נקודת מבט כללית
"ג׳ונגקוק, בבקשה תתעורר... אתה יכול לעשות את זה! בשביל ג׳ימין, בשביל יונגי, בשבילי! בשביל ג׳ין ונאמג׳ון! בבקשה!" טאה המשיך לעשות לג׳ונגקוק החייאה, פעם אחת פעם לחץ על ליבו בעזרת שתי ידיו.
לפתע ג׳ונגקוק לקח נשימה עמוקה ומהירה ופקח את עיניו, טאה נשם לרווחה "אתה בסדר..." הוא חיבק את ג׳ונגקוק חזק.
יונגי בדק את הדופק של ג׳ימין "עדיין יש לו דופק", "אין ברירה, ג׳ונגקוק אתה חייב להעביר לג׳ימין בחזרה את האנרגיה שלו, אין לנו מספיק זמן! אחרת נאבד את ג׳ימין, לנצח." ג׳ונגקוק מיהר לשים את ידיו על ליבו של ג׳ימין, הוא עצם את עיניו והתרכז בלהרגיש את האנרגיה של ג׳ימין, לאט לאט הוא החזיר לו את האנרגיה שלו.
במשך כמה דקות ארוכות ג׳ונגקוק העביר לג׳ימין את כל האנרגיה שלו עד שסיים "זה הכל.." הוא הוריד את ידיו מליבו של ג׳ימין.
"למה הוא לא מתעורר...?" יונגי שאל בדאגה "אני לא יודע..." טאה אמר לו בלחץ, הוא גם דאג.
"אני אלך לקרוא לג׳ין ולנאמג׳ון" טאה אמר וקם, הוא יצא מהדלת והלך אל ג׳ין ונאמג׳ון.
שניהם היו במטבח, טאה לא הבין מה הם עושים במטבח, הוא הציץ דרך הדלת ואז הוא ראה- נאמג׳ון חיבק את ג׳ין שנראה כאילו הוא בוכה.
"אני יודע שזה קשה..." נאמג׳ון אמר לג׳ין בשקט וליטף את שיערו, טאה לא ידע אם להכנס למטבח או לא, אך לבסוף הוא החליט שהוא נכנס.
הוא פתח את הדלת באיטיות והרכין את ראשו "ג׳ין, נאמג׳ון" טאה אמר את שמותיהם בשקט, שניהם הפנו את מבטם לכיוונו של טאה.
"הכל בסדר, טאה?" נאמג׳ון שאל אותו, ג׳ין ונאמג׳ון ראו שהוא נראה מודאג ולחוץ, "אני- אני, ג׳ימין וג׳ונגקוק עשינו את מה שסיפרתי עליו אתמול... אבל זה- זה לא עבד וג׳ונגקוק וג׳ימין כמעט מתו ועכשיו ג׳ימין לא מתעורר ואני, ג׳ונגקוק ויונגי לא יודעים מה לעשות. אני מצטער שעשינו את זה... אני, ג׳ימין וג׳ונגקוק לא התכוונו לוותר כל כך בקלות."
"ג׳ימין, תתעורר" יונגי אמר שוב פעם וניער אותו, נראה שזה עזר, ג׳ימין פקח את עיניו באיטיות.
"יונגי? ז-זה עבד?" ג׳ימין שאל במהירות עוד לפני שהספיק להבין בדיוק מה קורה, "לא..." טאה אמר לו בשקט, "ל-לא?" ג׳ימין שאל באכזבה וטאה הרכין את מבטו "אני מצטער..."
לאחר כמה שעות טאה ויונגי התיישבו על המדרגות המובילות לכניסת הבית, הם רצו לדבר ביניהם.
"יונגי, אני מצטער שעשינו את זה..." טאה נמנע מליצור קשר עין עם יונגי "זה בסדר, אתם רק ניסיתם לעזור" יונגי אמר לו בשקט.
"מה...?" טאה שאל אותו, זה הפתיע אותו שיונגי נראה כאילו זה לא הכעיס אותו בכלל.
"זה בסדר, אני לא רוצה שנריב... לא נשאר לי עוד הרבה זמן..." יונגי אמר לטאה בחיוך, זה היה חיוך מזוייף.
"א-אל תגיד את זה" טאה אמר לו בשקט, "אבל זה נכון... בקרוב אני אמות" יונגי אמר לו באדישות, טאה כיסה את פניו בעזרת ידיו בכדי שיוכל להסתיר את דמעותיו שהחלו לזלוג מעיניו ללא שליטתו.
"אל תבכה, טאה", "ל-למה? למה שאני לא אבכה?! אתה כמו אח שלי ואני לא יכול לדמיין את החיים שלי בלעדיך. תמיד היית שם בשבילי, ואני לא מוכן לאבד אותך! אני לא רוצה ש-שתמות!" טאה ניסה לעצור את דמעותיו אך ללא הצלחה.
יונגי הרכין את ראשו, הוא לא ידע מה להגיד.
זה היה לילה, ג׳ימין ויונגי התכוונו ללכת לישון. "יונגי" ג׳ימין קרא ליונגי שכמעט נרדם "אפשר חיבוק?" ג׳ימין שאל אותו, "כן" יונגי ענה לג׳ימין וסימן לו לעלות למיטתו ולשכב לידו.
ג׳ימין הניח את ראשו על חזהו של יונגי ויונגי שם את ידו מתחת לצווארו של ג׳ימין. "אתה תהיה בסדר" ג׳ימין לחש ליונגי בשקט, "למה אתה נשמע כל כך בטוח?" יונגי שאל אותו בלחישה, אך ג׳ימין לא ענה לו.
"לילה טוב, יונגי" ג׳ימין אמר לו בקול רגוע ושקט "לילה טוב, ג׳ימין" יונגי אמר לו, הם הלכו לישון.
"ג׳ונגקוק" טאה קרא בשמו בכדי לבדוק אם הוא נרדם, ג׳ונגקוק לא ענה לו ולפי כך טאה הבין שג׳ונגקוק נרדם.
טאה קם ממיטתו והלך למיטתו של ג׳ונגקוק, הוא הזיז אותו בעדינות ונשכב לידו.
טאה כרך את ידיו ורגליו סביב גופו של ג׳ונגקוק.
"לילה טוב, ג׳ונגקוקי~" טאה לחש לג׳ונגקוק למרות שידע שהוא ישן. בכל זאת, היה לו חשוב להגיד לו את זה הלילה.
YOU ARE READING
𓂀"זה סוד" || "𝚒𝚝'𝚜 𝚊 𝚜𝚎𝚌𝚛𝚎𝚝" ☾︎
Romanceיונגי וג׳ונגקוק היו בדרכם חזרה הביתה בעודם נוסעים במכונית. "תעצור!" לפתע ג׳ונגקוק צעק ליונגי שמיהר לעצור את המכונית. מה יקרה כאשר השניים יפגשו בחור מסתורי אשר מסתיר סוד כל כך גדול? סוד שישנה את החיים שלהם לנצח. "כוחות על טבעיים?" זה לא הגיוני... הוא...
