𓂀"זה סוד" || "𝚒𝚝'𝚜 𝚊 𝚜𝚎𝚌𝚛𝚎𝚝" ☾︎

פרק 9

נקודת מבט כללית

"מה זאת אומרת כוחות על טבעיים?" ג׳ונגקוק שאל את טאה, הוא היה בטוח שהוא עדיין חולם.

"תראה ג׳ונגקוק.. אני חושב שהגיע הזמן לספר לך.." טאה אמר לג׳ונגקוק, הוא התקרב אליו אך ג׳ונגקוק לקח צעד אחורה.

"ע-על מה אתה מדבר?" ג׳ונגקוק שאל אותו בזמן שהוא מנסה לשכנע את עצמו שזה חלום אך לא מצליח להתעורר ממנו.

"אני צריך שתקשיב לי." טאה אמר לג׳ונגקוק ותפס בידו בניסיון להרגיע אותו אך נראה שזה רק גרם לג׳ונגקוק להילחץ יותר, הוא היה בהלם.

"ת-תסביר לי ל-למה היו גחליליות מרחפות בכל החדר? ל-לאן כולן נעלמו?!" ג׳ונגקוק שאל את טאה בעודו סופר את האצבעות בידיו בניסיון להבין אם זה חלום או לא.

"ג׳ונגקוק, זה לא חלום, בבקשה תירגע ותקשיב לי" טאה אמר לג׳ונגקוק שוב, ג׳ונגקוק התיישב בחזרה על מיטתו בזמן שהוא מנסה להירגע ללא הצלחה.

"אני- אני ברחתי מהמקום שג׳ימין ברח ממנו.. משם ברחתי לפני שנתיים.. ממקום שבו יש אנשים רעים.. הם כולאים נערים כמוני וכמו ג׳ימין.. נערים שיש להם כוחות על טבעיים." טאה הסביר לג׳ונגקוק בטון מרגיע אך זה לא עזר לו להרגיע את ג׳ונגקוק.

"א-אבל אין כזה דבר.. על טבעי.." ג׳ונגקוק אמר לטאה והסתכל עליו, הוא הסתכל עליו במבט שאפילו היה אפשר לזהות בו פחד.

"בבקשה אל תפחד ג׳ונגקוק, אני לא אפגע בך." טאה אמר לו והתקרב אליו עוד אך ג׳ונגקוק התרחק.

"כ-כמה זמן כבר יש לך את ה-הכוחות האלו?" ג׳ונגקוק שאל אותו בקול חלש ומפוחד "מאז שנולדתי.." טאה ענה לו.

"ג׳ונגקוק, עכשיו אני אספר לך סיפור, אני רוצה שתקשיב לי" טאה אמר לו והסתכל בעיניו של ג׳ונגקוק במבט רציני, ג׳ונגקוק הנהן בראשו.

"יום אחד, כשהייתי בן שש, זה היה יום שהתחיל כמו כל יום רגיל, אך היה משהו שלא ידעתי.. לא ידעתי שזה יהיה היום האחרון בו- אראה את אמי.
מאוחר יותר באותו יום נשמעו דפיקות על הדלת, אני זוכר שראיתי את אמי קמה לפתוח את הדלת.
בצד השני של הדלת עמדו אנשים בחלוקים לבנים, הם הראו לאמי תעודות כלשהן ואז נכנסו לבית כשהם מכוונים רובים לעברי..
הם לקחו אותי בכח, אמי צעקה, בכתה והתחננה שיעזבו אותי, שלא יקחו אותי.. לא ידעתי לאן הם לוקחים אותי, אבל הייתה לי הרגשה רעה.
בכיתי וקראתי בשמה של אמי אך האנשים בחלוקים הלבנים יצאו מהדלת כשהם לוקחים אותי איתם בכח, ניסיתי להתנגד אך הייתי חלש מידי, לא יכולתי לעשות כלום. אני זוכר שראיתי את הדלת נסגרת, מאחוריה עמדה אמי עם דמעות בעיניה, היא הסתכלה עליי ונראה שליבה נשבר.. אני זוכר שהמשפט האחרון שהיא אמרה היה "אל תקחו את הבן שלי". מאז לא ראיתי אותה יותר, כל מה שיש לי ממנה אלו זכרונות.. אפילו תמונה אין לי.." טאה סיפר לג׳ונגקוק, במשפט האחרון הדמעות ירדו מעיניו כמו מפל, הוא לא יכל להפסיק את הדמעות שהרטיבו את כל פניו וחנקו את גרונו עד שכמעט לא יכל לדבר.

"א-אני כל כך מצטער לשמוע את זה" ג׳ונגקוק אמר והסתכל על טאה המום, כמעט נראה שהוא לא מסכים להאמין לסיפור טרם שמע.

"זה בסדר טאה.. אני כאן.." ג׳ונגקוק אמר לו וחיבק אותו חזק, טאה לא הצליח לעצור את דמעותיו.

"א-אני מתגעגע אליה.." טאה אמר לג׳ונגקוק, מתאמץ לדבר ולא מצליח להפסיק לבכות.

ג׳ונגקוק שם את ראשו על כתפו של טאה וליטף את שיערו בעדינות, ידיו רעדו כי הוא עדיין היה בהלם מכל מה שקרה כרגע.

לפתע דלת החדר נפתחה במהירות, ג׳ין ונאמג׳ון נכנסו "מה קרה?!" ג׳ין שאל בדאגה.

זה כבר היה בוקר וכולם התיישבו לאכול ביחד "אתה רוצה עוד פנקייק ג׳ונגקוק?" ג׳ין שאל את ג׳ונגקוק, אך ג׳ונגקוק היה שקוע במחשבות על מה שקרה אתמול בלילה, הוא לא שם לב אל ג׳ין גם אחרי שקרא בשמו כמה פעמים.

"ג׳ונגקוק" יונגי קרא בשמו ושם את ידו על כתפו, לפתע ג׳ונגקוק נבהל והסתכל לעבר יונגי.

"תגיד, אתה בסדר? אתה מתנהג מוזר.." יונגי שאל את ג׳ונגקוק, כולם הסתכלו על ג׳ונגקוק, הם הסכימו עם יונגי חוץ מטאה שידע את האמת.

"א-אני בסדר" ג׳ונגקוק אמר באדישות ובלחץ באותו הזמן, המחשבות לא יצאו מראשו, בכל שנייה הן רק הטרידו אותו יותר ויותר.

ג׳ונגקוק הלך בחזרה לחדרו בלי להגיד כלום מיד אחרי שכולם סיימו לאכול, הוא לא אכל כלום וכמעט לא דיבר כלל.

"מה קרה לו..? זה ממש לא מתאים לו." יונגי אמר, נאמג׳ון, ג׳ין וג׳ימין היו מודאגים לגביו, גם טאה אך הוא ידע מה קורה לו.

"טאה, זה קשור למה שקרה אתמול בלילה?" נאמג׳ון שאל את טאה, טאה נבהל לרגע אבל אז הוא הבין שהוא מתכוון לרגע שטאה בכה "אני לא יודע" הוא ענה לנאמג׳ון, הוא התנהג כאילו הוא לא יודע כלום.

"הוא מדאיג אותי.. אני אלך לדבר איתו" ג׳ין אמר והתכוון ללכת אל ג׳ונגקוק אך טאה תפס בידו במהירות, ג׳ין הסתכל עליו בתהייה "אני אלך" טאה אמר והלך מבלי לחכות שמישהו יענה לו.

טאה נכנס לחדר שלו ושל ג׳ונגקוק, הוא סגר את הדלת והתיישב ליד ג׳ונגקוק.

"ג׳ונגקוק, אני–" טאה התחיל לדבר אך ג׳ונגקוק קטע אותו "אתה צריך לספר להם.. אתה וג׳ימין, אתם צריכים לספר להם הכל." ג׳ונגקוק אמר בשקט, הוא לא יצר קשר עין עם טאה.

"אני לא יכול-" טאה אמר אך ג׳ונגקוק שוב קטע אותו "אני מבטיח לך שאנחנו לא נוציא אותך מהבית, אתה חלק מהמשפחה, הם חייבים לדעת מזה." ג׳ונגקוק הסביר לטאה.

טאה נאנח "אני.. אספר להם" הוא אמר בשקט, הוא לא רצה לספר להם, הוא פחד שהם יוציאו אותו מהבית, הוא תמיד פחד מהרגע שהם יגלו על זה למרות שכל לילה הוא היה מתאמן על כוחותיו בשביל שיבוא היום בו הוא יוכל להוציא את כולם מהמקום הזה.

ג׳ונגקוק חיבק אותו חזק "תספר להם עכשיו" הוא אמר לו, טאה נבהל "מ-מה? עכשיו?!" הוא שאל את ג׳ונגקוק.

ג׳ונגקוק וטאה ירדו לסלון ביחד, כולם עדיין היו בסלון, ליבו של טאה דפק במהירות, הוא לא ידע איך הוא מתכוון לספר להם את זה.

"לטאה יש משהו לספר לכם.." ג׳ונגקוק אמר והסתכל על טאה בחיוך מאולץ, טאה הרכין את ראשו "מה זה טאה?" ג׳ין שאל את טאה שעמד בשקט בזמן שכולם מסתכלים עליו, ג׳ימין הבין מה טאה הולך לגלות להם.

"יש לי כוחות על טבעיים".