדברים שגורמים לך לכעוס, בכל הדברים שאמרו לך שגרמו לך להפגע, לחוש עצב, כעס ואפילו שנאה" טאה אמר לג׳ונגקוק שהסתכל עליו בתהייה אך מיהר לעשות כדבריו.
"עכשיו, אני רוצה שתרכז את כל האנרגיה הזו, ממש שתרגיש אותה" טאה אמר לג׳ונגקוק, הוא הרים את כפות ידיו של ג׳ונגקוק "אתה מצליח?", "כן".
"תעצום את העיניים שלך, תדמיין את הפרפר שראית קודם, תראה כל פרט קטן שהיה בו" טאה אמר לג׳ונגקוק.
עברו כמה דקות, אך כלום לא קרה, ג׳ונגקוק המשיך לנסות, טאה וג׳ימין הסתכלו עליו בציפייה.
"טאה..." ג׳ונגקוק אמר את שמו בשקט ולא הבין מה הוא וג׳ימין רוצים ממנו.
"אני לא אוהב אותך" לפתע טאה אמר לג׳ונגקוק שהסתכל עליו בפליאה "מ-מה?" ג׳ונגקוק שאל את טאה במהירות אך לפתע זה קרה – בין שתי ידיו של ג׳ונגקוק הופיע פרפר יפה תואר, הוא היה נראה כמעט כמו- קסם. "ג׳ונגקוק" טאה קרא בשמו בהתרגשות.
"א-אתה לא אוהב אותי?" ג׳ונגקוק הפגוע שאל את טאה בטון נעלב "לא התכוונתי לזה, אמרתי את זה בשביל שתצליח!". "שאני אצליח?" ג׳ונגקוק שאל את טאה בתהייה, "הכוחות שלי, הם עברו אליך."
"אבל איך זה הגיוני?" ג׳ימין שאל את טאה תוך כדי שהוא בוהה בפליאה בפרפר שריחף בין שתי ידיו של ג׳ונגקוק, "כשג׳ונגקוק מת אני העברתי את כל האנרגיה שלי אליו, כנראה גם הכוחות שלי עברו אליו. הייתי אמור למות... כנראה שממש לא רציתי למות באותו רגע אם אני עדיין נמצא כאן עכשיו" טאה הסביר לג׳ימין.
"אז אנחנו... אנחנו עדיין יכולים לעשות את זה" ג׳ימין אמר במהירות, מתכוון למימוש התכנית, טאה וג׳ונגקוק הסתכלו עליו, "אנחנו נעשה את זה!" טאה אמר בחיוך, ג׳ונגקוק קצת חשש אך זה לא עצר אותו.
לפתע טאה הבין משהו "ג׳ונגקוק, אתה זוכר ש... ראיתי את אמא שלי?" טאה שאל אותו בשקט, אפילו בעצב, "כן" ג׳ונגקוק ענה לו "אלה היו הכוחות, אבל... איך יכולת להשתמש בכוחות בצורה כזאת? לגרום לי לראות משהו שלא ידעת איך הוא נראה...?" טאה שאל בעודו מנסה להבין את זה, הוא הבין שיש סיכוי שג׳ונגקוק הרבה יותר טוב בכוחות האלו מאשר מה שטאה היה, טאה ידע שהוא היה יכול לגרום לאנשים לראות דברים שהוא לא ידע איך הם נראים אבל הוא לא ידע איך לעשות את זה.
"אני לא יודע" ג׳ונגקוק ענה לטאה ולפתע הפרפר שריחף בקלילות בין שתי ידיו נעלם "א-איפה זה?" ג׳ונגקוק שאל במהירות "אתה צריך להתאמן" טאה ענה לו.
"ג׳ימין, תזיז את הידית של הדלת בעזרת הכוחות שלך" טאה אמר לג׳ימין בכדי לבחון את כוחותיו, "אבל-" ג׳ימין אמר אך טאה קטע אותו "אתה יכול לעשות את זה!". וכך, ג׳ימין כיוון את ידו אל ידית הדלת, הוא התאמץ ולבסוף הוא הצליח.
"אני רוצה שתאמן את ג׳ונגקוק" טאה אמר לג׳ימין בהחלטיות, "אני? את ג׳ונגקוק? אבל אני לא מספיק ט-" ג׳ימין אמר לטאה שקטע אותו מדבריו "אתה שולט בכוחות שלך טוב מאוד. אני חייב להמשיך לחשוב על התכנית, הזמן שלנו קצוב."
"ג׳ימין, אתה יודע איפה נאמג׳ון, ג׳ין ויונגי?" ג׳ונגקוק שאל אותו, הוא שם לב לכך שהם לא בבית "אה כן, נאמג׳ון אמר לי להגיד לך שהם הלכו עם יונגי לרופא כי היו לו המון כאבי ראש כל היום..." ג׳ימין אמר בשקט, הוא הבין שזה בגללו.
"למה אתה אומר את זה ככה...? יונגי בטח בסדר!" טאה מיהר להגיד בחיוך ובאופטימיות, אך ג׳ימין לא חייך "ז-זה בגללי, כשהוא סיפר לי שאתה וויתרת... אני דחפתי אותו לקיר בעזרת הכוחות שלי, אף אז קרה משהו ממש מוזר... השתמשתי בכל כך הרבה כח בבת אחת בעודי מכוון את ידי לכיוונו של יונגי, אני מפחד ש- פגעתי בו." ג׳ימין הסביר לטאה שנהיה מודאג גם כן.
"זה לא טוב." טאה אמר לג׳ימין, הוא היה מודאג "א-אני מצטער! לא התכוונתי להוציא עליו הכל-" ג׳ימין אמר אך אז טאה קטע אותו, הוא החזיק בחולצתו של ג׳ימין בחוזקה "זה לא זה! ג׳ימין, יונגי אמור-" לפתע דלת הבית נפתחה, מה שמנע מטאה מלהמשיך את המשפט.
טאה, ג׳ימין וג׳ונגקוק רצו במהירות במורד המדרגות, אך לפתע הם עצרו כשהם ראו את פרצופיהם של נאמג׳ון וג׳ין שעמדו בכניסת הדלת. יונגי עמד לידם, הוא הסתיר את פניו בעזרת הכובע של הג׳קט שלבש.
"טאה, ג׳ימין, ג׳ונגקוק... אנחנו צריכים לדבר, תשבו." נאמג׳ון אמר בשקט וברצינות, מנסה להיראות כמה שיותר טוב.
טאה, ג׳ימין וג׳ונגקוק התיישבו, הם הבינו שמשהו נורא קרה לפי הקול של נאמג׳ון, לפי פרצופיהם של נאמג׳ון וג׳ין.
נאמג׳ון וג׳ין התיישבו מול טאה, ג׳ימין וג׳ונגקוק, יונגי התיישב לידם.
"ליונגי יש בעיה בלב..." נאמג׳ון אמר, הוא כמעט לא הצליח לדבר אך בלע את רוקו והמשיך "נשארו לו כמה חודשים ל-לחיות ואין ש-שום דבר שנוכל לעשות."
YOU ARE READING
𓂀"זה סוד" || "𝚒𝚝'𝚜 𝚊 𝚜𝚎𝚌𝚛𝚎𝚝" ☾︎
Romanceיונגי וג׳ונגקוק היו בדרכם חזרה הביתה בעודם נוסעים במכונית. "תעצור!" לפתע ג׳ונגקוק צעק ליונגי שמיהר לעצור את המכונית. מה יקרה כאשר השניים יפגשו בחור מסתורי אשר מסתיר סוד כל כך גדול? סוד שישנה את החיים שלהם לנצח. "כוחות על טבעיים?" זה לא הגיוני... הוא...
