נקודת מבט טאה
יומיים קודם
עבר הרבה זמן מאז הפעם האחרונה בה דיברתי עם ג׳ונגקוק, אני חושב שהוא לא מרגיש טוב... הוא נראה מדוכא בזמן האחרון.
אני התנהגתי כאילו הכל כרגיל, לא נראה בכלל שג׳ונגקוק רוצה לדבר איתי, אני מצטער כל כך על שפגעתי בו ככה, אני לא יודע מה הכוחות שלי יכולים לעשות.
אני יודע שהחלום שאני וג׳ימין חלמנו לא היה סתם, זאת הסיבה שאני ממשיך להתאמן על הכוחות שלי, גם ג׳ימין השתפר בזה.
אבל ג׳ונגקוק מסיח את דעתי, אני דואג לו, הוא בקושי אוכל, הוא כמעט לא מדבר, הוא מתנהג לא כרגיל. בדרך כלל הוא שמח וחייכני, אני יודע שזה קשור אליי... אולי הייתי צריך לדבר איתו ולא להתרחק ממנו ככה? אולי הוא חושב שהוא עשה לי משהו...?
התיישבנו לאכול, חיכינו שג׳ונגקוק יבוא לשולחן.
לאחר שג׳ין קרא לו הוא בא, הסתכלתי עליו, הוא נראה ממש- רע.
הוא התיישב רחוק ממני, למען האמת קצת נעלבתי, אבל בכל זאת, אני זה שהתרחק ממנו.
התחלנו לאכול, כולם ניסו לתקשר עם ג׳ונגקוק, טוב... חוץ ממני, אך הוא כמעט לא דיבר, הוא לא שם לב שקראו לו, הוא לא הרים את מבטו וגם לא אכל.
ג׳ין שאל אותו למה הוא לא אוכל, ג׳ונגקוק אמר שהוא לא רעב, ג׳ין הציע שהוא יכין לו משהו אחר לאכול אך לפתע ג׳ונגקוק התחיל לבכות "זה בסדר, ג׳ין" הוא אמר לו בבכי. כל כך דאגתי לו אבל אני מפחד לפגוע בו שוב, אני לא יכול להתקרב אליו.
הוא קם מהשולחן בריצה בזמן שהוא מתעלם מקריאותיהם של ג׳ין, נאמג׳ון, ג׳ימין ויונגי.
שמעתי את דלת החדר נטרקת בחוזקה.
לאחר זמן קצר הלכתי לישון בידיעה שהכל באשמתי.
קמתי בבוקר והתארגנתי ללכת לבית הספר, גם ג׳ימין ויונגי. לא ראיתי את ג׳ונגקוק, שאלתי את ג׳ין מה איתו אך הוא אמר לי בטון מודאג שג׳ונגקוק לא עונה לו.
כמו כל יום, ג׳ין הסיע אותנו במכונית לבית הספר. אני ויונגי היינו מוטרדים מכל מה שקורה עם ג׳ונגקוק, ג׳ימין נשאר בבית, הוא עוד לא הולך לבית הספר.
לא יכולתי להפסיק לחשוב על ג׳ונגקוק... רק חיכיתי שיום הלימודים הזה ייגמר.
אחרי יום ארוך סוף סוף הצלצול לסיום יום הלימודים נשמע, אני ויונגי אספנו את הדברים שלנו, יצאנו מבית הספר מבלי לדבר אחד עם השני והתחלנו ללכת לכיוון הבית.
"אז... איך היה וכל זה?" שאלתי את יונגי, זה המשפט הראשון שאני אומר למישהו מאז הבוקר, אין לי חברים אחרים חוץ מיונגי ומג׳ונגקוק.
"בסדר" יונגי ענה לי בחוסר סבלנות ובאדישות.
המשכנו ללכת מבלי לדבר אחד עם השני.
לאחר זמן מה הגענו הביתה, דפקתי על הדלת ולאחר כמה שניות ג׳ין פתח לנו אותה.
אני ויונגי נכנסו והתיישבנו על הספה בנסיון לאגור כוחות אחרי ההליכה הארוכה שהייתה לנו מבית הספר עד הבית.
"היי יונגי, היי טאה" ג׳ימין הגיע והתיישב בינינו "איך היה היום?" הוא שאל אותנו בחיוך רחב, הוא העלה את מצב רוחי, חייכתי אליו "היה בסדר".
כבר הגיע סוף היום, דיברתי עם ג׳ין ונאמג׳ון לגבי ג׳ונגקוק, אמרתי להם שזה באשמתי... לא הסכמתי להסביר להם למה.
החלטתי ללכת לדבר עם ג׳ונגקוק, גם יונגי, ג׳ימין, נאמג׳ון וג׳ין באו איתי לדלת חדרו של ג׳ונגקוק.
נעמדתי ליד דלת חדרו, אך לפתע הרגשתי משהו מוזר, בדרך כלל אני יכול להרגיש אנרגיה של בני אדם, אך הפעם- לא הרגשתי את האנרגיה של ג׳ונגקוק, ממש כאילו הוא לא כאן.
התחלתי להלחץ, אני תמיד מרגיש את האנרגיה שלו! לפתע נזכרתי בסכין שיש בארון שלי– יכול להיות שהוא- לא, הוא לא היה עושה את זה, נכון?
"ג׳ונגקוק?" שאלתי לשמו אך הוא לא ענה לי, יש לי הרגשה ממש רעה לגבי זה.
"ג׳-ג׳ונגקוק?!" קראתי לו בבכי, התחלתי לבכות בקול ולהכות את הדלת בחוזקה, "טאה? מה קרה?" יונגי שאל אותי הוא נראה לחוץ.
"תפתחו את הדלת!!" צעקתי להם בבכי, בכל רגע שרק ניסיתי יותר להרגיש את האנרגיה של ג׳ונגקוק לא הצלחתי!!
כמעט חשבתי ש-הוא מת.
ג׳ימין הסתכל עליי "טאה, תיקח צעד אחורה", עשיתי כדבריו של ג׳ימין והוא עצם את עיניו והושיט את ידיו לעבר הדלת, לפתע הדלת נתלשה מהקיר בחוזקה ונפלה על הרצפה.
ראיתי את ג׳ונגקוק. הוא שכב בשלולית דם, צווארו היה חתוך, הוא שכב על הרצפה בעיניים עצומות, זה באמת- זה באמת ג׳ונגקוק?
"ג׳-ג׳ונגקוק–" נאמג׳ון אמר את שמו בבהלה, אך לא חיכיתי יותר משנייה לפני שרצתי אל ג׳ונגקוק במהירות.
החזקתי אותו בידיי בזמן שניסיתי להבין מה קורה, "ה-הכל ב-בסדר! א-אתה ת-תהיה בסדר!!" אמרתי לו בבכי, מסתכל בעיניו היפות.
הוא היה חיוור, הוא לא זז, כמות הדם שהוא איבד גרמה לי להלחץ, הצוואר שלו היה חתוך עמוק כל כך, הוא- לא נשם.
הוא הסתכל בעיניי, ראיתי לפי המבט שהיה בעיניו... יכולתי לראות שהוא מצטער, אני לא יכול לתת לו למות!! זה לא יקרה היום! אני אוהב אותו.
"ג׳ונגקוק" קראתי בשמו שוב, אך רגע אחרי הבנתי ש... הוא מת.
באותו רגע לבי נשבר.
בן האדם שאני הכי אהבתי- מת?
ג׳ונגקוק מת.
ג׳ין שם את ידו על גבי "ט-טאה...?" הוא אמר את שמי בשקט, נשמע שהוא בוכה.
לא יכולתי לחשוב על כלום באותו רגע חוץ מג׳ונגקוק שלפני רגע מת בידיים שלי.
הכל קרה כל כך מהר, זה לא יכול להיות, זה לא קורה עכשיו, ג׳ונגקוק לא יכול לעשות לי את זה!!
שמעתי צעדים המתקרבים לעברי ולעבר ג׳ונגקוק שעדיין החזקתי בידיי, ראיתי שזה היה יונגי שעמד לידי, דמעות החלו לרדת מעיניו "ה-הוא מת".
YOU ARE READING
𓂀"זה סוד" || "𝚒𝚝'𝚜 𝚊 𝚜𝚎𝚌𝚛𝚎𝚝" ☾︎
Romanceיונגי וג׳ונגקוק היו בדרכם חזרה הביתה בעודם נוסעים במכונית. "תעצור!" לפתע ג׳ונגקוק צעק ליונגי שמיהר לעצור את המכונית. מה יקרה כאשר השניים יפגשו בחור מסתורי אשר מסתיר סוד כל כך גדול? סוד שישנה את החיים שלהם לנצח. "כוחות על טבעיים?" זה לא הגיוני... הוא...
