𓂀"זה סוד" || "𝚒𝚝'𝚜 𝚊 𝚜𝚎𝚌𝚛𝚎𝚝" ☾︎

פרק 4

נקודת מבט טאה

קמתי, זה היה בוקר. האור בחוץ סינוור אותי, ג׳ונגקוק לא היה בחדר, אבל שמעתי שכולם עדיין היו בבית, עוד מעט אנחנו אמורים ללכת לבית הספר..

לפתע נאמג׳ון נכנס לחדרי, הוא התיישב על מיטתי "בוקר טוב" הוא אמר לי בחיוך "בוקר טוב" אמרתי לו בקול חלש וצרוד, הייתי עדיין עייף.

"איך אתה מרגיש?" נאמג׳ון שאל אותי "עדיין כואב לי הראש.." אמרתי לנאמג׳ון, הוא שם את ידו על מצחי "אני חושב שעדיין יש לך חום" נאמג׳ון אמר לי "תישאר בבית היום" הוא הוסיף "בסדר" אמרתי לו.

ג׳ין גם נכנס לחדר "בוקר טוב טאה" הוא אמר לי "איך אתה מרגיש?" הוא שאל אותי "עדיין יש לו חום" נאמג׳ון ענה לג׳ין.

ג׳ין התיישב לידי וליד נאמג׳ון "עכשיו אפשר חיבוק?" הוא שאל אותי בחיוך, הנהנתי בראשי וחיבקתי את ג׳ין.

"לג׳ונגקוק שוב היה חלום רע.." אמרתי לג׳ין ונאמג׳ון, הם הסתכלו אחד על השני "איך אתה יודע?" נאמג׳ון שאל אותי "שמעתי שהוא בוכה.. זה העיר אותי" הסברתי לו. "כבר ארבע פעמים השבוע.." ג׳ין אמר בדאגה.

פתאום גם ג׳ונגקוק נכנס לחדר "אה טאה, בוקר טוב!" הוא אמר לי. "טאה סיפר לנו שהיה לך עוד חלום רע.." ג׳ין אמר לג׳ונגקוק, ג׳ונגקוק היה בשקט לרגע.

"כן.. אבל זה היה רק חלום." ג׳ונגקוק אמר בחיוך.

לאחר מכן ג׳ין, נאמג׳ון וג׳ונגקוק יצאו מחדרי. ג׳ין ונאמג׳ון אמרו לי לא לצאת מהמיטה, אבל אם אני לא הולך לבית הספר ואף אחד לא יהיה בבית אני לא מתכוון להקשיב להם.

אחרי כמה דקות יונגי נכנס לחדרי "היי טאה" הוא אמר לי "בוקר טוב" אמרתי לו, הוא נעמד לידי "אתה זוכר שאתמול אני וג׳ונגקוק יצאנו?" הוא שאל אותי, הנהנתי בראשי, תהיתי למה לקח להם יותר זמן ממה שזה היה צריך לקחת.

"אז בדרך חזרה אני וג׳ונגקוק מצאנו מישהו שישב על הכביש.. הוא לא הרגיש טוב אז הבאנו אותו הביתה. לא רצינו להלחיץ אותך אז החלטנו לספר לך בבוקר, קוראים לו ג׳ימין" יונגי הסביר לי, הייתי מופתע, כל הזמן הזה היה בבית עוד מישהו? בגלל זה לקח לג׳ונגקוק ויונגי הרבה זמן?

"הוא לא מדבר הרבה.. אנחנו לא יודעים מאיפה הוא אבל מה שבטוח זה לא מקום רגיל.. אני לא יודע איפה ההורים שלו, בגלל זה הוא יישאר כאן לבנתיים" יונגי המשיך להסביר, מזכיר לי את עצמי..

בדרך כלל יונגי פחות דואג.. אני לא יודע מי הבחור הזה אבל הוא גרם ליונגי להיראות מודאג וזה משהו חדש.

"בסדר.." עניתי ליונגי "אז, איך אתה מרגיש?" הוא שאל אותי "הראש שלי כואב.." אמרתי ליונגי "אז אתה נשאר היום בבית?" הוא שאל אותי "כן" עניתי לו.

"אני אכיר בינך לבין ג׳ימין" הוא אמר לי ויצא מהחדר.

לאחר כמה דקות יונגי נכנס שוב לחדר, רק שהפעם עמד לידו הבחור שהוא סיפר לי עליו.

"טאה, אני רוצה שתכיר את ג׳ימין" אמר לי יונגי, על בגדיו של הבחור הזה  היה.. דם? הבחור לא הרים את מבטו, הוא היה די מוזר.

"היי ג׳ימין" אמרתי לו, למען האמת קצת פחדתי, כנראה עבר הרבה זמן,  ובכל מקרה למה הוא כל כך מוכר לי?

"אני אביא לך בגדים שתוכל להחליף.." יונגי אמר לג׳ימין, לאחר מכן הוא הלך לחדרו.

"למה יש לך דם על הבגדים..? אתה בסדר?" שאלתי אותו, אך הוא לא ענה לי.

אחרי זמן קצר יונגי חזר, הוא החזיק בידיו בגדים "תוכל להתקלח כאן" יונגי אמר לג׳ימין והם יצאו מהחדר, הוא הוביל אותו אל חדר האמבטיה.
"יונגי וג׳ונגקוק אתם צריכים להתארגן ללכת לבית הספר!" שמעתי את קולו של ג׳ין מהקומה הראשונה "אוקיי ג׳ין!" שמעתי את קולו של ג׳ונגקוק גם כן מהקומה הראשונה.
ג׳ונגקוק נכנס לחדר כדי להתלבש "טאה תעצום עיניים" הוא אמר לי והחזיק בידיו חולצה לבנה ומכנסי ג׳ינס כחולים "טוב" אמרתי לו וכיסיתי את עיניי בעזרת ידיי.

לאחר כמה דקות ג׳ונגקוק סיים להתלבש "אתה יכול לראות עכשיו" ג׳ונגקוק אמר לי, הורדתי את ידיי מעיניי, הבגדים נראו כל כך טוב על ג׳ונגקוק, לפעמים אפילו קינאתי בו..

"אם לא תחזור מהר אני אכעס!" אמרתי לג׳ונגקוק לפני שיצא מהחדר, הוא הסתכל עליי "נראה שאתה כבר כועס" הוא אמר וצחקק, הסתכלתי עליו בכעס. "אני יכול לקבל חיבוק?" שאל אותי ג׳ונגקוק "כן" אמרתי לו, הוא הלך לעברי וחיבק אותי, חיבקתי אותו בחזרה "אתה מעצבן היום!" הוא אמר לי, ניתקתי את החיבוק ונתתי לו אגרוף חלש בכתפו "היי! זה כאב!" הוא אמר לי, הסתכלתי עליו בכעס שוב.

"אם קורה משהו תתקשר, אל תשכח שגם ג׳ימין פה" ג׳ונגקוק אמר לי והתכוון לצאת מהחדר "תרגיש טוב" הוא אמר לי בחיוך ויצא.

אחרי שעבר קצת זמן החלטתי ללכת לסלון כדי לראות אם ג׳ימין שם, חשבתי שנוכל להכיר..
קמתי ממיטתי והלכתי לסלון למרות שראשי כאב, זה הרגיש כאילו זה רק מתגבר מרגע לרגע, אך זה לא עצר אותי, זאת הייתה תחושה מוזרה כזאת, מוכרת, זה גרם לי לחשוד.

ג׳ימין באמת היה בסלון, הוא ישב על הספה וצפה בטלווזיה.
הלכתי לסלון והתיישבתי לידו "היי ג׳ימין" אמרתי לו. "איפה ההורים שלך?" שאלתי אותו, חשבתי שאני אוכל לעזור לו למצוא אותם, אך הוא לא ענה לי. "מאיפה הגעת..?" שאלתי, אך לא קיבלתי תשובה לאף אחת מהשאלות ששאלתי אותו.

פתאום כאב הראש שלי היה ממש חזק! עצמתי את עיניי בחוזקה ושמתי את ידי על מצחי, לא הצלחתי לחשוב על כלום, הכאב הזה התגבר מרגע לרגע!

"א-אתה בסדר?" שמעתי את קולו של ג׳ימין, אז הוא יודע לדבר..

לא הצלחתי לענות לו, הכאב רק המשיך להתגבר בקצב אפילו מהיר יותר!

פתאום ראיתי שגם- ג׳ימין עצם את עיניו בחוזקה, הוא גם שם את ידיו על מצחו כאילו גם ראשו כואב, זה היה תזמון מוזר. או שזה לא היה תזמון?

פתאום שמעתי קול התנפצות של משהו, אך ג׳ימין לא יכל לשבור את זה.. הוא– כאן מולי.

"ג׳-ג׳ימין-?" שאלתי לשמו, אך פתאום כאב הראש נפסק כאילו לא היה, זה פשוט נעלם, נראה שגם ראשו של ג׳ימין לא כאב יותר. זה היה צירוף מקרים? אני לא חושב.

"אני מצטער" פתאום ג׳ימין אמר, לא הבנתי למה שהוא יצטער.. שום דבר ממה שקרה עכשיו לא באשמתו, נכון..? אך לפתע הבנתי משהו– החום, כאב הראש, קול הניפוץ, הדם על הבגדים– "אתה ברחת משם".