מקוללים

(-איליה-)

איליה שכבה, החול כיסה את רוב גופה. היא הרגישה את המזל הרע שהולך עימה כל החיים מחמיר איתה דווקא ברגעים אלו.
הבגדים שלה היו מלאים בפיח שחור, כך גם פניה, נוגדים את הצבע הבלונדיני של שערה. עיניה התכולות הביטו לשמיים, מנסות להבין מה קורה פה. לפני רגע ההורים שלה צעקו עליה שהיא מטורפת והם לא מוכנים להחזיק בה בבית כל עוד דעתה הפוכה ומשוגעת. היא באה לצאת משם בכעס אבל לפתע הכל החל לעלות בלהבות, לא היה שום גז דלוק או משהו שכזה.
היא היחידה שיודעת איך זה קרה.
היא מקוללת.
הם לא מאמינים לה.
ואז, איכשהו היא הגיעה לשם, למדבר. יש חול מכל סביבותיה.
איליה עצמה את עיניה, שוקעת בשינה עמוקה.

"היא פה!" צעקה העירה אותה. היא פקחה את עיניה, החום טשטש את ראייתה.
איליה התיישבה, נותנת לחול להתגלגל מטה מגופה. היא ראתה את השחור שכיסה את רוב גופה ואז נזכרה במאורעות היום הקודם.
שוטרים הגיעו אליה ברכב שטח.
"את עצורה!" צעק אחד השוטרים עם אקדח שלוף לכיוונה.
"מה? מה עשיתי?" איליה שאלה, לא מבינה את פשר הדבר.
"ההורים שלך טוענים שאת הצתת את הבית שלכם"
"אני? למה £#@#$% שאעשה את זה?" היא קיללה את העובדות השקריות שהופצו עליה ללא הרף.
"עשית לא מעט דברים בשנים האחרונות!" הוא אומר והיא יודעת שאין לה למה להתווכח, אין לה הוכחות...
תחנת המשטרה התקרבה אליה בצעדי ענק, היא הושלכה אל אותו תא החקירות הרגיל.
שוטר נכנס, חסר סבלנות כלפיה. "מה התרוץ שלך הפעם?" שואל.
"הבית שלי נשרף, ההורים שלי ברחו ממני ואיכשהו נתקעתי באמצע המדבר!" היא צעקה בכעס.
"תרוצים, תרוצים ועוד תרוצים." הוא אמר מתנשף בקול. "עשי לי טובה ואל תחזרי לפה אי פעם!" הוא אומר.
"הייתי שמחה אם לא הייתם תוקעים אותי פה כל פעם מחדש  בגלל שלא עשיתי כלום!" היא אמרה בצעקה, לא מוכנה להרגיע את קולה.
השוטר שתק, הוא נשך את שפתו התחתונה והניד בראשו לשלילה, יוצא מהחדר הקטן.
רק עכשיו איליה התפנתה לבדוק את החדר ותכולתו. הקירות היו כחולים, מלאים סדקים קטנים שהיא עשתה, מכל העצירות הקודמות שלה. הרצפה הלבנה הייתה מלוכלכת, לא נראה שהם מרבים לנקות את המקום הזה...
היא ניסתה לקום, לדפוק בדלת בכעס אבל היא מעדה ונפלה על פניה.
"תנו לי לצאת!" היא צעקה בכעס, מכה עם ידיה על הרצפה המגעילה. פיה נגע מעט ברצפה והיא ירקה בגועל.
"את מומנת לשמור על המקום הזה נקי יותר." אמר השוטר שהיה שם מקודם לכן.
"הוא אף פעם לא היה נקי!" היא אמרה כשהיא נוצרת שנאה על לשונה.
"טוב... את כבר לא בעיה שלנו!" הוא אומר ויוצא משם, לא מסביר את דבריו. הדלת מאחוריו נסגרת ואיליה מתיישבת במקומה, משפשפת עם ידה את ראשה, דם מופיע על ידיה.
"*@&#^$%" היא מקללת בקול.