מקוללים

(-היפ-)

הם שכבו שם, שלושתם מעולפים וכשהם יתעוררו הם לא יבינו למה עשתה את זה אבל רק היא יודעת את התשובה והם לעולם לא יבינו אותה.
"היפ!" קרא קולו של כריס מהרצפה. הוא אחז בראשו ונאנק בכאב. "מה את עושה?" הוא שאל בעודו נעמד באיטיות.
כשהוא עמד לגמריי היפ התקרבה אליו. היא הושיטה את ידה הימנית לכיוונו ותפסה בצווארו, לוקחת אותו אל הקיר.
"היפ, מה קורה? תני לי לעזור לך!" הוא אמר כמעט בתמימות אבל היפ הכירה אותו מספיק טוב בכדי לדעת שהוא לא יעבור על העילפון שלהם בשקט, הוא ידרוש לדעת מה קורה לה. "היפ?" שאל.
אגרוף עף לכיוונו וראשו ניתח בקיר. אגרוף נוסף הבטיח שיהיה שם פנס והאזור ידמם.
"היפ, מה קורה לך?" הוא שאל בצעקה, בא להתקומם נגדה אבל בעיטה בבטן והוא קרס על הרצפה, היא התקרבה אליו באיטיות, נושמת עמוק ובועטת שוב.
כריס הקיא גל של דם קולח עם שאריות מארוחת הערב.
"כריס" נשמעה צעקה מאחוריה, עיניו של ניקולו היו פעורות לרווחה.
היפ החלה לצעוד לכיוונו, לחסל אותו, אבל היא הרגישה משיכה מאחוריה והתרסקה על הרצפה.
זה היה כריס, הוא לפת את זרועותיו סביב צווארה בחוזקה. היא נתנה לו מרפק לבטן שגרם לו להקיא גל נוסף.
כריס הרגיש סחרור עז, בטנו התכווצה והוא רצה לצרוח מכאב אבל נשך את שפתו התחתונה ובלם את זה. הוא הרפה מצווארה והיפ נשמה נשימה עמוקה, מנסה להתייצב.
ניקולו ניצב מולה והעיף לכיוונה אגרוף חזק, היא נפלה לאחור וירקה דם לצידה, הוא פתח את שפתה התחתונה.
איליה שהתעוררה הצטרפה גם היא אל הבנים בקרב.
הם שכבו שם, רבים בתוך שלוליות דם גדולות. כריס הרגיש את נשימתו נעתקת ממנו ועיניו נעצמו, מאבד אותם.
ניקולו ראה שהקרב בין שתי הבנות עלה וגדל מרגע לרגע. הוא ניגש אל כריס מנסה לעזור לנער מחוסר ההכרה.
איליה תקעה את ציפורניה הארוכות בידיה של היפ, היא זעקה.
היפ בעטה בידה של איליה.
"אהההה!!!!!" צעקה ארוכה נשמעה מצידה. "שברת לי, את, הציפורן מפגרת!!!!" היא אמרה את המילים בין נשימה לנשימה, הראש שלה לא היה מוכן לסבול חוסר אסטתיקה שכזאת. היא העיפה את ידה השנייה לכיוונה וחרטה בפניה שלושה שריטות עמוקות.
הדלת נפתחה, עמד שם נולאן, גדול מהם בשנה בערך. אותו נולאן שהיפ ליפפה סביב כתפיו את ידה בצהריי אותו היום.
"היפ!" הוא צעק ורץ לכיוונה.
"אתה לא תרביץ לבחורה!" איליה אמרה והוא העיף לה אגרוף חזק. "חתיכת @*#&$%!!!" היא קיללה בלי סוף את נולאן הגבוהה והחסון.
"שתקי!" הוא אמר, כמעט בלי רגש. איליה הייתה המומה. זאת הפעם הראשונה בה נער לא ניסה להתקרב אליה אלא פגע בה. "תיצמדי לקיר!" הוא אמר בנימה שולטת וגועלית. נולאן שלף אקדח מחגורת מכנסו ואיים עליה. איליה נצמדה לקיר במהירות, יושבת על ידם של ניקולו וכריס.
כריס החל פקח את עיניו. "היפ," הוא אמר, משתעל ארוכות.
"תהיה בשקט!" צעק נולאן.
"לא נולאן, זה בסדר." היפ אמרה. "מה כריס?"
"מה קורה פה?" הוא שאל, מנסה להשמע חזק למרות היותו מרגיש נורא.
"אתם לא תבינו לעולם!" היפ אמרה.
"לא נבין מה? אה ביצ'ית שכמוך. מה לא נבין?" איליה נעמדה בכעס. נולאן התקרב אליה, מקרב את האקדח לראשה.
היפ לא ענתה, היא התרחקה משם שלושה צעדים.
"שבו ותרימו את הידיים שלכם למעלה!" הוא אמר. ניקולו ואיליה הרימו את ידם. נולאן קשר אותם למקל ברזל שהיה מקובע אל תוך הקיר, הוא לקח את ידו של כריס וקשר גם אותה. "היפ, אנחנו צריכים ללכת" נולאן קרא והיפ ידעה שהיא צריכה ללכת אחריו.
"אני צריכה לעשות עוד משהו אחד."
"אוקיי אבל מהר!" הוא אמר ונעצר לפניי היציאה.
היפ צעדה קדימה אל איליה, היא הביטה עמוק אל תוך עיניה, הרימה את רגלה ובעטה חזק בפרצופה. "משוגעת!" אמרה.
היפ צעדה אל נולאן והם יצאו מהחדר, הולכים משם במהרה.